מיצו בדרכים

בעולם האופנועים של העשור השני של המאה העשרים ואחת, תחום האדוונצ'ר-תיור הוא סגמנט חם שמושך אליו מדי שנה יותר ויותר רוכבים, רובם קורבנות של קטגוריית הספורט ההולכת ונכחדת. תחום זה משך ומושך יצרנים רבים, אבל בראש וראשונה את BMW שבמידה רבה נחשבת כממציאת הקטגוריה עם ה- BMW R1200GS, ה- KTM Adventure 990 הספרטני הקשוח ובעל אוריינטציית השטח המובהקת, ה- Yamaha Super Tenere 1200 הכבד ואנמי למדי, ה- Ducati Multistrada 1200 שהוא למעשה סופרבייק בשלדת אופנוע אדוונצ'ר וחסר יכולות שטח ראויות כמעט לחלוטין, וכן אופנועים נוספים שאינם נמכרים אצלנו כמו ה- Triumph Tiger Explorer 1200 וה- Moto Guzzi Stelvio 1200 8V (אולי, אולי בקרוב… 🙂 ).

הונדה לטשה עין זה מכבר לכיוון זה, והשנה אנו מקבלים בישראל לראשונה את ה- Honda VFR1200X Crosstourer המוגדר ע"י היצרנית כ"אופנוע אדוונצ'ר-ספורט-תיור".

האם הקרוסתורר אכן נותן תשובה ראוייה למלך הבלתי מעורער של עולם ההרפתקנות הדו-גלגלי? האם הונדה השכילו לקחת את הצדדים הטובים בקטגוריה ולשלב אותם עם המכלולים האיכותיים והאמינות המוכרת שלהם כדי לייצר בימר-קילר?

יצאתי לבדוק. במסגרת כתבה מצולמת שצילמתי עבור עיתון גלובס בה ביצענו מבחן השוואתי בין הקרוסתורר לבין הבימר, קיבלתי את האופנוע לרכיבת סוף שבוע ארוך, ולהלן רשמי מרכיבה זו.

ראש בראש: 2 מהאופנועים הטובים בעולם – גלובס

במבט ראשון – ההונדה הוא לא אופנוע קטן, ועם עם בסיס גלגלים של 1,595 מ"מ האופנוע לא קצר. עם עיצוב מעט שונה מהגישה שבה הלכו מהנדסי BMW, אבל יחד עם זאת, כמו בסופר טנרה של ימאהה, אלמנטים עיצוביים רבים נלקחו ישירות מהבימר. אלמנטים כמו חרטום הברווז הקלאסי (קטן יותר משל הבימר אבל עדיין שם), זרוע חד-צידית, זנב עם שלדת אלומיניום מעוצבת המותאמת לנשיאת סט מזוודות קומפלט, וכמובן סט מיגונים, פנסי ערפל, מחממי ידיים ועוד (הכל כמובן בתוספת תשלום, ועל כך ראו בהמשך).

מקדימה בחרטום, מעל למקור הברווז הקטן, קיימת יחידת תאורה קטנה יחסית בגודלה הפיזי, המותקנת בתוך פירינג שהולך וגדל לכיוון מיכל הדלק. בצידי המיכל ישנם אלמנטים מפלסטיק שחור שאמורים לעזור לרוכב לאחוז טוב יותר את המיכל עם ברכיו, וגם לספק הגנה מסויימת בעת נפילה, ומקדימה הותקן מיגון מאלומיניום הנראה לצערי שברירי ועדין מדי, לא יודע איך הוא יתמוך במשקלו של האופנוע בעת נפילה. אני מעדיף לא לבדוק…

מאחור, זרוע חד-צידית נאה למדי חופנת את המסב של הגלגל האחורי מצידו השמאלי (הפוך משל הבימר), בעוד שמצידו הימני קיים חישוק מעוצב אליו מחוברים השפיצים של הגלגל. גל ההינע של ההונדה, רכיב משותף לקרוסטורר ול- VFR1200F, אמור לספק לרוכבים אלפי קילומטרים רבים של רכיבה ללא צורך בתחזוקה.

4 צינורות הפליטה היוצאים מהמנוע מתחברים בגחון לצינור אחד המוביל לאגזוז שנמצא בצידו הימני של האופנוע (שוב, הפוך משל הבימר), והוא חסר כל חן לטעמי (אם כי בהשוואה לסופר טנרה מדובר ביצירת מופת… לא, זו לא מחמאה למהנדסי ימאהה…). לקרוסטורר אין יומרות שטח בכלל, למרות הפוזה הקרבית לכאורה. אבל אני מניח רק שבעליו המאושרים של אופנוע כזה שרק תעבור בראשו המחשבה לרכוב איתו בשבילים ימהר לרכוש תוספות הכוללות מיגון גחון ומיגוני מנוע וזאת כדי למנוע מכות בחלקו התחתון של האופנוע. המיגונים איתם מגיע האופנוע במקור בנויים מאלומיניום המרגיש קל ולא מאסיבי במגע, אני לא משוכנע שהם ימנעו נזק בעת נפילה רצינית על הצד.

