קטגוריה: רכיבה

הוראות בטיחות לטיולי אופנועים

תקראו, שלא תגידו לא ידעתי

בטיחות עומדת מעל לכל! תזכרו, באנו להנות מהרכיבה, אבל אם לא נחזור הביתה בשלום – אין בכך כל טעם. מספיק נפגע אחד, וכל הכיף הזה יורד לטימיון!

הוראות בטיחות

  • בטיולים רשמיים אותם אני מוביל, אנחנו רוכבים בקצב בינוני, דהיינו אנחנו באים להנות מהרכיבה בקבוצה ולא להתחרות זה בזה.
  • חובת הזהירות היא עליכם ועליכם בלבד! סעו כחוק ובצורה אחראית. מספיקה נפילה או פציעה אחת – וכל זה לא שווה כלום.
  • אף אחד לא עוקף את המוביל.
  • אף אחד לא עוקף רכב, לא משנה מה המהירות שלו, מעבר לפס הפרדה לבן. אם הרכב נותן לכם מקום, עקפו אותו בתוך הנתיב. אם הוא לא נותן, אז ממתינים בסבלנות עד שהפס הרצוף מסתיים.
  • לא עוקפים מימין – לא אופנוע אחר, ולא רכב.
  • בעת עקיפת רוכב אחר (ולא משנה מה הסיבה) – האחריות היא על העוקף. אל תעקפו אם זה יסכן בצורה מסויימת אתכם או את הרוכב/ת הנעקפ/ת.
  • כשרוכבים בדבוקה – שומרים מרחק, רוכבים בדירוג, ומקפידים להיראות תמיד במראה של זה שלפניכם – שידע שאתם שם, ושאתם תמיד באותה נקודה. אל תפתיעו, ואל תופתעו!
  • כשרוכבים ביחד על כביש מרובה מסלולים – בשום פנים ואופן לא עוקפים רכבים בשני מסלולים נפרדים (כלומר בשום פנים ואופן לא נוצר מצב שבו מישהו עוקף רכב משמאל, ומישהו אחר עוקף את אותו רכב מימין) ולא משנה כמה פנויים המסלולים האלה! כולם רוכבים במסלול שבו נוסע המוביל, ואחריו.
  • כשעוברים לרכיבה בכביש מפותל, יוצאים ממבנה מדורג ורוכבים כמו נחש. כל אחד בקו שלו. בכל מקרה, לשמור מרחק ולתת מרווח גם לטעויות של מי שנמצא לפניכם.
  • כל אחד נוסע אך ורק בקצב שמתאים לו, לא צריך להשתולל, לא צריך למהר, ולא צריך להראות את כישורי הרכיבה שלו.
  • אם מישהו בקבוצה מפריע לכם – מהיר מדי, איטי מדי, סוטה מהקו שלו, לא לוקח קווים טוב, בולם מאוחר מדי או מוקדם מדי – התרחקו ממנו. מצאו את מי שכיף לכם לרכוב לידו.
  • אם מישהו במהלך הטיול מרגיש שהקצב לא מתאים לו (מהיר מדי, איטי מדי), הוא או היא מוזמנים לעזוב את הטיול ולהמשיך בדרכם בקצב המתאים להם. לפני שאתם עוזבים אנא הודיעו למוביל כדי שלא נחפש אתכם באיזו תעלה.

זכרו שהבטיחות היא מעל לכל!

מרשלים

במידת הצורך ובהתאם לגודל הקבוצה, המוביל ישמיט את הרוכב שנמצא מיד לצידו בכל צומת או כיכר שבו צריך לפנות.

אם אין מרשל בצומת או בכיכר – ממשיכים ברכיבה קדימה ולא פונים מדרך הישר.

אם אתם רוכבים ומוצאים את עצמכם בצמוד למוביל, התכוננו לכך שבפנייה הבאה אתם עשויים להפוך למרשלים. אל תתנו לזה להפתיע אתכם.

המרשל צריך לעמוד בצורה בטוחה (מבלי לסכן את עצמו) ולסמן לאלה שבאים אחריו את המשך הדרך.

המרשל לא עוזב את הצומת או הכיכר עד ההגעה של המאסף, גם אם זה אומר שהוא צריך לחכות קצת עד שהמאסף מגיע.

לאחר שחרורו, המרשל לא חייב לרכוב מהר כדי לרוץ ולהדביק את הקבוצה, אלא שימשיך בדרכו בקצב שהוא רגיל ומרגיש בו בנוח. כמובן שאם יהיה צורך, הוא ימצא בדרכו את המרשל הבא שמחכה גם לו.

התברברות, טעויות בדרך

בעת תדריך הבטיחות תקבלו מידע על נקודות היציאה, העצירות והסיום.

במידה והגעתם לצומת או כיכר ובה לא נמצא מרשל, ואתם חושבים שטעיתם בדרך ושאין שום דרך להשיג את הקבוצה – הרימו טלפון לאחד מחבריכם ונסו לבדוק איפה הוא נמצא. אפשר גם להשתמש בכשורי ניווט בסיסיים ולהבין לאן צריך לנסוע כדי להגיע ליעד הבא, בהתאם לפרטים המופיעים בתיאור הטיול ובקבוצה.

תזכרו שבסופו של דבר אנחנו נוסעים בתוך שטחי מדינת ישראל, ובמקרה הכי גרוע – אם מצאתם את עצמכם באמצע שום מקום מבלי לדעת לאן להמשיך לנסוע – הפעילו ווייז בסלולרי וסעו לנקודת המפגש הבאה או אפילו הביתה אם אין ברירה.

אם הטיול נוסע מעבר לגבולות הקו הירוק – חובתכם היא להפעיל שיקול דעת ולא להיכנס לאזורים בהם אסורה הכניסה לישראלים (לא להיכנס לשטחי A ו- B).

חילוץ וגרירה

בטיולים שלנו אין רכב חילוץ ואין שירות תיקוני דרך. מומלץ שכל רוכב יחזיק בערכה לתיקון פנצ'רים ו/או מיכל פאסט, וכן ערכת כלים בסיסית.

מומלץ כי כל רוכב ירכוש ביטוח חילוץ על כל מקרה שלא יבוא.

תקינות האופנועים

כל רוכב או רוכבת אחראים על תקינות האופנוע של עצמם. אנא בדקו תקינות מכאנית של האופנוע, לחצי אוויר, שמנים, שרשרת, גלגלי שיניים ותאורה.

כל רוכב או רוכבת אחראים על התוקף של הביטוחים ורישיון הרכב שלהם. אם אחד מהם לא בתוקף – לא יוצאים לטיול.

דגשים לטיולי לילה

טיולי לילה, בניגוד לטיולים באור יום, דורשים תשומת לב מיוחדת:

  • הכבישים בחושך וללא תאורה נראים ומרגישים שונה מאשר באור יום. זה אותו כביש, אבל מה שמוכר לנו באור יום, שונה לגמרי בחושך. אלף פעם תעשו קטע כביש ביום, ועדין לא תכירו אותו בלילה.
  • ללא תאורה, ללא יכולת להסתכל אל תוך פניה, כל הקצב הוא הרבה יותר איטי ורגוע. נוסעים רגוע, בשיירה, כשדווקא מי שמאחור נהנה יותר מהתאורה של מי שמקדימה.
  • כמונו, הרבה חיות יוצאות לטיולים בלילה. חזירי בר, שועלים, תנים, דורבנים, ואפילו חיות גדולות יותר. הן קופצות לכביש, רצות לכביש, זוחלות לכביש, או סתם עומדות שם וברגע האחרון הן רצות דווקא לכיוון האור.
  • חובה לשמור על רכיבה מדורגת ועם מרווחי בטיחות. לא לסנוור את מי שמקדימה. בקטעי כביש מפותלים המבנה עובר לטור ארוך.
  • לא כולם רוכבים ברמה שלכם. קחו בחשבון מרווחי טעויות של מי שנוסע לפניכם או לידכם. תנו לו צ'אנס לתקן את עצמו, אבל בעיקר תנו לעצמכם צ'אנס להתמודד עם טעות שלו ולא להיכנס אחריו לקו הלא נכון, או לבלום מאוחר מדי כמוהו.
  • באזורים רבים בגליל ובנגב יש בני דודים ונהגים אחרים שעלולים לנסוע בצורה פורעת חוק. זה אומר חוסר כבוד לאחר, אי שמירה על איסור עקיפה בפס הפרדה לבן, אי מתן זכות קדימה, חציית כבישים לרוחב, פרסות, כניסה או יציאה פתאומית לשטח. יש להתייחס לכל רכב בחשדנות יתרה.
  • מרשלים לא עוזבים צומת עד לשיחרור על ידי המאסף!
  • קצב הרכיבה הוא אישי. למי שהקצב מהיר מדי או איטי מדי – תמצאו לעצמכם את המקום שבו נוח לכם בשיירה. אם הקצב ממש לא מתאים לכם, אל תסתכנו. תודיעו למישהו שאתם עוזבים וסעו בזהירות הביתה.
  • אין לעזוב טיול מבלי להודיע לפחות לאדם אחד נוסף בטיול, שלא נבזבז את כל הלילה בהמתנה למישהו שלא יגיע, או בחיפוש אחריו בתעלות.
  • רצוי שהאופנוע שלכם יהיה מצוייד בווסט זוהר מתחת למושב. מלבד העובדה שחוקית כל אחד חייב שיהיה לו כזה (וגם בודקים בטסט, ואפשר לקבל על זה דו"ח משוטר משועמם) – בלילה יש לווסטים האלה חשיבות מוגברת.
  • אם יש לכם ארגז, תיק מיכל או קומבינה אחרת – רצוי לסחוב איתכם ערכה לתיקון פאנצ'רים + לחץ אוויר/פאסט, וכן סט כלי עבודה ואמצעי תאורה טוב (פנס מצח או אחר). גם אם יש חילוץ, באסה להיתקע בצד הדרך באמצע הלילה ולחכות עד הבוקר כדי לקבל את החילוץ.

רכיבת מבחן – מיצו

היום עברו שנתיים מהשחרור שלי מבית החולים, וזה הזמן לפרסם מבחן רכיבה מעט שונה. לא לאופנוע, אלא לי. למיצו.

העשירי בפברואר 2017 הוא יום שנחרט אצלי בזיכרון להרבה זמן. זה היום שבו כמעט הפסקתי להיות.

יום שישי, אחרי טיול קצר ונחמד לאזור הרי ירושלים. אני, ביחד עם כמה חברים, רוכב בכביש היורד ממערת הנטיפים לכיוון בית שמש. גלגל קדמי עולה על כתם סולר שנמרח על הכביש לאורך עשרות מטרים, הכידון מאבד כיוון, ואני מבין שזהו. אני נוטש את האופנוע באופן יזום, וזהו, יש לי שחור בעיניים.

בניגוד לקלישאות הנפוצות, לא עברו לי תמונות של החיים שלי עוברות מול העיניים. לא היה לזה זמן. אמרתי "פאק" בקול רם, וזהו. את הבום החזק אני מרגיש בגוף שלי עד היום. בום כזה, עוצמתי, שמזעזע את כל הגוף, כזה שאי אפשר לשכוח.

לפעמים, כשאני מתעורר בקפיצה בלילה זה מהבום.

אני פותח עיניים, רואה שמיים דרך פתח קסדה. אין לי תחושה ברגליים ובכל פלג הגוף התחתון, אני לא מסוגל להזיז אותן. אני מבין שאני בבעיה. הנשימה הופכת להיות קשה מרגע לרגע, אני הולך ונעלם. אגב, אף אחד לא יודע איך זה קרה, אבל כן, אני יחף. לאן עפו 2 מגפי הרכיבה שנעלתי? הנה, הן זרוקות על הכביש בתמונה מעל.

שריפה גדולה, עשן, "אל תגעו לו בקסדה!", "בואו נזיז אותו כי האש קרובה!". חברים שמונעים ממתנדבים להוריד לי את הקסדה ובכך כנראה הצילו לי את הרגליים. אוף.

אמבולנס, "איך קוראים לך?", פתיחת וריד מרכזי באזור החזה, ופה אני דועך. חושך.

גם אחרי שהחזירו אותי, זה היה ממש על הקצה. ביליתי כמעט שבועיים בטיפול נמרץ, עברתי 3 ניתוחים, שכבתי חודש במיטה ללא יכולת להזיז את הרגליים, שבועות של כאב, צעיף משי שמתלפף סביב צווארי דרך ערפילי נרקוטיקה שלעולם לא מספיקים וכאבים שלעולם לא מפסיקים. אבל כשאני עוצם עיניים אני רואה לנגד עיני כאב אחר, של אלה שאני יקר להם. המוני אנשים באים לבקר, ממש נון סטופ, עד כדי כך שהיה צריך לנהל רשימה. וזה מחזיק אותי למעלה.

המשך…

דואט לבוקסר ואלקטרוניקה

אין רוכב אופנוע שמכבד את עצמו שלא יודע מהו ה- GS של במוו – השם המקוצר של ה- R-XXXX-GS לדורותיו – וקיצור של המילים Gelände/Straße בגרמנית, שמשמעותן "שטח/כביש". המותג נצרב לנו כה עמוק בתודעת הרכיבה שהפך למילה נרדפת ליצרן עצמו, והוא כה מחובר לתדמית ה"חוצה יבשות, מדבריות וג'ונגלים", שאין ספק שהוא מככב בחלומותיהם ותשוקותיהם של הרבה מאוד רוכבים (ורוכבות!). במוו מכרו בשנת 2018 יותר GSים מאשר יצרנים אחרים מוכרים מכל הדגמים שלהם, וכשיש לכם כזה בסט-סלר ביד אין שום סיבה לשנות את הנוסחה המנצחת, רק להפוך אותה לטובה יותר.

ה- GS הוא לא אופנוע חדש. הוא מיוצר קרוב ל- 40 שנה, וזה בפני עצמו הישג מדהים. לאורך השנים הכלים כמובן השתנו והתפתחו, אבל המשותף לכל דגמי ה- GS, החל מהראשון שבהם – ה- R80G/S מקורר האוויר שהוצג לראשונה ב- 1980 ושודרג ל- R100G/S כעבור מספר שנים – ועד היום, הוא מנוע הבוקסר שהוא בעצם מנוע וי-טווין עם זווית של 180 מעלות בין הבוכנות שפועמות זו לקראת זו בתנועה שמזכירה תנועת איגרוף – ומכאן הכינוי "בוקסר". בנוסף, זרוע אחורית חד-צידית שבה משולב גם גל-הינע (דרייב-שאפט) בטכנולוגיה שהתפתחה לבסוף למתלה המכונה "מונו-לבר".

ב- 1994 מנוע הבוקסר קיבל קירור שמן ו- 4 שסתומים ב- R1100GS ועבר שידרוג נוסף ל- R1150GS ב- 1999. בנוסף, מערכת המתלים של האופנוע עברה שינוי ובמקום מזלג קונבנציונלי רגיל מקדימה עברו ב-במוו להשתמש במערכת שנקראת "טלה-לבר" הבנוייה מבולם יחיד על צוואר ההיגוי, כשהצינורות של המזלג מכילים למעשה רק שמן לטובת הסיכוך. ב- 2004 הוצג לראשונה ה- R1200GS, ולמרות עידכונים כאלה ואחרים כמו מערכת בלימה מתוגברת חשמלית וכן בולמים אלקטרוניים (ESA או Electronic Suspension Adjustment) אפשר להגיד שתצורת המנוע נותרה פחות או יותר זהה עד למהפיכה הבאה – מעבר לקירור מים ב- 2013.

השנה, מנוע הבוקסר עובר אבולוציה נוספת ומותקנת בו מערכת תזמון שסתומים משתנה המכונה ShiftCam העושה שימוש בגל זיזים לשסתומי היניקה בעל 2 זיזים לכל שסתום: אחד המשמש לסל"ד נמוך עם מהלך פתיחת שסתום קצרה, והשני לסל"ד גבוה עם מהלך פתיחת שסתום ארוכה יותר. המערכת, שמנסה לתת פתרון לבעיה שדוקאטי פתרו באמצעות מערכת ה- DVT שלהם במנועי ה- 1260, אמורה להפוך את המנוע לגמיש יותר, ולשטח את עקומת המומנט כך שיספק מומנט אחיד יותר לאורך כל טווח הסל"ד. המנוע הזה הולך לעבור לאט לאט לשאר סדרת ה- R של במוו.

