גם השנה, כמו כל שנה, מנהלי פורום אופנועים בתפוז מתכוונים לרכב למצדה. כאמור, בשנים האחרונות זו הפכה להיות מעין מסורת לזכרם של אלה שהלכו מאיתנו. לזכרם ולקראת סופה של שנה ותחילתה של שנה חדשה, נעשה זאת שוב גם השנה.
השנה, ב- 28.9 (יום רביעי), הוא ערב ראש השנה, אנחנו עולים על הכלים ויוצאים לרכיבת לילה אל אתר מצדה (החניון התחתון).פרטים מלאים ומנהלות מסודרות יעלו בפורום 8, בפייסבוק וגם פה לקראת האירוע.
הכינו הכלים, סדרו את הגבות, אנחנו יוצאים לדרך!
לינק להודעת המנהלות לקראת מצדה 2010 בפורום 8
האחת, אחרי מחלף זכרון, והשניה אחרי חדרה (אולגה). עושה רושם שעדיין לא קיימים במקום פסי דריכה האופייניים למצלמות הגאטסו המהוות חלק מפרוייקט א-3 של מל"מ-תים, ולכן קיים החשד שמדובר בעמדות דמה (דחלילים). אנחנו בודקים פרטים נוספים ונעלה את המידע, לכשיגיע.
עידכון: נכון לתחילת אוקטובר 2011 נצפו טכנאים שעובדים על המצלמות. פסי דריכה כבר נסללו על הכביש.
מערכת מצלמות המהירות והרמזור האוטומטית מטיפוס "גאטסו", הידועה בכינוי "פרויקט א-3", תתחיל להפיק דו"חות מבצעיים רק בנובמבר, כך נמסר מהמשרד לביטחון פנים האחראי על הפרויקט. זאת למרות שהמערכת הייתה אמורה לסיים את תקופת הניסיון שלה כבר החודש ולמרות שמועות רבות שנפוצו אודות הפעלתה המבצעית כבר בחודש יולי השנה (מה שהתגלה בנתיים כברווז עיתונאי, בדיוק כמו ההודעה על הפעלתן באפריל, ולפני זה בנובמבר 2010). לטענת המקורות, הסיבה לעיכוב היא לאו דווקא המחאה החברתית שצוברת תאוצה בחודשים האחרונים אלא עיכובים בירוקרטיים שנובעים מהעדר אישורים של חברת החשמל, מע"ץ וגופים נוספים שאמורים לתת את ההכשר לעמודי המצלמה.
תזכורת – עד כה נפרשו כ-26 עמודי מצלמה אמיתיים, מתוכם כ-17 מצלמות רמזור והשאר מצלמות מהירות, זאת בנוסף לעוד כמה עמודים בעמדות דמה באתרים חילופיים. תוכלו לקרוא עוד על פרוייקט א-3 באתר, כולל הסבר מלא אודות שיטת ההפעלה של מצלמות הגאטסו, מיקומי הגל הראשון של המצלמות, וכן סקירה אודות אמצעי ההגנה בפניהן.
יש לציין כי באנגליה, צרפת ואוסטרליה, הממשלות מפרקות חלק נכבד מתשתיות המצלמות שמוצבות על כבישי המדינות לאחר שמחקרים גילו שהצבת המצלמות לא רק שאינה תורמת במאום להפחתת תאונות הדרכים באותם קטעי כביש, אלא לעיתים אף מביאה לעלייה במספרן של התאונות. בישראל, כמו בישראל, מגלים את אמריקה שנים לאחר הגויים, ובישראל כמו בישראל חושבים שאנחנו יודעים טוב יותר מכולם.
בשעת לילה מאוחרת עלה ח"כ כרמל שאמה הכהן על דוכן הכנסת והחל במלאכת הקראת פרטי החוק שנועד, כדבריו, לתקן עוול היסטורי ואת ה"השתוללות של פקידי האוצר", ואשר מטרתו העיקרית היא הפחתה בתעריפי פוליסות ביטוח החובה לאופנועים וקטנועים. לאחר הקראה ארוכה ומורטת עצבים שזכתה גם להתייחסות מצד יו"ר הכנסת ח"כ רובי ריבלין, הועלה החוק להצבעה בקריאה שניה ושלישית. התוצאה היא הצבעה פה אחד של כלל הח"כים שנכחו באולם המליאה בעד החוק, כך שהחוק עבר ונרשם בספר החוקים של מדינת ישראל.