המשך…

בהמשך ישיר לפוסט הזה שפורסם אך לפני שבועיים אודות השאלה עד כמה יעילות באמת הן מצלמות המהירות החדשות, אנחנו מתבשרים בכתבה ב- YNET אודות מספרים חדשים אותם מפרסמת משטרת ישראל:

ynet מצלמות האכיפה – 9,800 דו"חות ב-3 חודשים – רכב

אגף התנועה של המשטרה הוציא הודעה לפיה מצלמות האכיפה החדשות הפיקו 9,800 דו"חות בשלושה חודשי פעילות. מתוך דו"חות אלה, רובן המוחלט – כ-9,100 – נשלחו לנהגים שביצעו עבירות מהירות. שאר הדו"חות, כ-700 במספר, ניתנו לנהגים שחצו צומת באור אדום. את הדו"חות הפיקו ארבע מצלמות מהירות ותשע מצלמות רמזור (חשוב להזכיר שמצלמות הרמזור הן למעשה מצלמות מהירות לכל דבר, שמסוגלות גם לאכוף גם ובעיקר עבירות מהירות וגם עבירות חציית צומת באור אדום).

הוכחה מצולמת: מצלמות גאטסו רמזור אוכפות גם מהירות

9,100 דו"חות מהירות שהופקו מ- 13 מצלמות בסה"כ, לתקופה של 3 חודשים. דהיינו, בשנה אנחנו צפויים לראות כ- 36,500 דו"חות מהירות. מכיוון שרף האכיפה עומד על מהירות שמזכה את העבריין (לכאורה) בקנס של 750 ש"ח ו- 8 נקודות, אנחנו מדברים על הכנסה של 27,375,000 ש"ח בשנה, וזה רק מאותן 13 מצלמות! למעלה מ- 27 מיליון ש"ח בשנה אחת!

לטענת המשטרה, מצלמות אלה המנויידות כיום בין 31 עמדות בסך הכל. אבל אנחנו יודעים שמדובר במספרים שקריים ומטעים בכוונה, שכן בישראל קיימות כיום למעלה מ- 45 עמדות למצלמה, כך שקשה מאוד להתייחס באמינות למידע אותו מוסרת המשטרה.

ולא רק זאת. בכתבה שפורסמה ב- 10.6 בידיעות אחרונות עולה כי האוצר בכבודו ובעצמו מודה, בפה מלא בפעם הראשונה, על כך שהוא בונה על הכנסה של חצי מיליארד ש"ח בשנה מהמצלמות. לא מאמינים? קראו בעצמכם:

המשך…

כן, חד-משמעית! המצלמות הן זהות מבחינה טכנולוגית, ושתיהן אוכפות מהירות.למעשה, יש יותר דו"חות מהירות ממצלמות הרמזור המוצבות בצמתים, מאשר מהמצלמות ה"רגילות" שמוצבות בקטעי כביש פתוחים.

לא מאמינים? קראו כאן:

הוכחה מצולמת: מצלמות גאטסו רמזור אוכפות גם מהירות

כל מצלמת רמזור צריכה להציב בפניכם תמרור אדום גדול – גם אכיפת מהירות, גם אכיפת אור אדום, וגם סכנת התנגשויות ברכבים שיבלמו בלימות חירום. סעו בזהירות!

היום צולמה המצלמה החדשה המותקנת בצומת סילבר, על כביש מספר 4 מצפון לדרום, בסמוך לפניה לכביש 3.

המצלמה עודכנה בבסיס הנתונים.

תזכורת:

לשימושכם – קבצי נתונים למיקומי מצלמות הגאטסו

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו שלב א’

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

ראו הוזהרתם.

תודה להילה על התמונה.

כן כן, חמישה מוטורצייקליסטים החליטו לצאת למסע הרפתקני, ארוך, מיגע ומסוכן מת"א לבגדאד… המסע ארך מספר ימים וכלל בתוכו קטעי קישור ארוכים בהם הרוכבים האמיצים רכבו במהירויות מטורפות של עד 105 קמ"ש (תאמינו!), נתקלו במשמרות חמושים של בדואים, כמעט בוצע בהם לינץ' בידי אספסוף זועם, ועוד שלל הרפתקאות מסמרות שיער.