הנה סרטון שממחיש את פעולת המערכת:

אבל זה לא רק המנוע, אלא החבילה כולה. לחובבי הז'אנר – והם כאמור רבים מספור – ה- GS מספק חוויה שהיא הרבה יותר מאשר כלי תחבורה שמטרתו לקחת אותך מנקודה A לנקודה B. יש כאן חלום, יש פנטזיה, יש מותג נחשק, ויש עדרים על גבי עדרים של רוכבים ורוכבות שמוכנים לעשות הכל כדי לשים את הישבן שלהם על GS בליווי מיטב המרצ'נדייז האפשרי, ועם כל תוספת שרק ניתן למצוא בקטלוג. את חלק מהרוכבים הללו בכלל לא מעניין מה הוסיפו או מה שינו מדגם אחד לזה שאחריו, וכל מה שחשוב להם הוא שזה יהיה GS עם לוגו של במוו ועם שתי בוכנות בולטות בצדדים. וכאמור במוו יודעת בדיוק איפה עובר חוט השני הזה, והיא שוזרת אותו היטב בכל נימי האופנוע. כל פרט ופרט, כל נקודה בו מוכוונת מטרה: להביא כמה שיותר אנשים אל המותג שנחשב בעיני רבים כטופ של הפרימיום שהכסף יכול לקנות.

את האנשים האלה הכתבה הזו לא מעניינת. שים להם פלקט בגודל טבעי של ווין דיזל בפתח אולם התצוגה עם חריץ של כרטיס אשראי, והם עדיין יגיעו באוטובוסים בהמוניהם ויזמינו את ה- GSים בערימות, ורצוי בגרסת ה-אדוונצ'ר היוקרתית. אם אתם חלק מהקהל הזה – מגניב לכם. תעברו הלאה לסוף הכתבה.

הכתבה הזו כתובה למענם של אלה שעדיין אין להם GS ושרוצים לדעת האם הכלי הזה טוב יותר מקודמו ובמה. המשיכו לקרוא.

עם זאת, אני חייב לציין משהו חשוב בפתח דברי, ואם זה המשפט האחרון שתקראו בכתבה הזו – דיינו: ה- R1250GS הוא אופנוע בן של ז&$@, כלי מעולה, קרוב למושלם, וכל מה שמעבר לזה הוא רק חיפוש של דברים קטנים שקפצו לי לעין או הרגישו לי קצת צורמים בסך החבילה המושלמת הזו. זה ישמע לכם קטנוני, זה יראה לכם כנבירה חסרת משמעות בתוך מוצר שהוא ממילא הכי טוב שהכסף שלכם יכול להשיג. אז קחו את זה בפרופורציה המתאימה. כל הכתוב כאן יכול לדבר אליכם, אבל תכלס, כנראה ש- 75% מהרוכשים הפוטנציאלים של הכלי בכלל לא ישימו לב לכל זה. ולא, לא ירדתי איתו לשטח.

יאללה בואו נתחיל.

המשך…

שטויות שרוכבים עושים

יש כמה מאמרים שכתבתי כאן באתר שמקורם היה בשאלות של רוכבים שכתבו לי בפרטי, בפייסבוק או בתגובות באתר. אבל יש כמה מאמרים שמקורם היה ניסיון להכניס קצת בינה בקדקד הצפוף של חלק מהרוכבים, שמשום מה, מאיזו סיבה לא ברורה, מתעקשים לעשות דברים בצורה עקומה.

או שהם פשוט לא יודעים יותר טוב (באנגלית זה נשמע יותר טוב).

או שהם חושבים שהם יודעים יותר טוב מכל האחרים.

הנה כמה נקודות למחשבה. ואם הצלחתי לשנות התנהגות אצל רוכב או רוכבת אחת – דיינו!

במידה וזה לא ברור – הכותרות הבאות הן הדרך הלא נכונה לעשות את זה.

חניה עם הפנים פנימה

הגעתם לנקודת החניה שלכם. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להזיז את האופנוע קצת קדימה או קצת אחורה, ובינגו, אתם במקום. בין אם זו חניה לשניה וחצי, ובין אם לשבוע. האם החניתם את האופנוע כך שהיציאה מהחניה תהיה לכם קלה? האם כל מה שאתם צריכים זה להניע, לשלב להילוך, ולנסוע קדימה? או שמא חניתם כך שכדי לצאת אתם צריכים לתמרן חצי שעה ברברס, בעליה, בניסיון לדחוף את האופנוע נגד כח הכבידה רק כדי לצאת מהחניה?

אם תתרגלו – בכל פעם – לחנות את הכלי שלכם כך שהיציאה מהחניה תהיה לכם קלה, אז החיים שלכם יהיו קלים יותר.

עדיף להשקיע 5 דקות בתמרון כניסה לתוך חניה, מאשר להשקיע 5 דקות בניסיון לצאת מחניה. לא סתם נהגי שודים חונים עם הפנים קדימה.

אגב, ככל שהכביש או האספלט נמצא בשיפוע, כך חשוב יותר להיכנס לחניה כך שכוח הכבידה יהיה לעזרתכם ולא נגדכם. שלא תמצאו את עצמכם מנסים לדחוף אופנוע בזווית שתהיה לכם קשה. תחשבו לפני, כך יקל עליכם בהמשך.

הערה: נכון, לפעמים אתם ממש ממהרים להגיע לפגישה או להיכנס לבית עסק שעומד לסגור. במקרה כזה יש לכם פטור, תחנו מהר, תזיעו אחר כך. המשך…

רכיבת מבחן – Indian Scout Bobber

מותג האופנועים האמריקאי "אינדיאן" נחשב כמותג אייקוני בעולם הרכב הדו-גלגלי, עם שורשים שנשתלו כבר בתחילת המאה ה- 20. ב- 1920 השיקה אינדיאן את הסקאוט המקורי, דגם שיוצר עד 1949. אך בעקבות מלחמת העולם השנייה נקלעה החברה לקשיים וסגרה את שעריה ב-1953.

מאז נעשו מספר ניסיונות להחיות את המותג המיתולוגי עם הצלחה מוגבלת (בין היתר על ידי שימוש באופנועים מתוצרת אנפילד הבריטית, שימוש שלא כדין בשם המותג כדי לייצר מיני-בייקס באיטליה, ואפילו ניסיון אחד לשיתוף פעולה עם דוקאטי). ב- 2011 רכשה חברת פולאריס את הזכויות למותג ופתחה בפעולות רציניות להחייאתו, וב- 2017 החלה חברת ד.ל.ב (יבואנית KTM ופולאריס, בין היתר) לייבא את אופנועי אינדיאן לארץ הקודש.

הזיקה שלי לאופנועים מהסוג הזה נוטה לאפס, וגם על מה שנקרא בישראל כ-קאסטום אני לא ממש אוהב לרכוב. אבל היות שההזדמנות נקרתה לדרכי, אמרתי יאללה. מה יכול להיות. נותנים לך לימונים וגו'.