ח"כ כרמל שאמה הכהן ציין כי בעוד כחודשיים יתקבלו פרטים מאת חברות הביטוח שיצביעו על השינויים בתעריפי הביטוח, ובהתאם לשירוי ההוזלה תיבחן אפשרות לבצע שינוי נוסף בחוק, במידה ותעריפים אלה לא ירדו בצורה משביעת רצון.
בנוסף לדברים אלה, התייחס יו"ר הכנסת לעניין ההתפקדות של רוכבי האופנוע בישראל למפלגת השלטון, וציין בבדיחות הדעת שלמרות ש- 30 ח"כים חתמו בעד החוק, יהיה ניתן להצביע בפריימריז רק עבור 13 מהם… יו"ר הכנסת ציין לשבח את ההתגייסות הפוליטית של הרוכבים והציע גם לגורמים אחרים להשתתף במערך הפוליטי כדי להביא לכך שמטרותיהם יושגו. ח"כ כרמל שאמה הכהן ציין גם הוא את הדרך הארוכה שעשינו יחד, שיבח את ניסים בנימין וציין שלאורך כל הדרך המידע שקיבלו היה נכון ולא מוטעה, וכי שיתוף הפעולה שנוצר עזר להעביר את החוק בצורה טובה.
כל הכבוד לידידנו כרמל שאמה הכהן, וכמובן גם לניסים בנימין, אליקו אלג'ם, חברי צוות הרשויות, מטה המאבק ולכל הפועלים בעבר, בהווה ובעתיד לטובת מטרותינו! כמובן שחשוב לציין לשבח גם את ח"כ פאינה קירשנבאום, את 30 חברי הכנסת מכל הסיעות שחתמו על הצעת החוק, את ח"כ יואל חסון שצירף קולו וח"כ איתן כבל שהצטרף למברכים בשעת הבוקר המוקדמת הזאת.
לא כל יום יוצא לי לרכוב על חלום. פעם אחת זה קרה לי. קראו לה טלי, ובמשך למעלה משנתיים פינטזתי עליה (בערך מהגיל שבו התחלתי להבין מה זה אומר, כן?) אחרי זה נפרדו דרכנו וכשנפגשנו שוב זה היה במקרה. את מה שקרה באותו לילה לא אפרט פה מפאת הצניעות, אבל בואו נגיד שאחרי זה החלטתי שלפעמים עדיף לא לממש פנטזיות. למה? נו תחשבו לבד. נו איך הסיפור הזה, מרתק ככל שיהיה, קשור לנושא שלנו היום? הוא לא ממש קשור, פרט לכך שהייתי זקוק לאיזה פתיח לא שגרתי.
מהיום שבו החלו שרטוטים סכמתיים של הפרוייקט החדש של דוקאטי לצוץ ברחבי האינטרנט מתישהו באמצע 2010, ועם פרסום תצלומי הריגול שהחלו לטפטף בין אם בטעות ובין אם בכוונה בכל מיני מגזינים נחשבים, חשבתי שמה שאז היה נקרא דוקאטי פרוייקט 0803 נראה מגניב לאללה. לא יודע. משהו עשה לי את זה. אולי מערכת הפליטה עם צמד הצינורות והאגזוזים הבשרניים, אולי הזנב המתהדר במה שנראה כמו זרוע חד-צידית וצמיג עב כרס, אולי הפרונט השרירי. לא יודע, אבל רציתי לראות את זה מקרוב.
למרות שתכננתי להגיע לתערוכת מילאנו בסוף 2010, אילוצי עבודה מנעו זאת ממני, וכך נאלצתי להסתפק בתצלומים שפורסמו של מה שאז כבר היה מוכר בשמו האמיתי – דוקאטי דיאבל (דיאבל על שם המילה "שטן" בעגה איטלקית מקומית).