הכל טוב ויפה רק שסיפור המסע הזה לא התרחש אתמול, אם כי בשלהי שנת 1933, בתקופה שבה היה קונסול עיראקי בחיפה, תקופה שבה חיל האויר הבריטי שלט בשמיים, תקופה שבה הגבולות היו פתוחים והחופש היה כמעט בלתי מוגבל.

סיפור נפלא זה נכתב ע"י אדם בשם נעים טוויג, ופורסם בתחילת שנת 1947 ב"נהרים", בטאון עולי בבל. הביטאון נמצא בעיזבונו של משה ברוך ז"ל, והוא הובא לידיעתי ע"י עוזי יצחקי. תודה עוזי!

הרני להביאו כאן במלואו, בשפה, בניסוח ובכתיב המקורי (כולל שגיאות, אם היו כאלה). תהנו:

נולדתי בבגדאד, בהיותי בן שלוש עשרה, התגעגעתי לטיולים ונסיעות, דבר שאינו שכיח בעיראק מפאת קשיי התחבורה והמרחקים הגדולים בין עיר לעיר, ולכן לא יכלתי למלא תשוקתי.

אז גמרתי אומר לנסוע לארץ ישראל. השפעתי על בני-המשפחה וסוף סוף הצלחתי, בשנת 1926 עזבנו את בגדד. נסענו באוטו קטן ופתוח במשך חמשה ימים ולילות במדבר, בגלל אי השקט אשר שרר אז בין הדרוזים והצרפתים. עלינו היה להקיף מרחק גדול עד דיר-אל-זור אשר בסוריה. מכאן המשכנו את דרכנו לבירות.

את המסע הזה לא אשכח ותמיד הייתי מצפה לאותו יום אשר אעבור שוב את המדבר הזה בעצמי, וכן היה.

בשנת 1933 קראתי באחד העתונים העיראקים על פתיחת תערוכה בבגדאד ע"י המלך פייצל הראשון. הממשלה הזמינה אנשים לראות בהתקדמותה של עיראק. מיד נסעתי לתל-אביב להפגש עם מנהל I.C.I. ולהסביר לו כי אני מחפש עוד ארבעה נוסעים היודעים לנסוע היטב באופנוע. המנהל הסכים, והטיל עלי לסדר את כל התכניות, בתנאי שאני אהיה אחראי למסע נועז זה. לא עבר שבוע וכבר נאספנו קבוצה של חמשה מוטורצייקליסטים, ארבעתם היו אירופים אשר לא הכירו את המזרח ולא היו בקיאים בשפה הערבית, אך אין דבר העומד בפני הרצון.

המשך…

עד כמה יעילות הן מצלמות המהירות של פרוייקט א-3? שווה לקרוא, כל אזרח במדינה יכווה במוקדם או במאוחר, גם אלה שחושבים שהם חסינים. מרגע שהזאבים הריחו את הדם של הקרבן הם לא ירפו. היום זה 25 קמ"ש מעל למותר. מחר כשכמות הדו"חות לא תספיק לזאבים, רף האכיפה שנשמר בסוד כאילו היה סוד תוכנית הגרעין של ישראל יונמך בקליק של עכבר. לא מאמינים? תחשבו שוב.

במסגרת פרוייקט א-3 של משרד התחבורה, המשרד לבטחון פנים ומשטרת ישראל הוצבו מצלמות המהירות על כבישי המדינה כשלפניהן קיימות למעשה שתי מטרות. האחת – רשמית, ציבורית, זו שמתקשרים אותה לציבור במסיבות עיתונאים בין בורקס טפל למשקה אורנג'דה מוגז בטמפרטורת החדר, והיא כאמור הגברת הבטיחות בכבישים.

עידכון יולי 2026: חלק מעמדות הגאטסו (מצלמות מהירות ו/או אור אדום) עוברות צביעה מכתום לצהוב. גם את הדחלילים הישנים הם צובעים לצהוב. זה כמובן נעשה בכוונה, כדי לגרום לנהגים לחשוב שכל העמדות הן חדשות. שימו לב.

המטרה השניה, הסמוייה, עליה הסכימו ביניהם בחדרי חדרים אפלים קברניטי הפרוייקט ביחד עם שר או שניים ובשיתוף מלא של פקידוני האוצר, היא כמובן לא מטרה שמותר לספר לציבור עליה. למעשה, חובה על כל המעורבים, בין אם הם נמצאים בסוד העניינים ובין אם לא, להכחיש אותה באופן נמרץ ומיד להטות את הדיון למטרה הראשונה שהוזכרה. מדובר כמובן בהעשרת קופת המדינה ובהטלת מס נסועה על אזרחי המדינה, מס אותו יתקשו האזרחים שלא לשלם, ואשר יעזור לשמן את גלגלי המערכת ולשלם עבור עוולות אחרות שהמדינה שלנו שקועה בהן.