ככה היה נראה הסקאוט המקורי (ויקיפדיה). בינו לבין הדגם הנוכחי אין שום דבר, פרט אולי לעובדה שמדובר בכלי רכב בן שני גלגלים… אבל אין כמו לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה, והאמריקאים מתים על זה:

לפני שאתייחס לדגם הנוכחי, אי אפשר בלי לתת את פרט הטרוויה החשוב ביותר בתולדות הסקאוט: בין השנים 1962-1967 שימש הסקאוט כאופנוע שעליו ניסה (והצליח) ברט מונרו הניו-זילנדי (מגולם על ידי אנתוני הופקינס הנפלא בסרט "האינדיאני המהיר בעולם") לשבור מספר שיאי עולם במהירות, כשהוא עושה זאת על גבי סקאוט מודל 1920 עליו עבד למעלה מ- 30 שנה. מונרו לא הסתפק במהירות המקסימלית המקורית של האופנוע – כ- 90 קמ"ש, ובמשך כל אותן שנים שקד ועמל על שידרוג כל רכיבי האופנוע כשהוא עושה את כל העבודה במו ידיו. בשנת 1962 הוא גייס די כסף כדי לטוס לארה"ב לסדרה של רכיבות שהתבצעו על פני מישורי המלח הגדולים של בונוויל, יוטה. בשנה זו הוא שבר את שיא המהירות לאופנוע בנפח 883 סמ"ק והעמיד אותו על 288 קמ"ש (כשנפח המנוע המקורי הוגדל ל- 850 סמ"ק). בשנת 1966 הוא חזר והתחרה בקטגוריית שיא המהירות לנפחי 1000 סמ"ק עם מנוע ששודרג ל- 920 סמ"ק, והעמיד את השיא על 270 קמ"ש. בשנת 1967 במסגרת אותה קטגוריה הוא העמיד את השיא על כ- 295 קמ"ש (תוקן לאחר מותו לכ- 296 קמ"ש), שיא המהירות לאופנועי אינדיאן שמחזיק עד לימינו אנו. יצויין שבמהלך אחת הרכיבות הוא נמדד על 331 קמ"ש…

עכשיו תסתכלו רגע על האופנוע למעלה ותנסו לדמיין את עצמכם רוכבים במהירות כזו על אופנוע כזה…

נחזור למציאות.

זה לא לימון. זה פאקין פומלה. אני מגיע בבוקר יום שמשי וחם במיוחד לאולם התצוגה של אינדיאן באזור המרכז. המתחם, המשותף לרכבי סיטרואן, פיג'ו ו- MG, מושקע במיוחד ומקושט לקראת אירוע אחר שאמור להתקיים שם באותו יום. בחזית חלונות הראווה עומד הבובר, שחור לגמרי, מרשים למדי.

המשך…

דוקאטי סקרמבלר 1100 – רכיבת מבחן

עם מעל 46,000 כלים שנמכרו, דגמי הסקרמבלר של דוקאטי נוחלים הצלחה עולמית מאז שהוצגו לראשונה ב- 2014. כשיצרן אופנועים מפתח ומוכר דגם שהופך להיות להיט, זה יהיה פשע מצידו לא לפתח ולשכלל את ההיצע המבוסס עליו. גם היצרן האיטלקי מבולוניה לא פראייר ויודע לזהות אווזה מטילת ביצי זהב. וכיוון שכך על ההיצע הקיים של משפחת הסקרמבלרים שכוללת את הדגם המקורי בן ה- 800 סמ"ק על שלל תת-גרסותיו ואת האח הקטן – ה- Sixty2 בנפח 400 סמ"ק, מצטרף כעת גם אח גדול בנפח 1100 סמ"ק שנחשף לראשונה בתערוכת מילאנו ב- 2017 והגיע לאחרונה ארצה, דגם שפונה גם הוא לקהל הרוכבים שמאס בשבלוניות של הדגמים היפניים, ומחפש סטייל ועיצוב בנוסף ליכולות רכיבה דינאמיות.

הרבה אופציות, ויש עוד:

https://scramblerducati.com/en

כמו דגם האייקון הצהוב בנפח 800 סמ"ק, גם הסקרמבלר הגדול שנמסר לנו ע"י היבואן לרכיבות מבחן מגיע בצביעה הצהובה הבולטת מרחוק. אי אפשר לפספס את הנוכחות של הכלי, אבל מכיוון שהוא עדיין לא נצפה על כבישי ישראל, גם אלה שמכירים את אחיו הקטן מתבלבלים לרגע כשהם מתבוננים בו. "רגע, מה זה?" היא שאלה שחזרה על עצמה מספר פעמים בעת שני ימי הרכיבה, גם מפי רוכבי דוקאטי מנוסים. הסקרמבלר הגדול מושך מבטים, במיוחד אם אתה מגיע רכוב כשאתה מצוייד בשלל פריטי הלבוש המהווים את אותו "לייפסטייל" שמזוהה עם מותג הסקרמבלר – מעיל, קסדה צבועה בצביעה מיוחדת, כפפות עור חומות ומגפיים תואמות. וזו הגדולה של דוקאטי בכל מה שקשור לקונספט הסקרמבלרים: פנייה לא רק אל התחושות הנובעות כתוצאה מהרכיבה עצמה (ולא שהרכיבה רעה, בכלל לא!), אלא בעיקר לסגנון החיים והמסר שאותו מבקש הרוכב או הרוכבת להעביר: "אני קול, זו הפוזה שלי, תראו איזה מגניב".

בגלל שזה דוקאטי. ואפילו שזה לא באדום.

הקטלוג מלא, רק תבחר את מה שעושה לך נעים בלב:

https://scramblerducati.com/en/accessories

המזלג הקדמי המאסיבי של הסקרמבלר מנצנץ בצהבהב, משתלב היטב עם מיכל הדלק ושאר האלמנטים המעוצבים. האופנוע לא נראה גדול בפני עצמו, אבל בהשוואה לדגם האייקון מבחינים מיד בהבדלים: צמד אגזוזים נאים למראה מתחת לזנב, אם כי מי שמחפש סאונד מוטב שיחשוב מהר מאוד להחליף אותם במשהו אחר כמו האגזוז הכפול החד-צידי של טרמיניוני, כי המערכת הפליטה המקורית היא לא מהסוג שיגרום לזקנות להפיל את התותבות שלהן בזמן שאתם חולפים לידן ברחוב.

כמעט ואין שום חלקי פלסטיק מיותרים באופנוע. והמעט שישנו, מוסתר בקפידה. איכות ההרכבה מעולה, כשהכל מרגיש ונראה "יושב בול במקום". מקדימה מתהדר הסקרמבלר ביחידת התאורה משוכללת למראה, מורכבת מתאורת לדים יפהפיה (שניתן לקבוע האם היא דולקת או לא) המותקנים בהיקף של פנס עגול "סקרמבלרי" ומתכתי, המחולק ל"רבעים" בהתאם לתאורה ההיקפית. מעליו יש "כלום". נאדה, בעצם רואים את הכביש לפני הגלגל הקדמי דרך חצי עיגול שנוצר כתוצאה מכיפוף צינור הבלמים הקדמי. נקי, מעוצב, אסתטי.

תתעלמו מהברחשים לרגע:

הכידון רחב למדי ונוח לאחיזה, מאפשר הטיות מהירות של האופנוע באמצעות פקודות היגוי הפוך מדוייקות. החיבור למזלג מרגיש הרבה יותר קשיח מאשר בדגמים הקטנים יותר כשמאמצים אותם במיוחד, מה שמאפשר תחושה בטוחה יותר בעת רכיבה בכבישים מפותלים. על הכידון בתי המתגים סטנדרטיים למדי, ודפדוף בין שלל האופציות על הצג מאפשר לנו כניסה למערכת ההגדרות של האופנוע ובחירת מצבי מנוע – גם בזמן נסיעה. לא ניתן לשנות הגדרות בעת שהאופנוע נע, אבל היי, יש לנו ביטול איתות אוטומטי מצויין ותאורת LEDים הניתנת לקונפיגורציה. הכידון כמעט נטול ויברציות, והמראות סבירות למדי ומאפשרות מבט טוב אחורה מבלי שהתמונה תטושטש ע"י רעידות מיותרות. בחלקו הקדמי הימני של הכידון יחידת התצוגה המעוצבת בצורה ייחודית המתכתבת עם העיצוב בסקרמבלר 800 – פס אחד מצידו השמאלי של עיגול – ונותנת תחושה "מנותקת" משאר האופנוע כיוון שהיא מחוברת אליו בצורה מעניינת, כמעט "צפה" באוויר, וזה ברור במיוחד לאור העובדה שלאופנוע אין שום מיגון לרוח (ניתן כמובן להתקין כזה אופציונלי, אבל מי ירצה לקלקל את הפוזה?). כמו בסקרמבלר הבינוני, גם לוקח כמה שניות להתרגל לפס הסל"ד הנמצא בחלק פחות אופייני של המעגל – בחלקו התחתון. מעבר למד מהירות יש את כל שאר האלמנטים החיוניים כמו מד דלק, תצוגת הילוכים (מעולה ומאוד פונקציונלית), שעון, מצב בקרת האחיזה ומפת המנוע, וכל שאר הפיצ'יפקעס.