בשנים האחרונות דוקאטי זזה קדימה. זה התחיל עם ההחלטה האסטרטגית לתת גז ולפתח אופנוע חדש, מהנייר, דווקא בזמן שכל העולם העסקי קפא על שמריו (המולטיסטרדה 1200), וזה ממשיך עם הדיאבל הבשרני שפותח גם הוא בתקופת אי-ודאות כלכלית. בנתיים הולך להם לדוקאטי, ושני האופנועים נמכרים, כך הבנתי, כמו לחמניות חמות. בביקור האחרון שלי באיטליה נתקלתי בעשרות רבות של מולטיסטרדות ולא פחות מ- 20 דיאבלים (כמובן שהיו הרבה יותר מונסטרים וכו'), בעוד שאופנועים "אקזוטיים" של יצרנים אחרים כמעט ולא נצפו ובטח שלא במספרים כאלה.
עכשיו זו הפעם השניה.
לפני מספר ימים פורסם במדיה האינטרנטית כי משטרת התנועה הקימה "יחידה" של כ- 10 אופנועים שתשמש כיחידה "סמוייה" במטרה לאכוף עבירות "איכות" כמו שימוש בסלולארי, מהירות, ביריונות על הכביש ועוד. לפי הפרסומים, האופנועים, מדגם BMW R1200GS, שונו כך שכל הסממנים המשטרתיים הוסרו מהם או הוסתרו כך שיהיו סמויים מן העין.לדוגמה, הורדת הפנס המהבהב מעמוד גבוה אחורי (תורן) והסלקה מתחת לארגז אחורי (נראה בעת ההפעלה), הורדת ארגזים צדדיים עם לוגו אגף התנועה – המזוהים אם האופנועים המשטרתיים הגלויים, הסתרת הכיתוב והלוגו שעל מיכל הדלק משני הצדדים ע"י יריעה שחורה הנשלפת בחלקה באמצעות סקוץ' וחושפת את הכיתוב "משטרה" בעת הצורך, הסתרת הפנסים המהבהבים המוצבים מלפנים (פנסים בצבע כחול אדום) ע"י רשת שחורה, שרק בעת ההדלקה נראים למרחק, השחרת מגן קדמי לשם הסתרת הלוגו המשטרתי (לא ברור למה הכוונה…), והחלפת לוחית הרישוי – מלוחית משטרתית אדומה לאזרחית צהובה.
היתרונות של אכיפת חוקי התנועה באמצעות אופנועים בכלל ואופנועים סמויים בפרט ברורים לכל. האופנוע מהיר מהתנועה הסובבת, זריז יותר, ויכול להגיב במהירות לצרכים מבצעיים. מהכרות אישית עם חלק מהשוטרים ביחידה אני יכול להעיד על יכולת הרכיבה הנפלאה שלהם, אוי לו לרוכב שיחשוב שגם אם הוא נוסע על אופנוע ספורטיבי חזק הוא יוכל לברוח לחבר'ה האלה לאורך זמן. בנוסף, האופנוע גבוה מרוב הרכבים סביבו ולכן לשוטר זוית ראייה מצויינת אל תוך תא הנהג והנוסעים, וכך הוא יכול לאכוף עבירות כמו שימוש בסלולרי, אי שימוש בחגורות ועוד. בנוסף, כל אופנוע מצוייד עם ממל"ז, כך שבכל רגע נתון הם יכולים לעצור בצד הדרך ולהתחיל לאכוף עבירות מהירות.
שתי תמונות שצולמו ע"י אגף התנועה ושוחררו לציבור:
עד כאן מה שאנחנו יודעים מהמדיה. עכשיו לפרטים הפיקנטיים.
לאור השאלות החוזרות ונשנות שאני מקבל פה ובפורום אופנועים בנושא רכיבה על השוליים, שווה להזכיר לכולם את ההסכמה הקיימת עם המשטרה. אם כך, מהן אותן הסכמות?
בעת קיומו של פקק תנועה ו/או תנועה איטית, עמוסה, של כביש שבו יש שול ימני (לדוגמה – נתיבי איילון, כביש 4, כביש 5, כביש 1 וכו'), המשטרה מתירה לרוכבי דו"ג לרכוב על שול ימין בלבד בצורה זהירה, איטית, מתחשבת וללא השתוללות או שימוש בשול כנתיב המראה.
המשטרה לא תאכוף את החוק המונע נסיעה בשול ימין כל עוד תנאים אלה מתקיימים.