אם כן, כ- 4 חודשים מרגע פריסת המצלמות והתחלת העבודה המבצעית של  המערכת, בואו נבדוק עד כמה יעילות הן המצלמות בהשגת המטרות שלשמן הן הוקמו.

בכל הנוגע למטרתן הרשמית של המצלמות חשוב לציין שהיעילות של המצלמות יכולה להימדד אך ורק בצורה אמיתית אחת – הקטנת כמות תאונות הדרכים על כבישי המדינה, אבל כשהפרוייקט טרם מילא את חצי שנתו הראשונה (נכון לכתיבת שורות אלה) ברור לכל שעדיין אין די מידע כדי להגיע למסקנה חד-משמעית בנידון, ולצערי יחלפו לפחות שנתיים שלוש עד שנוכל לברר את האמת לאמיתה.

אז איך ניתן למדוד את "יעילותה" של המערכת ולא ע"י הפחתת כמות תאונות הדרכים?

ובכן קוראים נכבדים, יש לכך רק תשובה אחת, והיא כמובן קשורה באופן ישיר למטרה השניה, הסמוייה, של מערכת המצלמות.

כסף.

והרבה כסף.

כדי לחשב את כמות הכסף שזורמת בימים אלה לקופת האוצר אותה מנהלים פקידונים מדושני עונג שחוכחים ידיהם המשומנות ברגעים אלה ממש צריך להתחבר למספרים. אבל לצערנו, המידע אותו משחררת המשטרה בטפטוף של פעם בכמה שבועות מעלה תמיהות לגבי אמיתותם.

אם כן, בואו נראה מה נטען פה באתר כשמצלמות הגאטסו היו עדיין בשלב התכנון וטרם נפרסו בשטח:

20.08.10- מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת – "בשלב הפיילוט, הוכח שמצלמה אחת מסוגלת לחלק כ-180 דו"חות מהירות ביום כשרף המהירות שממנו והלאה מופק דו"ח עומד על 120 קמ"ש… …בחישוב שכל אחת מהן מנפיקה לא 200 כי אם 100 דו"חות מהירות של 750 ש"ח ביממה – אנחנו מדברים על הכנסה אסטרונומית של 30,000,000 ש"ח (שלושים מיליון ש"ח) לקופת המדינה, ביום! …70 מצלמות שמנפיקות כל אחת 100 דו"חות מהירות ביום – אנחנו עוברים את ה-5 מיליון ש"ח ביום. שוב, מספר אסטרונומי אם מסתכלים עליו לאורך שנה שלמה. תעשו את החשבון לבד, זה ייראה לכם לא הגיוני לחלוטין. למרות שהזכיין עצמו לא יקבל את ההכנסות מהדו"חות בצורה ישירה, מסתבר שהמכרז בנוי כך שרמת התגמול של הזכיין תהיה "בהתאם לקצב התפוקה והיעילות של המערכת". מבדיקה שערכתי עולה שהערכות המשטרה הם שההשקעה העצומה – למעלה מ-480 מיליון ש"ח – תחזיר את עצמה בתוך תקופה של עד שנתיים. …האם אתם חושבים שכסף זה יחזור לציבור בצורת השקעות בתשתית, הדרכה, תחבורה ציבורית? תחשבו שוב."

המשך…

בשבוע הבא (1/6/12) יפתחו רוכבי הקטנועים והאופנועים בשורה של צעדים במחאה על היעדר הסדרי חנייה לכלי רכב דו גלגליים ברחבי הארץ וחלוקת דוחות לא הוגנים לכלי רכב דו גלגליים החונים על המדרכות. המחאה תיפתח עם תפיסת מקומות החניה מסביב לכיכר המדינה בתל-אביב. לאירוע הפתיחה הרגוע יצטרפו, בעתיד, גם מפגנים כוחניים יותר.

שש שנים לאחר מחאת רוכבי הקטנועים והאופנועים כנגד העלאת מחירי הביטוח יפתחו בשבוע הבא רוכבי הקטנועים והאופנועים במחאה חדשה כנגד היעדר חניות מוסדרות לכלי רכב דו גלגליים וחלוקת דו"חות חנייה לא הוגנים בערים ברחבי הארץ.

במסגרת מבצע מאורגן יתכנסו, ביום שישי ה1/6/2012, בכיכר המדינה שבתל אביב, כבר בשעות הבוקר המאד-מוקדמות, עשרות רוכבים. המטרה – תפיסת מקומות חניה מסביב לכל הכיכר תחת הכותרת "חונים כמו רכבים".