כן, גם זה מלוכלך:

המשך…

עוד על רכיבה בשול ימין: לא ככה!

דיברנו על רכיבה בשול ימין אין ספור פעמים, וכולנו מכירים את הנוהל שהתגבש בישראל בנוגע לרכיבה על השול הימני (רק הימני, השול השמאלי איננו שול והוא איננו מותר לרכיבה בשום תסריט). אבל לפעמים אפשר לחשוב שרוכבי ישראל מתייחסים לשול הימני כאל מסלול המראה או מירוצים, מפאת מחסור בתיאור אחר.

תזכורת לרוכבים על השוליים

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

אני רוצה לשתף אתכם בסרטון שצולם על ידי חבר רוכב והגיע אלי היום:

שימו לב לרוכב המצלם: הוא קולט את הסיאט הלבנה שעומדת לגלוש לשול הימני, הוא מאט, והוא מסתכל במראות רק כדי לראות אופנוען אחר ששועט מאחוריו בפול גז. הרוכב "שלנו" מנסה לאותת לרוכב חסר האחריות על ידי שימוש בצופר, אבל מה עושה הרוכב האחר? שום דבר. הוא חולף על פני האופנוע המצלם, וככל הנראה רק בזכות עירנות גבוהה הוא מצליח להתחמק מהרכב…

האם אפשר לנהוג אחרת? האם אפשר לרכוב בצורה אחראית יותר? וגם אם נניח שהנהג או הנהגת ברכב הלבן התעסקו בסלולרי, באיפור, באכילת סנדוויץ' או בגזיזת ציפורניים ברגליים בזמן הנהיגה – נו אז מה? מי ישלם על הטעות הזו? הנהג/ת של הרכב? או הרוכב חסר האחריות שיפצע, אולי בצורה קשה, והאופנוע שלו יחטוף?

סעו באחריות.

תודה לשולח הסרטון שביקש להישאר אנונימי! תמשיכו לשלוח את החומרים שלכם לטובת כולנו!

 

על חשיבותה של תשומת הלב בעת רכיבה

לאחרונה אנחנו נתקלים בלא מעט סרטונים המצולמים ממצלמות קסדה, מצלמות דש-בורד ו/או מצלמות בקרת תנועה, המציגות מצבים שבהם נהגים או רוכבים נתקלים מפגע כלשהו בעת הנסיעה בכביש, וכפי שניתן לראות מהסרטים – התגובה שלהם לאותו מפגע אינה תמיד אופטימלית.

נכון, לא תמיד אנחנו מכירים את כל העובדות שהביאו להתרחשות המצולמת. ובכל זאת, חשוב לנו לנסות להבין מה עמד מאחוריה, מה גרם לה, מה עבר לאותו נהג או רוכב בראש בעת ההתרחשות, וכיצד אפשר ללמוד ממנה.

המטרה שלנו, כצופים מרוחקים באירועים המצולמים – היא ללמוד לקח, להפנים, להבין, לנסות לראות איך אנחנו – הרוכבים או הנהגים – מתמודדים עם מכשול דומה בצורה טובה לפחות או יותר טובה ממה שמתואר באותם קטעי וידאו.

קטע ראשון:

המשך…

אחד הסרטים הכי מושקעים שצולמו בישראל

הפקה מושקעת של מגזין אובר-דרייב מחייבת אותי להעלות אותה גם לפה. אי אפשר אחרת, ואחרי שתצפו, תבינו על מה מדובר. ליגה אחרת, סרטון אקשן משובח שטרם נראה כמותו בישראל.

הכבוד מגיע לאריאל אלסיבוני, אסף רחמים, לי ברדה על TM רייסינג SMX450, גל ברדה על דוקאטי פאניגלה R, זיו כרמי על ק.ט.מ 1090R ובר ברוך בפיג'ו 308GTI (ויש עוד, קרדיטים באתר המקורי):

לינק לכתבה המקורית באתר אובר-דרייב:

אקשן ישראלי משובח: פיג'ו 308GTI מול דוקאטי פאניגלה R מול ק.ט.מ אדוונצ'ר 1090R מול TM רייסינג SMX450

טיגר נגד ה-BMW F800R (מודל 2017)

מאת: אופיר גולן

BMW F800R מיוצר כבר 6 שנים, אך נחשב לאחד הדגמים הקצת פחות מוכרים לציבור מתוך ליין הדגמים של היצרן. בעולם, במהלך 2015 נמכרו 5,971 יחידות מהאופנוע. הרחק מאחורי שיאני המכירות של היצרן: ה- R1200GS, או גרסאת האדוונצ’ר שלו שנמכרו בכמות של 41,692 כלים, ובסה"כ היוו כמעט שליש ממכירות היצרן העולמי.

בארץ ובעולם, תחום אופנועי הנייקד הבינונים גדל בצורה משמעותית בשנים האחרונות עם הופעת דגמים “בסיסיים” ומבוקשים, להיטי מכירות כמו הימאהה MT07 וסוזוקי SV650. אבל כשה- BMW F800R עמד מולם עם מחיר העומד על 84 אלף ש”ח, הוא היה רחוק שנות אור מאופנועי הקטגוריה שלו. יקר בכ- 10 אלף ש”ח מהימאהה MT09 וב- 14 אלף ש”ח מהקוואסאקי Z900 החדש, ובעצם זול מאופנועים כמו הדוקאטי מונסטר 821 רק בכ- 2,000 ש"ח. 

שוק האופנועים המקומי חווה הוזלות שונות בעיקר באופנועים הללו ונראה היה כי ל- BMW לא היה מענה אטרקטיבי ללקוחות שמחפשים אופנוע ראשון “גדול”, בתקציב ובראש שפוי, ולא רוצים שפע אותיות R בשמו של האופנוע. עבורם המחיר מהווה שיקול מהותי. לכן, כשדלק מוטורס החליטו לחתוך את מחיר האופנוע ל-70 אלף ש”ח ה- F800R התחיל להשמע הגיוני. יצאתי לבדוק האם זה מקרב אותו מספיק, והאם אנו מקבלים מספיק אופנוע בעבור הסכום הזה.

אני אוסף את האופנוע בסוכנות. הסבר מהיר סביב האופנוע, טלפונים לחירום וקצת שאלות נוספות ואני מוכן לצאת לדרך.

מבט ראשון (ומה נשתנה):

ה- F800R מכיל מנוע טווין מקבילי שקיבל ב- 2017 התאמות לתקנות יורו 4 ועם שינויים קטנים שהצליחו להניב 3 כ“ס יותר מהדגם היוצא, עם הספק שעומד על 90 כ“ס. מצערת חשמלית חדשה מבטיחה תגובה ושליטה טובה יותר, מערכות אלקטרוניקה של ABS, חיישני לחץ אויר, מחשב דרך, בקרת החלקה ומצבי ניהול מצערת שונים.

קצת מידע טכני:

לוח השעונים אינפורמטיבי ומכיל שעון מהירות ושעון סל"ד מכניים לצד צג דיגיטלי המכיל שלל אינפורמציה על תצרוכת דלק, מצב מצערת, מצב המתלים, מרחק, צג הילוכים ומד דלק. משקלו 202 ק"ג ומתגלגל על צמיגים במידות 120/70-17 קדמי ו- 180/55-17 אחורי. מזלג קדמי הפוך ומתלה אחורי שניתן לכוון לעומס קפיץ ושיכוך החזרה. אפילו משכך היגוי מגיע פה כחלק סטנדרטי והוא נמצא תחת משולש ההיגוי התחתון באופנוע. הפנס הקדמי הוחלף מהפזילה/קריצה הא-סימטרית שהיה למשהו שהוא נעים יותר לעין. את מצב המצערת וכיוון המתלים החשמליים ניתן לבצע על ידי כפתורים בכידון עצמו תוך כדי רכיבה, נוח למדי.

מתג האיתות בעל מהלך מעט קצר ועם כפפות עבות היה קצת קשה לתפעול, ומתג האור הגבוה בעצם מופעל על ידי דחיפה של מתג האיתות החוצה עם האצבע. משהו שלקח מעט זמן להתרגל אליו.