רצ"ב מאמר שהועלה לאתר ע"י ידידי – איל נוימן. מקווה שהוא ימצא חן בעיניכם.
ראשית ברשותכם מבוא קצר: שמי איל נוימן ועוסק אני כ- 20 שנה בתחום האיבחון ברכב ותיקון מחשבים ברכב. לאחר שנות בצורת רכשתי אופנוע והיום אני מנוייד על גבי היאבוסה 2010 . בעסק, דור ההמשך מושכים יותר ויותר לתחום האופנועים ולאחרונה התחלנו במיתינות ולאט לאט ללמוד את התחום ובמיוחד להכיר את ציבור הרוכבים, המנהגים ותחום השיפורים.
תחום המיחשוב באופנוע נלקח כמעט כולו מתחום כלי הרכב בעלי 4 גלגלים, כך שהכניסה היתה עבורי קלה יחסית. את המאמר הזה, שהוא בעצם על קצה המזלג, אני כותב עבורכם כדי שנדע ונכיר יותר את הכלים שאנו רוכבים עליהם, או בעצם מה מפעיל אותם. אפשר לומר שתחום זה גדול ואין סופי כמעט אך יש להבין תחילה מה "גודל החליפה שנבקש ורק אחריה לתפור אותה".
לדוגמה: אנחנו נתקלים בלא מעט אופנועים שעברו שינויים כמו החלפת דודי אגזוז. כשמחליפים דוד פליטה למשל, עלינו להבין שכתוצאה משינוי זה נקבל רק שינוי מינורי יחסית בסחיבת האופנוע, ואולי בעצם תשתנה רק עוצמת הדציבלים שיוצאים מצואר דוד הפליטה. אשתדל להסביר בהמשך מדוע יש להחליף את כל הצנרת מסעפת הפליטה ועד סופו. לעיתים, לאחר החלפת צינור הפליטה נתקלים רבים מאיתנו בתופעה של "פיצוצים" בעת הורדת הילוך ("בק-פאיירים"). כדי לטפל בבעיה אופנוענים רבים פונים לרכוש תוספות לאופנוע כמו "פאוור קומנדר" ועוד, אבל עדיין לא תמיד מתקבלת התוצאה הדרושה. בנוסף, דוד אגזוז שמתאים לאופנוע אחד עלול בהחלט לתת תוצאה אחרת אם נרכיב אותו באופנוע אחר, הן בסחיבה וכמובן ברעש. למשל התקנת אגזוזי "טו ברדר" בהיאבוסה יצריך מערכת ניהול מנוע אחרת (ועל זה עוד אכתוב בהמשך המאמר).
לעיתים נרכיב מערכת "פאור קומנדר" ולא נמצא מפה תואמת לאופנוע ולאגזוז שלנו, והסיבה לכך היא שכאשר תיכנתו את המפה לאופנוע הספציפי, נלקחו טולרנסים של טמפרטורה מקובלים לאזורים אחרים בעולם, ולא תמיד לקחו בחשבון את השוק של המזרח התיכון. כתוצאה מכך מה שנראה פשוט בתחילה דורש הרבה שעות של כיוונים ידניים. האופנוע שנבדק בעת כתיבת המפה בבית היוצר לא תמיד בעל אותו קילומטראז' כמו שלך, והתנאים שהוא נבדק בהם אינם תואמים לכאן ל"פלסטינה" – מדינתנו החמה. כך שהכל אינו פשוט וברור… אני מקווה שבמאמר הזה אצליח לעצור אתכם הרוכבים לרגע נוסף של חשיבה בטרם תבצעו רכישה כלשהי.
אז בואו נתחיל.
לא כולנו נולדנו בוחני אופנועים מקצועיים. חלקנו, בלי להזכיר שמות, לא יצליחו לעשות את זה כמו שצריך גם אחרי שנים של ניסיונות. חלק אחר, שוב לא נזכיר שמות, עושים את זה כל כך טוב שקריאת כתבות שלהם מעבירה אחת לאחת את כל התחושות והתובנות של הכותב אל הקורא. הרוב סתם בינוניים. כמוני למשל.