"ברוב הערים בארץ לא קיימים מספיק מקומות חנייה מוסדרים לכלי רכב דו גלגליים וגם אלו הקיימים לא מספיקים או נתפסים ע"י רכבים רגילים, דבר המותיר אותנו בלי שום ברירה פרט לחנייה בחניות המיועדות לרכבים או חנייה על המדרכות – אך במקרים רבים, רוכבים אשר מחנים את האופנוע שלהם בחניה המיועדת לרכב סובלים מהתנכלויות הן מצד הנהגים והן מצד הפקחים" מסבירים הרוכבים, "כרגע על פי חוק אסור לאופנועים וקטנועים לעמוד על מדרכה. במשך שנים האכיפה לא התבצעה בגלל הבנה של הפקחים והעיריות כי המצב הנוכחי לא מותיר לנו ברירה, אך לאחרונה מתרבות התלונות על רוכבים שקיבלו קנס בסכום של 250 ₪ בגלל שחנו על המדרכה. בעקבות תלונות רבות מבעלי דו-גלגלי שקיבלו דוחות חנייה מהעיריות ברחבי הארץ, פתחנו בצעדי מחאה אשר מטרתם למנוע מהפקחים לחלוב אותנו. במקום שהמדינה והערים הצפופות ממילא תתמוכנה במי שבחרי להתנייד בדו-גלגלי שמקל על העומס בפקקים, על מצוקת החנייה וזיהום האוויר – הן עושות בדיוק ההפך".

הרוכבים מסבירים כי הם דורשים שבשלב הראשון תאפשרנה העיריות לכלי רכב דו גלגליים להחנות על המדרכות וזאת בתנאי שהותירו מספיק מקום למעבר הולכי רגל ועגלות תינוק – מרווח של כ130 ס"מ.

בשלב השני קוראים הרוכבים העיריות להשקיע בכמות מספקת של חניות מוסדרות לכלי רכב דו גלגליים ואכיפה כנגד רכבים החונים בחניות הייעודיות.

ציבור רוכבי האופנועים בישראל סובל מבעיות רבות: מחירי הביטוח מאמירים, המיסוי הגבוה על כלים חדשים, הנהגים הישראלים מתעלמים מהם – היעדר חניות מוסדרות היא רק אחת בשורה של בעיות המפלות את הרוכבים בישראל ומקשות ועל התפתחות הענף הנהנה ברחבי העולם מהטבות רבות מתוך הכרה בחשיבות כלי הרכב הדו גלגליים בעיקר באזורים המאוכלסים בצפיפות.

הפגנת "חונים כמו רכבים" תתקיים ביום שישי ה- 1.6 בשעה 9:00 בכיכר המדינה

לאירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/313986822016541

היום צולמה המצלמה החדשה המותקנת בצומת קסטינה, על כביש מספר 40 מצפון לדרום, בסמוך לכניסה לקרית מלאכי.

המצלמה עודכנה בבסיס הנתונים.

תזכורת:

לשימושכם – קבצי נתונים למיקומי מצלמות הגאטסו

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו שלב א’

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

ראו הוזהרתם.

מה שאני כותב פה מאז ינואר 2010 קיבל, סוף סוף, אישור רשמי. למרות הכחשותיה החוזרות ונשנות של המשטרה באמצעות שלל דוברים שהקפידו להופיע בתקשורת ולפזר הבטחות שקריות, כעת מגיע לידי דו"ח רשמי של מצלמת גאטסו רמזור, על עבירת מהירות!

כעת, כחודשיים אחרי התחלת העבודה של המצלמות החדשות בשטח, רצ"ב הוכחה, שחור על גבי פיקסל.

תזכורות ממאמרים קודמים:

לשימושכם – קבצי נתונים למיקומי מצלמות הגאטסו

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו שלב א’

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

לענייננו:

לא, לא מדובר בעבירת מהירות של 174 קמ"ש במקום 90. אם זכורה לכם אותה תמונה מפורסמת שהמשטרה הראתה במהלך מסיבת עיתונאים מתוקשרת מתישהו במהלך מרץ 2012. באותה מסיבת עיתונאים טענה המשטרה שלא, לא ישתמשו במצלמות הרמזור לאכיפת מהירות, אלא אם נהג יתפס במהירות ממש חריגה.

במקרה שלנו – מדובר בעבירה של 124 קמ"ש (119 קמ"ש אימתניים לאחר הפחתה אוטומטית של 5 קמ"ש) במקום 90. מספיק כדי לזכות את הפושע האיום ב- 750 ש"ח קנס ו- 8 נקודות לחובתו.

תאריך העבירה לכאורה: 20 באפריל 2012.