מיכל הדלק של האופנוע נמצא תחת המושב כך שבעצם "מיכל הדלק" הוא מקום לתיבת האויר. אהבתי שהשרשרת נמצאת בצד הימני של האופנוע, במקום נוח לגישה ולשימון.

אפשר להתחיל?

המשך…

רכיבות מסלול בחו"ל – מוג'לו, איטליה

כשראיתי את הפוסט הזה של קובי ממן בפייסבוק, פניתי אליו כדי לאסוף כמה שיותר מידע על מנת שאוכל להציג את הסיפור בפניכם הקוראים. קובי שמח מאוד לשתף מידע ותמונות, ואפילו כתב כמה שורות בנושא, והריהן לפניכם (לאחר עריכה קלה). מקווה שמידע זה יוכל לעזור לקוראים שירצו להגשים חלום:

לרכוב על אופנוע ספורט על מסלול מוג׳לו באיטליה, חלום שהתגשם!

נסענו עשרה חברים קצת ״קוקו״ לכבוש את המסלול המטורף והמאתגר הזה. עבורי, זו היתה הפגישה הראשונה עם מסלול MotoGP בסדר גודל כזה, ואני לא יכול לתאר את התחושה בשום מילים אחרות פרט לתדהמה, שוק מוחלט וצמרמורת בכל הגוף. לאורך כל החוויה מילמלתי לעצמי שזה גדול עליי ואני מפה לא אצא שלם.

אני וה"קוקיות״ התכוננו למפגש עם מפלצת האספלט הזו ככל שאפשר להתכונן מהבית למפגש עם הדבר האמיתי. אפילו לקחנו איתנו את הד״ר הבלתי מעורער לפיצוח מסלולים ניב חיימי כדי שיתרגם לנו מראש ובזמן אמת איך מדברים עם הפניות של מוג׳לו. עברנו שם ימים מלאים בעבודה סיזיפית, דחיקה אל הקצה, התגברות על מחסום הפחד והמון מלחמות פסיכולוגיות בראש ומהראש הלאה אל הגוף.

המשך…

ק.ט.מ אנדורו 690R – רוח קרב

"אתה בטוח שאתה רוצה את המפה החזקה?" שואל אותי עופר מאופרוד, רגע לפני שאני עולה על הקטום… "כן, בטוח". אני עונה, "OK אבל אתה יכול להתחיל במפה רגועה יותר עד שתתרגל" (צריך להרים את הכיסא ולסובב כפתור קטן על מנת להחליף מפות) "לא זה בסדר עופר, באמת". אני עונה.
במכת הגז הראשונה, כשכמעט ראיתי את השמים מהאספלט, לאחר שהקדמי טס למעלה, כמו פגז שנורה מלוע של תותח, דבריו של עופר כמה דקות לפני נשמעו ברורים ומובנים יותר.


צילם- עומרי גוטמן

סטפן הגדול אמר בעבר על ה- 690R שהוא דומה לשלוחה של המוח. אתה עוד לא חושב על הפעולה והאופנוע מבצע. רוצה להאיץ? אתה יוצא מהמקום כמו מתוך לוע של תותח, רוצה לבלום? הברמבו שותלים אותך במכה. בכל זאת מדובר במנוע חריג – הסינגל החזק בעולם בייצור סדרתי – מנוע ה- LC4 האימתני של קטמ עם כמעט 700 סמ"ק ו- 70 סוסים, וכל זה רק על 139 קילו מצומקים. מנוע הסינגל מקורר מים עם שני מצתים והזרקת דלק משלב גם מערכת לניהול מנוע, מערכת המאפשרת מגוון של מצבי רכיבה ומצערת חשמלית – Ride by Wire. המנוע הזה כל כך מוצלח, מרגש ומיוחד שפוגשים אותו בלא פחות מארבעה אופנועים: ב-דיוק, ב- SMR, ובאנדורו של קטמ. בנוסף, אותו מנוע בדיוק נמצא גם בהסקוורנה 701 שזה בעצם עוד אופנוע של קטמ. ארבעת הדגמים הללו חולקים את אותו מנוע בדיוק כשבדגם החדש של 2018 עלתה כמות הסוסים באורווה של ה- 701 ל- 75 ראש, כשכל זה מתפרץ מצילינדר אחד גדול כמו לבה רותחת מתוך לוע של הר געש.


צילם- עומרי גוטמן

המנוע הוא אמנם הדובדבן שבקצפת, אבל כל האופנוע כולו מרגיש כמו מכונת קרב מלוטשת – "Ready To Race" אמיתי. זו מכונה שמשדרת איכות מרמת המכלולים ועד לרמת הגימור המוקפדת. האופנוע נראה כמו סוס ערבי גזעי. גבוה מאוד- 93.5 ס"מ מהקרקע, מרווח גחון מכובד של 28 ס"מ, בולמים ברמה גבוהה – CS 4 – בעלי מהלך מתלה קדמי\אחורי 250\250 מ"מ, בלמים של ברמבו, בלם דיסק קדמי 300 מ"מ בלם דיסק אחורי 240 מ"מ, ולליטוש החבילה מתווסף גם קלאץ' מחליק.

המשך…

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 3

לפני מספר ימים פורסמה הכתבה הבאה על ידי אודי עציון בידיעות:

לחלק מהרוכבים זה עלול להגיע כהפתעה. "מה פתאום? תמיד היה מותר לנסוע על השול!".

לא. רוכב האופנוע לא אמור להיות שם. החוק לא מתיר לנו לרכוב על השול הימני וגם לא על השמאלי (למעשה – אין שול שמאלי. כל מה שמעבר לקו ההפרדה הלבן איננו שול, ולכן מלכתחילה אנחנו לא אמורים להיות שם).

כפי שנכתב גם פה (ראו לינקים למטה) וגם במדיה החברתית אינספור פעמים – המשטרה מעלימה עין ביודעין מהאכיפה של הרכיבה בשול הימני בעת עומסי תנועה כל עוד הרוכבים עושים זאת בצורה אחראית ובמהירות שהיא "סבירה".

אבל החוק עצמו לא השתנה, ולכן מי שנמצא שם למעשה עובר על החוק. במידה ותהיה תאונה בינו לבין רכב, גם אם נהג הרכב יהיה אשם לכאורה במאה אחוז בתאונה, תמיד בית המשפט עשוי/עלול לקבוע כי לרוכב האופנוע יש אשמה תורמת לתאונה, בין אחוזים בודדים וכלה במאה אחוז.

תזכורת נוספת:

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

תזכורת לרוכבים על השוליים – טיפים

סעו באחריות, זה הגוף שלכם שאתם מסכנים.

ה"כמעט" שלא ידעת

יופי. נכנסתם. עכשיו תשארו איתי 3 דקות.

מראש אני מזהיר אתכם – זהו פוסט שמטרתו היא אחת בלבד: לגרות ולמשוך את חוט המחשבה שלכם למחוזות שאולי לא הכרתם, ולגרום לכם לעצור לרגע ולנסות לראות האם האמור בו ישים עבורכם.

הוא כן.

כמה "כמעטים" היו לך?

תעזבו את הפלאפון רגע (אלא אם אתם קוראים בו עכשיו), ותעשו חשבון נפש קטן. שנה אחרונה, שנתיים, אולי שלוש. אם יש לכם סבלנות – אפילו עשר. תחשבו על כל הרכיבות שלכם: טיולים, קבוצתיות, סולו, רכיבה יומיומית לעבודה או ללימודים.

עכשיו נסו להיזכר בכמה פעמים חוויתם "כמעט". סיבוב שנכנסתם אליו חזק מדי. נתיב נגדי שנשפכתם אליו. רכב שלא נתן זכות קדימה וניצלתם רק בצופר או ברקס. כיכר שמישהו התפרץ אליה מולכם. קרש, שמן, סולר, חול, חיה שחצתה כביש בלילה. עייפות. חוסר ריכוז.

יש לכם בראש "כמעט" אחד לפחות? אם כן – תעצרו כאן. אם יש לכם יותר מדי כאלה, הגיע הזמן לבדוק מה אתם עושים לא נכון. קורס רכיבה מתקדמת, נהיגה מונעת, אולי משקפיים חדשים, אולי אופנוע שמתאים יותר ליכולות שלכם. ואם כלום מזה לא יעזור – אולי גם לרדת מאופנוע. כי אתם מסכנים את עצמכם ואת מי שרוכב איתכם.

אבל זה רק חלק מהעניין.

כמה "כמעטים" היו לך שאתה כלל לא מודע אליהם?

יש "כמעטים" אחרים – כאלה שאתם בכלל לא מודעים להם. נסתרים. סמויים. כאלה שחלפתם על פניהם בלי לדעת שכרגע יצאתם בנס.

פה הפואנטה.

אנחנו חושבים שאנחנו בשליטה. כשאנחנו עוקפים משאית עמוסה. כשאנחנו טסים בכבישי הצפון. כשאנחנו ממהרים לעבודה. כשמורכבת אוחזת בנו חזק ומוסיפה לנו עוד קצת אדרנלין. אנחנו בטוחים שהכל בידיים שלנו.

אבל לא.

לפעמים זו הרכיבה בקבוצה שמגינה עלינו, שנותנת לנו אנרגיות, שמדרבנת אותנו להרחיב את גבולות מעטפת הביצועים שלנו, אל מעבר למה שאנחנו רגילים. אנחנו רוצים להראות שאנחנו שווים. האגו משחק פה תפקיד חזק מאוד, גם אם נתכחש אליו בכל כוחנו. הוא שם.

לעיתים זו הרכיבה לעבודה או לפגישה שאנחנו מאחרים אליה. זה שאני ממהר עכשיו נותן לי זכות לעשות דברים שאחרת לא הייתי מעז. זה שהבוס שלי אמר לי בפירוש לא להגיע אחרי 10, מדרבן אותי להספיק את הרכיבה ב- 8 הדקות שנותרו לי, בזמן שברור לכל שאין סיכוי שאעשה את זה מבלי לעגל הרבה מאוד פינות.

לעיתים זו המורכבת שאוחזת בנו חזק מאחור, בעוד שאנחנו מרגישים את ההתרגשות שלה (ושלנו) בכל פתיחת גז, בכל בלימה חזקה. היא תעריך אותי הרבה יותר כשתראה איזה תותח אני באיילון צפון. היא תבין איזה גבר אני כשהיא תראה את התמרונים החריפים שאני מבצע בזמן רכיבה מטורפת בין רכבים.

לעיתים זו הרכיבה המנהלתית, הקבועה, המונוטונית, שגורמת לי לעשות פעולות שאחרת לא הייתי מעז לעשות. רכיבה על שוליים, חיתוך בין רכבים, קיצור רמזורים, חדירה קטנה באין כניסה. אנחנו מכירים את הציר, הוא מכיר אותנו, ואין סיכוי שיקרה שם משהו כי עברנו שם מיליון פעם בשנה האחרונה. לא?

לא. העניין הוא שאנחנו נמצאים בתוך מאגר ענק של סיכונים, וחלק עצום מהם רלוונטים לנו ביום יום. מדובר על מצבי "כמעט" שאנחנו כלל לא מודעים אליהם. מצבים שבהם אנחנו עוברים על פני קטע כביש וכלל לא חושבים על מה שיכול היה לקרות אילו היינו נתקלים בכתם סולר באמצע הסיבוב (נשמע מוכר?). מצבים שבהם אנחנו חולפים על פני משאית וכלל לא שמים לב לכך שהמטען לא מקובע אליה בצורה טובה והוא עלול להשתחרר ממש עלינו. מצבים שבהם אנחנו מתמרנים בין רכבים וכלל לא שמים לב לכך שאחד הרכבים מחליט לצאת ביציאת המחלף ממש שניה אחרי שאנחנו חולפים על פניו. מצבים בהם אנחנו רוכבים חזק באחד מכבישי הצפון, ושניה אחרי שעברנו, חוצה שועל או תן את הכביש.

כל רכיבה שלנו מלאה "כמעטים" שאנחנו לא רואים. משאית עם מטען לא מקובע. כתם סולר שלא שמנו לב אליו. רכב שמחליט ברגע האחרון לצאת במחלף כשאנחנו בדיוק חולפים. חיה שחוצה את הכביש חצי שנייה אחרי שעברנו. כל "כמעט" שכזה הוא סיכון מיידי ומוחשי לנו ולחיינו, אבל מבלי שאנחנו כלל נהיה מודעים לכך שניצלנו ממוות או פציעה קשה. אנחנו בכלל לא יכולים להתייחס אליו כ"כמעט" פשוט בגלל שאנחנו לא מודעים כלל לקיומו והתרחשותו!

וכאן טמונה הבעיה הגדולה.

אז מה ההבדל בין שני סוגי ה"כמעט"ים – זה המודע וזה הלא-מודע?

בעוד ש"כמעט" מודע מתרחש פעם אחת, פעמיים, חמש פעמים בתקופה של ככה וככה שנים – ויש לו (צריך להיות לו) אימפקט משמעותי על הרכיבה שלי, הרי ש"כמעט" לא מודע עלול להתרחש מאות ואף אלפי פעמים באותה תקופה, פשוט מכיוון שאני לא מודע לקיומו ולכן אני לא יכול לספור או לכמת אותו.

אם אני עושה טעות מודעת – אני צריך להיות מסוגל לתקן את דרכי ולמנוע ממנה להתרחש שנית.

אבל אם אני עושה אלף טעויות לא מודעות – אין לי שום דרך לדעת שהן בכלל שם, אלא אם מישהו יסב את תשומת ליבי לכך (קורסי רכיבה מתקדמת, חברים בעלי ניסיון שאני מעריך את דבריהם וכו'). אני עלול לחזור על אותה טעות אלפי פעמים מבלי שאהיה מודע לכך, ובכל פעם כזו אני בעצם חווה "כמעט", רק שאני לא יודע שהוא שם. אותה עקיפה מסוכנת, אותם תמרונים לא בטוחים בין רכבים, אותה רכיבה מהירה על השול, אותו חוסר מרווח ביטחון ביני לבין משאיות אותן אני עוקף, אותו קו לא נכון בעת רכיבה על כביש מפותל, אותה בלימה לא נכונה, אותה תנוחת רכיבה לא נכונה, וכן הלאה.

כל "כמעט" כזה הוא פחות חיים אחד במשחק. במשחק מחשב יש כמה חיים. בחיים האמיתיים – רק אחד.

יש כאלה ברי מזל שיש להם כמה הזדמנויות, והם יוצאים בשן ועין ממצבים קשים מאוד, מחלימים, וחוזרים לשחק. אבל לא כולם כאלה. ישנם רוכבים שחושבים שהם לא עשו אף טעות (רצינית) במהלך שנות הרכיבה הבוגרת שלהם, ועדיין הם נמחקים ממצבת כוח האדם של הרוכבים בישראל, ועוברים לגור בדירת שיכון בבנייני הקומות בבית העלמין סגולה. מספיקה מכה אחת, מספיקה בלימה אחת לא נכונה, מספיקה חיה אחת שחוצה מולכם את הכביש – כדי למחוק בנאדם סופית, בצורה מוחלטת, ובלי חרטות.

שני ה"כמעטים" – גם זה המודע וגם זה הלא-מודע – שניהם עלולים לחסל אותי באותה מידה.
את אחד מהם – אני רואה כשהוא מגיע.
אבל את השני – אני בכלל לא רואה, וכשהוא מתקיים, אני אפילו לא מספיק להגיד "שיט" לפני שהוא פוגע בי.

מה אפשר לעשות כדי לשפר את סיכויי ההישרדות שלי?

במילה אחת: מודעות.

בכמה מילים: אנחנו חייבים לשבור לעצמנו את הקונספט שלפיו אנחנו בלתי מנוצחים רק בגלל שלא עשינו שום תאונה משמעותית בתקופה האחרונה. לא. אנחנו שבירים מאוד, אנחנו חיים על זמן שאול שמתקצר והולך ככל שאנחנו מתפרעים יותר (גם אם אנחנו חושבים שזו "רכיבה חזקה"). אין רוכב טוב שחי לספר על כך לנכדיו. יש רוכב זהיר, רוכב מודע, רוכב חלק, רוכב נכון, רוכב שמכיר את הסביבה שלו ופועל כדי להתאים את עצמו אליה, רוכב שמצליח לקרוא את התנועה ולתמרן בתוכה בעודו מקדים בשני צעדים את האוייבים שלו.