ובכן, מכיוון שגם אני לא נולדתי עם כפית שמן מנוע בפה, גם אני צריך ללכת לפי איזו רשימה, איזה צ'ק-ליסט, בעת שאני עולה על אופנוע כזה שמעולם לא רכבתי עליו קודם. אז אני אנסה לשתף את התובנות האלה איתכם.
לפני שנתחיל חשוב להזכיר למי ששכח שאמנם רכיבה על אופנוע בסופו של דבר היא תכונה שלא נשכחת, אבל המיומנות לעשות אותה בצורה נכונה נרכשת ע"י קורסים ואימונים רבים, שלא לומר הרבה מאוד שנות ניסיון. יתרה מזאת, בעת רכיבה על אופנוע כזה שמעולם לא רכבתם עליו, בוודאי תרצו לעבור על מספר פריטים מהותיים בחוויית הרכיבה, כאלה שבלעדיהם חווית הרכיבה לא תירשם במוחכם בצורה אופטימלית, ואם אתם מתכוונים גם לכתוב על כך, אז היא גם צריכה לעבור אל הקורא בצורה שהתכוונתם אליה וכך שגם הוא יבין על מה אתם מדברים.
חשוב לציין: חלק מהשאלות והנקודות המופיעות כאן מיועדות אך ורק לרוכבים מנוסים ובעלי יכולות רכיבה טובות. אני מסיר מעצמי, כמובן, כל אחריות לכל נזק שיגרם לכל אדם כתוצאה ישירה או עקיפה מקריאת דברים אלה. אם אתם לא יודעים מה אתם עושים, אין לכם מה לעשות על אופנוע, ובטח שבטח שלא על אופנוע מבחן שאינו שלכם. זהירות.
עידכון: המאמר נכתב במקור בשנת 2011. הרבה השתנה מאז בתחום הבקרות האלקטרוניות, ולכן הוא עבר עידכון וריענון כ- 6 שנים מאוחר יותר.
אז מהו אותו צ'ק-ליסט? בואו נתחיל:
צולם בתחילת יוני 2011, איילון דרום, בדיוק מתחת למחלף השלום.
לראות ולצחוק או לבכות? לא ברור.
שני השוטרים עוצרים את הניידת שלהם באמצע הנתיב האמצעי של איילון דרום, עוצרים את כל התנועה, פקק עצום מאחוריהם (מספרים לי שממש לפני העצירה הם כרזו "שאף אחד לא יעקוף אותי" במשך מאות מטרים לפני זה). ולמה? כדי לרשום מספר של קטנוע שהיה תקוע בשול השמאלי. כנראה שקשה לשוטר להשתלב בתנועה ולעצור בשול השמאלי, אז הם עוצרים באמצע איילון. למה? כי הם יכולים.
הנה.
מה דעתכם?
לפני מספר דקות הוציא דובר העמותה, אלעד סאסי, את ההודעה הבאה:
"תגובת עמותת אור ירוק לדו"ח התאונה של טל שביט ז"ל: בעקבות פניות ונתונים שנמסרו לעמותת אור ירוק, לרבות שיחזור התאונה, ערכנו בדיקה חוזרת בנוגע לממצאים שבידינו. הבדיקה העלתה, כי ייתכן וקיימות אפשרויות נוספות המסבירות את התאונה.
לפיכך אנו גונזים את הדו"ח שבידנו ומתנצלים על פרסום דו"ח הביניים.
כפי שציינו אור ירוק סומכת את ידיהם של רשויות החוק להמשך הטיפול בנושא."
בנוסף, ממידע שהגיע לידי, עולה כי מר שמואל אבואב, מנכ"ל העמותה, עמד בקשר ישיר מול אחיותיו של טל שביט ז"ל, אישתו לשעבר, והוריו, והתנצל בפניהן באופן רשמי על הפרשה.
ואני אומר – מוטב מאוחר מאשר בכלל לא, ובמקרה הזה יש לתת אם כך ח"ח למנהלי העמותה שהשכילו, אמנם באיחור רב, להבין את הטעות שעשו, וכן לפרסם זאת ברבים. על כך מגיע לכם שאפו.
צוות של מועדון האופנועים הישראלי ובשיתוף פעולה מלא עם המומחה גידי פרדר, שפעילותו בנושא דווחה בהרחבה בכלי התקשורת, נפגש עם מר אמציה גזית אשר בדק הנושא ופרסם את חוות דעתו.