תאריך משלוח הדו"ח: 22 באפריל 2012 (יומיים… הבטיחו, קיימו)

עכשיו כנסו לכוננות ספיגה: לכולנו יש בעיה כפולה גם אם נצא מנקודת הנחה שכולנו מקפידים לעצור באדום. בתסריט שבו נהג נורמטיבי יתקרב לצומת בו הוא רואה את האור הירוק מהבהב אבל כשברור לו לחלוטין שהצומת פנוי, אם הוא "יתן גז" כדי להספיק לעבור בצומת לפני שהאור המהבהב או הצהוב הופך לאדום, הוא יסתכן בקבלת דו"ח על מהירות. ואם יתעקש, מפחד מצלמת המהירות, לבלום בלימת פתאום כדי שלא יתפס לא על מהירות ולא על אור אדום, רכבים שנמצאים מאחוריו ושגם הם רואים את האור הירוק המהבהב או הצהוב, יופתעו מן הבלימה הפתאומית ועלולים למצוא את עצמם במצב של בלימת חירום, מצב שעלול בתורו להוביל לתאונת שרשרת רצינית. שהרי מי באמת מצפה שהנהג לפניו יבחר לבלום בצומת בזמן שהאור הירוק עדיין דולק?

כאמור רצ"ב הדו"ח המקורי, עם טשטוש פרטים רלוונטיים. שימו לב להדגשות ולביאורים שלי. תודה לחוטף הדו"ח על הסכמתו להעלאת התמונה.

וזו המצלמה בצומת. כתומה, רמזור, מוחבאת היטב בין העמודים. אין שום סיבה לחשוב שרק זו פועלת במוד כפול, אלא כולן.

סעו בזהירות, זה בנפשינו! מהיום והלאה – כל מצלמת רמזור צריכה להציב בפניכם תמרור אדום גדול – גם אכיפת מהירות, גם אכיפת אור אדום, וגם סכנת התנגשויות ברכבים שיבלמו בלימות חירום, ו"נ" גדול לדוברות המשטרה שהוכיחה שוב שהאמת נמצאת ממנה והלאה. חבל.

עידכון: יממה לאחר שהפוסט הזה עלה כאן הועלה המידע שהבאתי כאן גם באתרים אחרים.

מאקו – מצלמות הרמזור החדשות: חצה צומת בירוק ב-119 קמ"ש וחטף קנס גבוה

גלובס – צפו: נתפס ב-119 קמ"ש – חטף 750 שקל קנס ו-8 נקודות

לא רלוונטי – עדכון לגבי מצלמות מהירות בצמתים מרומזרים

אני חורג ממנהגי ומעלה פוסט שכולו לינק אחד – לינק לכתבה שווה במיוחד של אייל שפירא ב- Mako:

טיולים בארץ: 10 הכבישים היפים בישראל
http://www.mako.co.il/travel-weekend/Article-2818d1d70e2e631006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=565984153

עולה אצלי לקטגוריית כבישים. שווה לקרוא.

בפעם המיליון לערך משחררת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מידע על פילוח תאונות הדרכים שקרו בישראל בשנה האחרונה. הנתונים המספריים מוכיחים שוב את מה שאנחנו יודעים כבר מזמן: מהירות מופרזת הינה גורם שולי לתאונות דרכים עם נפגעים. למעשה כל כך שולי, שהוא נמצא בסוף הרשימה עם 4% בלבד. אם מסתכלים על הנתונים מהשנים שעברו ניתן לראות שמדובר דווקא בירידה של 2% לעומת שנת 2009 למשל.

קראו את הדו"ח המלא

ב- YNET יודעים להסביר את הסיבה (כבר שמענו אותה בעבר): "ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים טוענים כי מהירות מופרזת היא הגורם העיקרי לתאונות – גם כאשר היא אינה נרשמת כסיבה המיידית. ברשות מסבירים כי כאשר נהג מאבד שליטה, מבצע עקיפה לא בטוחה, או אינו מציית לתמרור או רמזור, סביר להניח כי הסיבה לכך היא מהירות מופרזת. לעמדה זו שותפים גם בכירי אגף התנועה במשטרה. "

מהירות מופרזת – גורם שולי לתאונות עם נפגעים

אבל לפי המשטרה – מהירות, ורק מהירות היא הגורם מס' 1 לתאונות.

או שלא? תאשימו את הטופס, יש רק אופציית סימון אחת… לא מאמינים?

זה לא תירוץ חדש. בעבר צוטט כבר ניצב בן-חמו, ראש אגף התנועה הקודם, כשהוא אומר את הדברים הבאים: "יש אצלנו תקלה, אפשר לרשום רק סיבה אחת לכל תאונה – למשל, סטייה מנתיב. אבל לפעמים, הסטייה מהנתיב נגרמת בגלל מהירות, ואת זה אי אפשר לרשום". לדבריו, אגף התנועה צפוי היה להכניס לשימוש ב-2010 מערכת ממוחשבת חדשה, שתאפשר לבוחני התנועה לרשום מספר סיבות לתאונה.