כל "כמעט" כזה – מודע או לא מודע – יכול להיות האחרון שלכם.

קחו קורסים, לכו לתרגל. מצאו חברים שלא מושכים אתכם לשגעת, אלא כאלה שיעזרו לכם (ואולי אתם תעזרו להם) כדי להיות רוכבים טובים יותר – אבל שיעשו את זה בצורה נכונה וטובה. תקחו אחריות על עצמכם, כי זה לא הרכב שלא ראה אתכם – זה אתם שלא הצבתם את עצמכם בנקודה הנכונה, או שהתקרבתם מהר מדי לצומת. זה לא הסיבוב שהתהדק מהר מדי – זה אתם שנכנסתם אליו במהירות לא נכונה ומבלי להעריך נכון את העקומה. יש מיליון דוגמאות, אבל אני חושב שהבהרתי את הנקודה.

תחשבו על זה. זה יציל את התחת שלכם, זה ישמור לכם על ה"חיים" הבודד שנתנו לכם במתנה, וזה יאפשר לכם לשרוד עוד יום אחד בשדה הקרב הזה. אל תהיו עוד מספר בסטטיסטיקה.

האם המאמר עזר לכם? יאללה, שתפו. יש לכם טיפים נוספים? תנו בתגובות, זה יעזור לאחרים!

(כל התמונות בדף זה נמצאו באינטרנט, וקרדיט מגיע לבעליהם)

על רכיבה בין רכבים – עקיפות

בסרטון שנשלח במספר קבוצות וואטסאפ ואף עלה לאתרים ברשת, ניתן לראות את התאונה שהתרחשה לפני מספר ימים על כביש 6, בהם היה מעורב לפחות רכב אחד שנראה שאיבד שליטה, ושלושה אופנועים שנפצעו בדרגות כאלה או אחרות. מבלי להתייחס ספציפית לתאונה הזו, מה גם שאין לי ממש פרטים אודות הגורמים המדוייקים לאותה תאונה, חשבתי שחשוב לשתף איתכם מספר טיפים בנושא הרכיבה בקבוצה על כביש מהיר, ובאופן ספציפי תוך כדי התייחסות לנושא עקיפה של רכבים.

כבישים נוטים להיות עמוסים, כשלצערנו, לעתים הנתיב השמאלי ביותר, זה שמיועד אך ורק לעקיפה, מאוכלס פעמים רבות על ידי רכבים איטיים שתוקעים את התנועה מאחוריהם. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות, וזה עוד לפני שנכנסנו לדיון אקדמי אודות המקצוע של אמא של אותם נהגים: חוסר תשומת לב לסביבה, חוסר אכפתיות, זלזול וצפצוף על החוק, אגואיזם וסתם "דווקא" נכללות בין הסיבות לכך. אבל פרט לאותם נהגים שאותם בא לנו לרצוח, ישנם גם נהגים נורמטיביים שדווקא כן רוצים לחזור לימני לאחר סיום העקיפה שלהם, פשוט צריך לתת להם צ'אנס לעשות זאת.

בואו נתחיל: על מנת להגביר את הבטיחות שלנו, אנחנו רוכבי האופנוע נוסעים לרוב במהירות גבוהה יותר במעט (או בהרבה) מהתנועה סביבנו. כתוצאה מכך, פעולת העקיפה היא פעולה שחוזרת על עצמה עשרות ומאות פעמים במהלך הרכיבה. חשוב מאוד להקפיד על ביצוע עקיפה בצורה נכונה וחכמה.

בעת רכיבה בקבוצה, בין אם במבנה הדוק ובין אם במדורג, חשוב מאוד להקפיד על רכיבה נכונה, אחידה, קבועה, בעלת קוד התנהגותי המוקפד במיוחד על ידי המוביל, אבל הידוע ומוכר לכל חברי הקבוצה (אותו יש לשנן גם בעת מתן תדריך הבטיחות לפני היציאה לרכיבה). בעת רכיבה בקבוצה חשוב שבעתיים להקפיד על משמעת רכיבה כיוון שטעות אחת של המוביל עלולה לגרום אחריה לנזק לאלה שרוכבים אחריו. הקפדה יתרה על רכיבה נכונה, גם אם היא מתבצעת בקצב מהיר מאוד, שומרת על הבטיחות שלך כרוכב , ועוזרת לשמור על אחידות ובטיחות הקבוצה כולה. 

הערה: המושג "קבוצה" או "דבוקה" מתאים לסיטואציה בה כל הרוכבים נוסעים בקצב אחיד, באותו ראש, על אופנועים דומים במאפיינים שלהם, ובצמצום יחסי של רווחים. בעת רכיבה מדורגת מרווחת של עשרות אופנועים היוצרים שיירה ארוכה, חלק מהיפים האלה יהיו פחות רלוונטיים, אם כי רובם חשובים גם שם.

בתור התחלה את העקיפה יש להשתדל לבצע אך ורק מצד שמאל של הרכב הנעקף, לא להפתיע ולא להיות מופתע. זה לא רק מה שהחוק קובע, אלא זה גם המקום שבו הנהג רגיל לראות מישהו עוקף אותו. עקיפה מימין היא פשוט לא מעשה חכם, שלא לדבר על משאיות שפשוט לא רואות טוב את מה שקורה מצידן הימני, וכל מיני נהגים שפשוט לא מודעים לסביבתם.

בנוסף, אם המוביל לוקח קו עקיפה אחד, כל חברי הקבוצה או הדבוקה צריכים להמשיך אחריו בקו הזה. אם הוא עוקף רכב משמאל, כולם עוקפים משמאל, ואף אחד לא לוקח קו עצמאי מימין.

הסיבה לכך היא ברורה: זה מבהיל נהגים! נהג שלא שם לב לאופנוען הראשון שעקף אותו משמאל במה שעבורו נראה כמו רעש גדול ובמהירות גבוהה יחסית אליו, אולי יבהל ויסטה רק מעט ימינה. והפוך, אם הוא נעקף בפתאומיות מימין, הוא עלול להיבהל וכתוצאה מכך הוא עלול לסטות רק מעט שמאלה. סטייה הזו עלולה לסכן גם את המוביל וגם את כל הרוכבים שמגיעים אחריו, כיוון שגם סטיה קטנה כזו עלולה לגרור לסטיה נוספת מצידו של האופנוען, שבתורו עלול לקבל מכה מרכב אחר שנמצא בנתיב שלו, או לסטיה של רכב שיחבט ברכב אחר שעלולה לגרום אחריו לשרשרת של תאונות.

משמעת רכיבה בקבוצה מצילה חיים. ואם הרוכבים סוטים שמאלה או ימינה, הם מסכנים את גם המוביל וגם את אלה שאחריו בדבוקה. זה ישמע כמו תשדיר של אור ירוק, אבל תכלס, עדיף לאבד שתי שניות ולהפחית קצת במהירות גם אם זה שובר לנו אחלה קצב, ולתת לרכב שתופס את השמאלי לחזור לימני ולאפשר המשך רכיבה מסודרת.

אגב, זה לא רק חשוב לבטיחות שלנו, אלא גם נראה ומתקבל יותר טוב בקרב הנהגים סביבנו.

אבל יש מקרים שבהם הנהג מתעקש להישאר בשמאל. במידה והמוביל מחליט שהרכב תקוע בשמאל ולא מוכן לזוז (או לא יכול לזוז), הוא יכול לקחת קו עקיפה מחושב מימין, אבל זה צריך להיעשות בשיקול דעת, ותוך הבנה שכל מי שאחריו יקח גם הוא את אותו קו. חשוב גם שהמוביל ידע מה "אורך הזנב שלו" וידע שהמהלך שהוא מבצע – כל מי שמאחוריו בדבוקה יכול גם הוא לבצע בצורה בטוחה.

אני אישית רוכב בצורה מאוד מוגדרת וקונסיסטנטית. הנה הטיפים שלי לנושא העקיפה: 

המשך…

נגישות