על פי חוות הדעת, פעולותיו של הנהג חריגות ואינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון התעבורתי המצופה מן האדם הסביר.
בקצרה אודות מר גזית:
– בוגר במדעים: B.Sc – בטיחות בתעבורה מוסמך במדעים: M.Sc – בטיחות;
– מחקרי בטיחות עבור משרד התחבורה.
– מרצה בקורסי קציני בטיחות בתעבורה בנושא: חקירה ושיחזור תאונות דרכים.
– בשרות מילואים במחלקת בטיחות מטכ"ל: פיתוח מחקרי עומק בתחום מאפייני תאונות דרכים קטלניות וקשות ועוד.
עמותת אור ירוק מתנצלת בפני משפחתו של טל שביט ז"ל וגונזת את הדו"ח השערורייתי
https://www.mitsu.co.il/?p=1177
"עמותת אור ירוק סומכת על מערכת בתי המשפט. אנו מנועים מלתת התייחסות נוספת לנושא התלוי ועומד בפני בית המשפט."
אתם מבינים מה קרה? אתם לא מבינים מה קרה. תנו לי להסביר לכם.
אור ירוק ומי שבראשה ראו את התאונה של טל שביט ז"ל כעוד דרך להתנגח בממסד. "ההמממ… מה אפשר עוד לעשות?" הם שאלו את עצמם. "הנה, תאונה מתוקשרת, בוא נרכב עליה, נוציא דו"ח עומק!"
הם מתחילים לחפש מי יבצע עבורם את התחקיר המעמיק (אעלק). אך טבעי יהיה שהם יפנו כאופציה ראשונה למי שיצר עבורם תחקירי עומק דומים, הרי הוא בוחן התאונות עוזי רז. במקביל מסתבר, כנראה, שהנהג הפוגע מיהר בניסיון להציל את התחת שלו, לשכור את שירותיו של בוחן תאונות אזרחי, וביקש ממנו להוציא אותו צדיק (בדיוק כמו שידוע לי שהעו"ד שלו הגיש לפחות שתי בקשות להחזרת רישיון הנהיגה שלו).
"איזה קטע, בדיוק במקרה יש לי פה את אחד העובדים איתי, הוא כבר התחיל לכתוב דו"ח, אני אמכור אותו גם לאור ירוק ומסתם דו"ח של ההגנה, אהפוך אותו לדו"ח עומק!" אומר לעצמו עוזי רז. מקרה קלאסי של "במקרה הכינותי".
וכך נולד הדו"ח שלא מזכיר במילה אחת אפילו את אשמתו של הנהג, לא מזכיר את שמו בשום דרך, אבל מזכיר באבו אבוה את שמו של טל ויותר מרומז – כותב במפורש – שטל ז"ל הוא האשם הבלעדי בתאונה. הדו"ח כל כך הזוי ותלוש מהמציאות אבל עוזי רז המלומד לא ממצמץ כשהוא מניח אותו על שולחנו של אבואב וחבר עוזריו. זה שהדו"ח מופרך לחלוטין לא מטריד לרגע את אבואב, וזה שאף אחד מצוות החוקרים לא כלל מומחה אופנועים, ושאף אחד מצוות החוקרים לא הסכים לחתום על הדו"ח לא מזיז לו את קצה הצ'ופצ'יק. אז אבואב משסה את דובר אור ירוק והנ"ל, בלי לחשוב פעמיים, מוציא את הדו"ח ההזוי לתקשורת. כמה עיתונאים אחראים, ביניהם גיל מלמד מ- NRG, מבינים את גודל הביזיון ומבקשים, מתחננים, ממליצים לאור ירוק לעכב את הפרסום. "אתם גורמים נזק!" הם אומרים להם. אבל כלום. אור ירוק בשלהם, וכן יוצא הדו"ח לאור בשני עיתונים – דה-מרקר וישראל היום.
קודם כל, לפני שאתחיל, גילוי נאות. שניים למעשה.
הראשון, מאמר זה נמצא בסטטוס "טיוטה" כבר למעלה משנה. פשוט לא יצא לי להשלים אותו מאז. לכן, למרות שמדובר באופנוע בן 4 שנים, דווקא מכיוון שהדגם הנוכחי של 2011 זהה לחלוטין לדגם של 2007 המוזכר פה, חשבתי שזה מספיק חשוב לסיים את כתיבתו ולהעלות אותו לפה, סוף סוף. בכל מקרה, נא לזכור שלמרות תאריך הפרסום של המאמר, מדובר על אופנוע משנת ייצור 2007.
השני, מעולם לא רכבתי על הסופר דיוק ברכיבת מבחן. איך זה יכול להיות? ובכן פשוט מאוד. לא היה כזה בנמצא, בישראל, בזמנו. באותה תקופה היה בישראל רק עוד סופר דיוק אחד, שחור. בעליו, כך שמעתי, לא ממש עשה בו שימוש, ואכן כמה חודשים מאוחר יותר החליף אותו בטרייד אין עבור איזה מסור חשמלי או טרקטורון או יאכטה, משהו כזה, לא זוכר בדיוק את הפרטים. כך שנכון לאותו רגע בחיים, המעשה שלי היה בהחלט קיצוני, לא אחראי, ופסיכי. בדיוק כמו שאני אוהב.
אי שם באמצע שנות ה- 2000 KTM לקחו את המרכיבים הכי "אכזריים" באופנועים הטווין ה"רעים" ביותר של אותה תקופה וחיברו אותם יחד ליצירת מופת אחת. במהלך 2007 שודרג הדגם ע"י מיכל דלק גדול יותר, גיאומטריית היגוי משופרת, וכן בלמים מחוזקים. הסופר דיוק 990 של KTM היה אופנוע נחשק מבחינתי מאז שהוכרז. כל כך נחשק עד שפשוט נכנסתי יום אחד למשרדי היבואן ברחוב שוקן, לקחתי את קטלוג אופנועי הכביש של היצרן, פתחתי אותו בעמוד המתאים, הצבעתי באצבע נחושה עליו, הוצאתי פנקס צ'קים, חתמתי על הצ'ק הראשון, תלשתי אותו מהפנקס והשארתי אותו פתוח על שולחנו של מנהל המותג. "אחד כזה אני רוצה, בשחור/אפור, עם אקרופוביצ'ים וקרבונים וכל מה שאפשר להוסיף לו. מתי הוא מגיע?" את כל זה עשיתי מבלי שאראה את האופנוע, מבלי שאשמע את הסאונד שלו, מבלי שאגע בו, ובטח שבטח מבלי שארכוב עליו.
מנהל המותג הסתכל עלי, ואז הסתכל מאחורי הכתף שלי, מחפש את הוואן הלבנה עם האנשים והחלוקים, הלבנים. משראה שאין אף אחד רודף אחרי, הוא התחיל להסתכל סביבו ועל הקירות, מחפש מצלמות נסתרות שאולי הושתלו לו שם בידי אלמוני. אחרי כמה דקות הוא התעשת, עשה טלפון, ואמר: "בשבוע הבא, רביעי או חמישי, בלי נדר".
פאסט פורוורד שבוע וחצי. המשך…
כמו שאנחנו יודעים, השלב הראשון בהחדרת הצינור של משרד התחבורה/המשרד לבטחון פנים לתוך פי הטבעת הציבורי החל לפני מספר חודשים. אחרי שזמן רב התהלכו איימים על הציבור עם תוכנית א-3 הגרנדיוזית החלה ההטמעה של סט המצלמות הראשונות.
תזכורת לאלה שהתעוררו לא מכבר מתרדמת ארוכה: במסגרת פרויקט המכונה 'פרויקט א-3', זכתה חברת מל"מ-תים (ביחד עם עוד 3 קבלני משנה) במכרז להתקנה של 400 מצלמות אוטומטיות ודיגיטליות על כבישי ישראל, מתוכן 100 מצלמות אור אדום, והשאר – 300 במספר – מצלמות מהירות. מל"מ-תים התמודדה במכרז מול 2 חברות נוספות וקיבלה זיכיון הפעלה למערכות למשך 12 שנה. בתום התקופה תעבור המערכת לשליטת המדינה. עלות המכרז – קרוב לחצי מיליארד ש"ח. המצלמות מתוצרת חברת Gatsometer BV ההולנדית, המובילה בעולם בתחום זה. הדגם שיותקן בארץ, GS11, מסוגל לצלם 4 פריימים בשניה ולעבוד גם בכבישים המכילים עד 4 נתיבים לכל כיוון. המצלמות המהירות שנרכשו במסגרת הפרויקט אינן מופעלות על ידי מכ"מ, אלא ע"י פסי הפעלה המונחים בתוך האספלט של הכביש, מה שהופך אותן לבלתי נראות לגלאי מכמונות סטנדרטיים, אלא רק ע"י התקנים מבוססי GPS. למצלמה יש בנק זיכרון המספיק לכ-5,000 תמונות ברזולוציה של כ-11 מגה פיקסל. המצלמה מחוברת בחיבור דאטה סלולרי GSM למערכת מידע מרכזית כך שעקרונית, למעט מקרים של תקלות, התמונות מגיעות למאגר המידע של המשטרה תוך מספר דקות/שעות קטן. המטרה המוצהרת של המשטרה היא שהדו"ח יגיע למבצע העבירה בתוך 72 שעות. הקבלן המבצע מחויב להתקין לא רק 300 עמדות לכל המצלמות, אלא בסה"כ 900 עמדות מוכנות להפעלה, כש-300 המצלמות המבצעיות יאיישו 300 עמודים, ובין שאר העמודים תתבצע רוטציה של 10% בשנה. כלומר, כ-30 מצלמות 'יטיילו' בין העמדות השונות. בנוסף, ומעבר ל-900 עמדות האמת, הזכיין מחויב להקים עוד 900 עמדות דמה, דהיינו 'דחלילים'. בעמדות אלה לא יכולות להיות מוצבות מצלמות, אבל עדיין אין מידע בנמצא לגבי המראה הפיזי של אותם דחלילים. מצלמות אלה צפויות להגדיל במאות אחוזים את קצב רישום דו"חות המהירות ביחס לתשתית הקיימת היום.
אם תקראו בנושא זה אצלי באתר, תראו שהתוכנית המקורית שלהם היתה להציב את המצלמות על הכבישים הישרים ביותר שאפשר היה למצוא, במקומות שברור לכל שהמהירות לא מסכנת איש, אבל שברור גם שבגלל הדיוק הרב של המצלמות הדיגיטאליות, כמות הדו"חות שתופק מהן תהיה אסטרונומית. לאחר לחץ ציבורי עז הודיע שר התחבורה שמיקום המצלמות משתנה, וכעת הוא יכלול כבישים "מסוכנים" יותר.
בימים אלה נשלמת פריסתן של 14 מצלמות מהירות ועוד 7 מצלמות רמזור (אור אדום). בשלב הראשון המצלמות יפיקו אך ורק דו"חות "דמה", כלומר לא דו"חות אמיתיים שיישלחו לנהגים, אם כי בשעות הלילה יהיה ניתן להבחין בפלאשים חזקים מהמצלמות בעד שעוברים לידן במהירות גבוהה מהמותר. מקורות יודעי דבר מספרים שהחל ב- 1 ביולי יחלו המצלמות להיות מבצעיות, ודו"חות אמת יישלחו לנהגים.
מכיוון שמשרדי התחבורה ובטחון הפנים ביחד עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממש מתאמצות למצוא דרכים כדי לבזבז את התקציב שלהם, הציבור הולך להיות מופגז החל מהימים הקרובים בתשדירי שירות שאמורים לשכנע אותנו שאכיפת המהירות היא דבר טוב. אחרי שצפיתי בחלק מהתשדירים וסיימתי לנגב את הקיא מעל שפתי, תחושת הגועל טרם חלפה. אני מניח שרבים יהיו שותפים לדעתי.
אני בטוח גם שתהיו שותפים לדעתי שמטרתן האמיתית של המצלמות הללו איננה חס וחלילה להגן על הציבור מפני איום המהירות המופרזת (שלפי דבר חכמים ממני – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – אחראית רק ל- 5% מתאונות הדרכים), אלא למטרה ברורה וחד משמעית: גזילת וחליבת הציבור, והטלת מס עקיף על הנהגים העושים שימוש בכבישים אלה, באיצטלא מזוייפת של הגברת הבטיחות על הכבישים.