ובכן היום אנחנו כבר באמצעה של שנת 2012. האם אתם חושבים שהמערכת החדישה הוכנסה כבר לשימוש המשטרה? אם התשובה חיובית, אז היינו צריכים לראות, לדבריו, עליה מטורפת באחוז התאונות הקטלניות שמיוחסות למהירות. מצד שני, כשרואים שיש ירידה של 2%, אני שואל את עצמי האם לא מדובר, כרגיל, בקשקשת משטרתית שמטרתה להצדיק את מחלבת הכספים החדשה של המשרד לבטחון פנים…

אז מהי העבירה שגרמה להכי הרבה תאונות עם נפגעים?

כמובן. אי ציות לרמזור עם 18% (עליה של 2% לעומת שנת 2009), ואחריה סטיה מנתיב עם 14%. במקום השלישי והמפוקפק – אי-מתן זכות קדימה להולך רגל עם 10%.

ומה עושים במשטרה? נלחמים דווקא בעבירה שהכי פחות רלוונטית, שהרי סטיה מנתיב מאוד קשה לאכוף, ואי מתן זכות קדימה להולכי רגל אמנם אפשרית, אבל זה דורש הצבת שוטר בכל צומת עם עיניים לכל הכיוונים. בלתי אפשרי. מצד שני, אם נצליח להציב מצלמות מהירות חדישות בהרבה קטעי כביש ישרים בהם הנהגים נוסעים, רחמנא ליצלן, במהירות אסטרונומית של 121 קמ"ש, אז נזכה להכנסות מטורפות. קרוב למיליארד ש"ח – בשנה – ונוכל להציג את זה לציבור ולממשלה כאילו אנחנו נלחמים בתאונות הדרכים.

כן בטח.

יחד עם זאת, רצוי לציין כמה נתונים מדאיגים נוספים:

1. שיעור מעורבותם של אופנועים בתאונות דרכים עם נפגעים, היה גדול פי שניים ורבע מחלקם במצבת הרכב ופי חמישה מחלקם בנסועה השנתית (קילומטראז').

2. חלקם של הערבים בין הנפגעים גבוה מחלקם היחסי באוכלוסייה. הערבים מהווים כ 21%- מאוכלוסיית ישראל, אך 28% מהנפגעים בתאונות דרכים ( 34% מההרוגים).

3. כ- 34% מכלל ההרוגים היו הולכי רגל.

4. מעבר החצייה אינו מבטיח חצייה בטוחה – מבין הולכי הרגל שנפגעו בעת חציית כביש, כ- 70% נפגעו במעבר חצייה.

אי לכך, המסקנה הברורה והיחידה היא שאם אתה הולך רגל שחוצה את הכביש במעבר חציה, יש לך סיכוי גבוה להיהרג ע"י גבר ממוצא ערבי הרוכב על אופנוע במהירות מופרזת בעת שהוא חוצה צומת באור אדום…

סעו בזהירות! בעצם לא. תשארו בבית. הכי בטוח.

נהיגה בכביש עם מצלמות מהירות גלויות מעלה את מהירות הנהיגה הממוצעת לעומת נהיגה בכביש עם מצלמות סמויות, שם המהירויות אינן עולות על המהירות המותרת, כך עולה ממחקר חדש שנערך במכון לעיבוד מידע וקבלת החלטות (מעמק"ה).

לדברי החוקרים, מניתוח של דפוסי הנהיגה התברר כי הנהגים שנסעו בתנאי של מצלמות גלויות פיתחו החל מהמפגש הראשון דפוס של "נהיגת קנגורו": זיהוי של מיקום המצלמות, האטה חדה לפני המצלמה והאצה מייד לאחריה. עוד התברר כי הנהגים שיכללו דפוס נהיגה זו מפגישה לפגישה, כלומר, הם האטו בצורה פתאומית וחדה יותר קרוב ככל הניתן למצלמה ולאחר מכן האיצו בעוצמה רבה יותר עד למצלמה הבאה.

מערך תקשורת הסברה ודוברות האוניברסיטה (תהוד"ה) » נהיגת קנגורו:
http://wordpress.haifa.ac.il/?p=3969

ואני שואל – האמנם?

לפני מספר חודשים התחילו במשטרת ישראל את פרויקט מצלמות המהירות המכונה א-3, במסגרתו הוצבו עשרות מצלמות מהירות גלויות בכבישים, כשהמטרה היא להציב כ-300 מצלמות כאלה (קיראו על כך באתר). במחקר הנוכחי, אותו ערכו פרופ' יואל נורמן, ד"ר פארלי סתר והדס מרציאנו עבור קרן המחקרים שליד איגוד חברות הביטוח בישראל, ביקשו החוקרים לבחון האם קיומן של מצלמות מהירות גלויות לעומת מצלמות מהירות סמויות משנה את הרגלי הנהיגה של הנהג הישראלי.

במחקר השתתפו 30 נחקרים (15 גברים ו-15 נשים) שנהגו מספר פעמים בסימולציית נהיגה ממוחשבת בדרך שאורכה 24 ק"מ, בה המהירות המותרת התחלפה בין 50 קמ"ש ל-90 קמ"ש. מחצית מהמשתתפים נהגו בדרך שבה מוקמו 10 מצלמות מהירות גלויות (עמוד בצבע אפור, שבקצהו קופסא צהובה) והמחצית השנייה  נהגו בדרך בה מוקמו 10 מצלמות סמויות. כל הנהגים התבקשו להגיע מהר עד כמה שניתן לסוף המסלול, תוך שמירה על כל חוקי הנהיגה. למשתתפים נאמר כי הם נוסעים בדרך עם מצלמות מהירות וכי הם יקבלו "קנס" בכל פעם שיתפסו נוסעים במהירות מופרזת.

המשך…

זה סיפור ארוך, למי שאין כוח פשוט דלגו הלאה. אבל בסופו מוסר השכל.

יום אחד היה לילה. רציתי להגיע מת"א לבית אבא חושי בחיפה, הייתי צריך להרצות שם.

מעולם לא ביקרתי שם, לא ידעתי איפה זה נמצא.

ברוב טפשותי, הזנתי את הכתובת בווייז וסמכתי עליה בעיניים עצומות, מה שהתברר כטעות ששילמתי עליה ביוקר תרתי משמע.

ווייז שלחה אותי דרך כביש 6, יקנעם, צומת יגור, והופה למנהרות. ה- ETA הציב אותי ביעד כרבע שעה לפני הזמן, הייתי מבסוט.

אבל איך שהגעתי לצומת העמקים הבנתי את גודל הטעות. ווייז התעלמה לחלוטין מפקק זחילה של 35 דקות (מדוד עם סטופר) מצומת העמקים עד לצומת יגור (בעוד שלו הייתי נוסע מהצד השני, דרך כביש החוף, הייתי נוסע בלי שום פקק). אני לא חיפאי, לא מכיר את הווי הפקקים באזור, אבל לו הייתי יודע לא הייתי מאמין לתוכנה.

אחרי שגמרתי לקלל והגעתי לצומת יגור, כבר באיחור של כרבע שעה. חשבתי שבכך הסתיימו צרותי. טעיתי.

ההכוונה לפניה בצומת הצ'ק פוסט שמאלה היתה בעייתית. אני אמנם לא בלונדינית ( 😛 ) ואני מניח שיש לי חוש ניווט לא רע, אבל לא ביקרתי שם מאז שבנו את המחלף ולא הכרתי את ההסתעפויות. ההנחיות של ווייז לשמור על הימין ועל השמאל הגיעו מאוחר מדי. למזלי הצלחתי להשתחל ופניתי שמאלה ואז נכנסתי למנהרות.

המשך…

היא כוללת את שני המיקומים החדשים – צומת חגור וצומת פזכים/ברכיה.

אהבתם? שתפו. ככל שיותר אנשים יכירו את המיקומים של מצלמות המס, כך יעילותן תפחת כמכשיר גביית כספים.

כל מצלמה מופיעה עם חץ קטן המצביע על כיוון הצילום (פרט לשתי המצלמות הדו-כיווניות על כביש 784).

הערה: זהו העידכון האחרון למפה זו. מעתה יש להשתמש במפה החדשה המתעדכנת באופן אוטומטי:

מפת כל מצלמות גאטסו בישראל

לשימושכם – קבצי נתונים למיקומי מצלמות הגאטסו

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו שלב א’

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

בדיקת אמצעי גילוי מכמונות מהירות – וולנטיין 1 + צ’יטה C50 מול פספורט 9500i

מצלמות המהירות מסוג גאטסו המותקנות בישראל מופעלות ע"י פסי השראה מגנטיים מבוססות על לולאות המוטמעות בתוך אספלט הכביש. על ידי מדידת ההשראה המגנטית שהרכבים החולפים יוצרים על פני הלולאות הללו, יודעת המערכת לחשב את המהירות של הרכב שעבר מעליהן, לכל נתיב בנפרד. כתוצאה מכך, גלאי מכמונות מכ"מ כמו וולנטיין 1 או אחרים לא יכולים לגלות את המצלמות ואינם יעילים נגדן.

בתמונה ניתן לראות את הלולאות המוטמעות בכביש:

כאמור, הלולאות הללו מופעלות על ידי המעבר של הרכב או האופנוע על פניהן, והן רגישות מספיק כדי לזהות את השדה המגנטי של כלי הרכב. הן אינן מופעלות על ידי משקל כלי הרכב.

קראו עוד:

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת