מיצו בדרכים

לא כולנו נולדנו בוחני אופנועים מקצועיים. חלקנו, בלי להזכיר שמות, לא יצליחו לעשות את זה כמו שצריך גם אחרי שנים של ניסיונות. חלק אחר, שוב לא נזכיר שמות, עושים את זה כל כך טוב שקריאת כתבות שלהם מעבירה אחת לאחת את כל התחושות והתובנות של הכותב אל הקורא. הרוב סתם בינוניים. כמוני למשל.

ובכן, מכיוון שגם אני לא נולדתי עם כפית שמן מנוע בפה, גם אני צריך ללכת לפי איזו רשימה, איזה צ'ק-ליסט, בעת שאני עולה על אופנוע כזה שמעולם לא רכבתי עליו קודם. אז אני אנסה לשתף את התובנות האלה איתכם.

לפני שנתחיל חשוב להזכיר למי ששכח שאמנם רכיבה על אופנוע בסופו של דבר היא תכונה שלא נשכחת, אבל המיומנות לעשות אותה בצורה נכונה נרכשת ע"י קורסים ואימונים רבים, שלא לומר הרבה מאוד שנות ניסיון. יתרה מזאת, בעת רכיבה על אופנוע כזה שמעולם לא רכבתם עליו, בוודאי תרצו לעבור על מספר פריטים מהותיים בחוויית הרכיבה, כאלה שבלעדיהם חווית הרכיבה לא תירשם במוחכם בצורה אופטימלית, ואם אתם מתכוונים גם לכתוב על כך, אז היא גם צריכה לעבור אל הקורא בצורה שהתכוונתם אליה וכך שגם הוא יבין על מה אתם מדברים.

חשוב לציין: חלק מהשאלות והנקודות המופיעות כאן מיועדות אך ורק לרוכבים מנוסים ובעלי יכולות רכיבה טובות. אני מסיר מעצמי, כמובן, כל אחריות לכל נזק שיגרם לכל אדם כתוצאה ישירה או עקיפה מקריאת דברים אלה. אם אתם לא יודעים מה אתם עושים, אין לכם מה לעשות על אופנוע, ובטח שבטח שלא על אופנוע מבחן שאינו שלכם. זהירות.

עידכון: המאמר נכתב במקור בשנת 2011. הרבה השתנה מאז בתחום הבקרות האלקטרוניות, ולכן הוא עבר עידכון וריענון כ- 6 שנים מאוחר יותר.

אז מהו אותו צ'ק-ליסט? בואו נתחיל:

המשך…

צולם בתחילת יוני 2011, איילון דרום, בדיוק מתחת למחלף השלום.

לראות ולצחוק או לבכות? לא ברור.

שני השוטרים עוצרים את הניידת שלהם באמצע הנתיב האמצעי של איילון דרום, עוצרים את כל התנועה, פקק עצום מאחוריהם (מספרים לי שממש לפני העצירה הם כרזו "שאף אחד לא יעקוף אותי" במשך מאות מטרים לפני זה). ולמה? כדי לרשום מספר של קטנוע שהיה תקוע בשול השמאלי. כנראה שקשה לשוטר להשתלב בתנועה ולעצור בשול השמאלי, אז הם עוצרים באמצע איילון. למה? כי הם יכולים.

הנה.

מה דעתכם?

לפני מספר דקות הוציא דובר העמותה, אלעד סאסי, את ההודעה הבאה:

"תגובת עמותת אור ירוק לדו"ח התאונה של טל שביט ז"ל: בעקבות פניות ונתונים שנמסרו לעמותת אור ירוק, לרבות שיחזור התאונה, ערכנו בדיקה חוזרת בנוגע לממצאים שבידינו. הבדיקה העלתה, כי ייתכן וקיימות אפשרויות נוספות המסבירות את התאונה.
לפיכך אנו גונזים את הדו"ח שבידנו ומתנצלים על פרסום דו"ח הביניים.
כפי שציינו אור ירוק סומכת את ידיהם של רשויות החוק להמשך הטיפול בנושא."

בנוסף, ממידע שהגיע לידי, עולה כי מר שמואל אבואב, מנכ"ל העמותה, עמד בקשר ישיר מול אחיותיו של טל שביט ז"ל, אישתו לשעבר, והוריו, והתנצל בפניהן באופן רשמי על הפרשה.

ואני אומר – מוטב מאוחר מאשר בכלל לא, ובמקרה הזה יש לתת אם כך ח"ח למנהלי העמותה שהשכילו, אמנם באיחור רב, להבין את הטעות שעשו, וכן לפרסם זאת ברבים. על כך מגיע לכם שאפו.

צוות של מועדון האופנועים הישראלי ובשיתוף פעולה מלא עם המומחה גידי פרדר, שפעילותו בנושא דווחה בהרחבה בכלי התקשורת, נפגש עם מר אמציה גזית אשר בדק הנושא ופרסם את חוות דעתו.

על פי חוות הדעת, פעולותיו של הנהג חריגות ואינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון התעבורתי המצופה מן האדם הסביר.

בקצרה אודות מר גזית:

– בוגר במדעים: B.Sc  – בטיחות בתעבורה מוסמך במדעים: M.Sc  – בטיחות;

– מחקרי בטיחות עבור משרד התחבורה.

– מרצה בקורסי קציני בטיחות בתעבורה בנושא: חקירה ושיחזור תאונות דרכים.

– בשרות מילואים במחלקת בטיחות מטכ"ל: פיתוח מחקרי עומק בתחום מאפייני תאונות דרכים קטלניות וקשות ועוד.

רצ"ב הדו"ח, לעיונכם.

עידכון

עמותת אור ירוק מתנצלת בפני משפחתו של טל שביט ז"ל וגונזת את הדו"ח השערורייתי
https://www.mitsu.co.il/?p=1177

"עמותת אור ירוק סומכת על מערכת בתי המשפט. אנו מנועים מלתת התייחסות נוספת לנושא התלוי ועומד בפני בית המשפט."

אתם מבינים מה קרה? אתם לא מבינים מה קרה. תנו לי להסביר לכם.

אור ירוק ומי שבראשה ראו את התאונה של טל שביט ז"ל כעוד דרך להתנגח בממסד. "ההמממ… מה אפשר עוד לעשות?" הם שאלו את עצמם. "הנה, תאונה מתוקשרת, בוא נרכב עליה, נוציא דו"ח עומק!"

הם מתחילים לחפש מי יבצע עבורם את התחקיר המעמיק (אעלק). אך טבעי יהיה שהם יפנו כאופציה ראשונה למי שיצר עבורם תחקירי עומק דומים, הרי הוא בוחן התאונות עוזי רז. במקביל מסתבר, כנראה, שהנהג הפוגע מיהר בניסיון להציל את התחת שלו, לשכור את שירותיו של בוחן תאונות אזרחי, וביקש ממנו להוציא אותו צדיק (בדיוק כמו שידוע לי שהעו"ד שלו הגיש לפחות שתי בקשות להחזרת רישיון הנהיגה שלו).

"איזה קטע, בדיוק במקרה יש לי פה את אחד העובדים איתי, הוא כבר התחיל לכתוב דו"ח, אני אמכור אותו גם לאור ירוק ומסתם דו"ח של ההגנה, אהפוך אותו לדו"ח עומק!" אומר לעצמו עוזי רז. מקרה קלאסי של "במקרה הכינותי".

וכך נולד הדו"ח שלא מזכיר במילה אחת אפילו את אשמתו של הנהג, לא מזכיר את שמו בשום דרך, אבל מזכיר באבו אבוה את שמו של טל ויותר מרומז – כותב במפורש – שטל ז"ל הוא האשם הבלעדי בתאונה. הדו"ח כל כך הזוי ותלוש מהמציאות אבל עוזי רז המלומד לא ממצמץ כשהוא מניח אותו על שולחנו של אבואב וחבר עוזריו. זה שהדו"ח מופרך לחלוטין לא מטריד לרגע את אבואב, וזה שאף אחד מצוות החוקרים לא כלל מומחה אופנועים, ושאף אחד מצוות החוקרים לא הסכים לחתום על הדו"ח לא מזיז לו את קצה הצ'ופצ'יק. אז אבואב משסה את דובר אור ירוק והנ"ל, בלי לחשוב פעמיים, מוציא את הדו"ח ההזוי לתקשורת. כמה עיתונאים אחראים, ביניהם גיל מלמד מ- NRG, מבינים את גודל הביזיון ומבקשים, מתחננים, ממליצים לאור ירוק לעכב את הפרסום. "אתם גורמים נזק!" הם אומרים להם. אבל כלום. אור ירוק בשלהם, וכן יוצא הדו"ח לאור בשני עיתונים – דה-מרקר וישראל היום.

המשך…

קודם כל, לפני שאתחיל, גילוי נאות. שניים למעשה.

הראשון, מאמר זה נמצא בסטטוס "טיוטה" כבר למעלה משנה. פשוט לא יצא לי להשלים אותו מאז. לכן, למרות שמדובר באופנוע בן 4 שנים, דווקא מכיוון שהדגם הנוכחי של 2011 זהה לחלוטין לדגם של 2007 המוזכר פה, חשבתי שזה מספיק חשוב לסיים את כתיבתו ולהעלות אותו לפה, סוף סוף. בכל מקרה, נא לזכור שלמרות תאריך הפרסום של המאמר, מדובר על אופנוע משנת ייצור 2007.

השני, מעולם לא רכבתי על הסופר דיוק ברכיבת מבחן. איך זה יכול להיות? ובכן פשוט מאוד. לא היה כזה בנמצא, בישראל, בזמנו. באותה תקופה היה בישראל רק עוד סופר דיוק אחד, שחור. בעליו, כך שמעתי, לא ממש עשה בו שימוש, ואכן כמה חודשים מאוחר יותר החליף אותו בטרייד אין עבור איזה מסור חשמלי או טרקטורון או יאכטה, משהו כזה, לא זוכר בדיוק את הפרטים. כך שנכון לאותו רגע בחיים, המעשה שלי היה בהחלט קיצוני, לא אחראי, ופסיכי. בדיוק כמו שאני אוהב.

אי שם באמצע שנות ה- 2000 KTM לקחו את המרכיבים הכי "אכזריים" באופנועים הטווין ה"רעים" ביותר של אותה תקופה וחיברו אותם יחד ליצירת מופת אחת. במהלך 2007 שודרג הדגם ע"י מיכל דלק גדול יותר, גיאומטריית היגוי משופרת, וכן בלמים מחוזקים. הסופר דיוק 990 של  KTM היה אופנוע נחשק מבחינתי מאז שהוכרז. כל כך נחשק עד שפשוט נכנסתי יום אחד למשרדי היבואן ברחוב שוקן, לקחתי את קטלוג אופנועי הכביש של היצרן, פתחתי אותו בעמוד המתאים, הצבעתי באצבע נחושה עליו, הוצאתי פנקס צ'קים, חתמתי על הצ'ק הראשון, תלשתי אותו מהפנקס והשארתי אותו פתוח על שולחנו של מנהל המותג. "אחד כזה אני רוצה, בשחור/אפור, עם אקרופוביצ'ים וקרבונים וכל מה שאפשר להוסיף לו. מתי הוא מגיע?" את כל זה עשיתי מבלי שאראה את האופנוע, מבלי שאשמע את הסאונד שלו, מבלי שאגע בו, ובטח שבטח מבלי שארכוב עליו.

מנהל המותג הסתכל עלי, ואז הסתכל מאחורי הכתף שלי, מחפש את הוואן הלבנה עם האנשים והחלוקים, הלבנים. משראה שאין אף אחד רודף אחרי, הוא התחיל להסתכל סביבו ועל הקירות, מחפש מצלמות נסתרות שאולי הושתלו לו שם בידי אלמוני. אחרי כמה דקות הוא התעשת, עשה טלפון, ואמר: "בשבוע הבא, רביעי או חמישי, בלי נדר".

פאסט פורוורד שבוע וחצי. המשך…

כמו שאנחנו יודעים, השלב הראשון בהחדרת הצינור של משרד התחבורה/המשרד לבטחון פנים לתוך פי הטבעת הציבורי החל לפני מספר חודשים. אחרי שזמן רב התהלכו איימים על הציבור עם תוכנית א-3 הגרנדיוזית החלה ההטמעה של סט המצלמות הראשונות.

תזכורת לאלה שהתעוררו לא מכבר מתרדמת ארוכה: במסגרת פרויקט המכונה 'פרויקט א-3', זכתה חברת מל"מ-תים (ביחד עם עוד 3 קבלני משנה) במכרז להתקנה של 400 מצלמות אוטומטיות ודיגיטליות על כבישי ישראל, מתוכן 100 מצלמות אור אדום, והשאר – 300 במספר – מצלמות מהירות. מל"מ-תים התמודדה במכרז מול 2 חברות נוספות וקיבלה זיכיון הפעלה למערכות למשך 12 שנה. בתום התקופה תעבור המערכת לשליטת המדינה. עלות המכרז – קרוב לחצי מיליארד ש"ח. המצלמות מתוצרת חברת Gatsometer BV ההולנדית, המובילה בעולם בתחום זה. הדגם שיותקן בארץ, GS11, מסוגל לצלם 4 פריימים בשניה ולעבוד גם בכבישים המכילים עד 4 נתיבים לכל כיוון. המצלמות המהירות שנרכשו במסגרת הפרויקט אינן מופעלות על ידי מכ"מ, אלא ע"י פסי הפעלה המונחים בתוך האספלט של הכביש, מה שהופך אותן לבלתי נראות לגלאי מכמונות סטנדרטיים, אלא רק ע"י התקנים מבוססי GPS. למצלמה יש בנק זיכרון המספיק לכ-5,000 תמונות ברזולוציה של כ-11 מגה פיקסל. המצלמה מחוברת בחיבור דאטה סלולרי GSM למערכת מידע מרכזית כך שעקרונית, למעט מקרים של תקלות, התמונות מגיעות למאגר המידע של המשטרה תוך מספר דקות/שעות קטן. המטרה המוצהרת של המשטרה היא שהדו"ח יגיע למבצע העבירה בתוך 72 שעות. הקבלן המבצע מחויב להתקין לא רק 300 עמדות לכל המצלמות, אלא בסה"כ 900 עמדות מוכנות להפעלה, כש-300 המצלמות המבצעיות יאיישו 300 עמודים, ובין שאר העמודים תתבצע רוטציה של 10% בשנה. כלומר, כ-30 מצלמות 'יטיילו' בין העמדות השונות. בנוסף, ומעבר ל-900 עמדות האמת, הזכיין מחויב להקים עוד 900 עמדות דמה, דהיינו 'דחלילים'. בעמדות אלה לא יכולות להיות מוצבות מצלמות, אבל עדיין אין מידע בנמצא לגבי המראה הפיזי של אותם דחלילים. מצלמות אלה צפויות להגדיל במאות אחוזים את קצב רישום דו"חות המהירות ביחס לתשתית הקיימת היום.

אם תקראו בנושא זה אצלי באתר, תראו שהתוכנית המקורית שלהם היתה להציב את המצלמות על הכבישים הישרים ביותר שאפשר היה למצוא, במקומות שברור לכל שהמהירות לא מסכנת איש, אבל שברור גם שבגלל הדיוק הרב של המצלמות הדיגיטאליות, כמות הדו"חות שתופק מהן תהיה אסטרונומית. לאחר לחץ ציבורי עז הודיע שר התחבורה שמיקום המצלמות משתנה, וכעת הוא יכלול כבישים "מסוכנים" יותר.

בימים אלה נשלמת פריסתן של 14 מצלמות מהירות ועוד 7 מצלמות רמזור (אור אדום). בשלב הראשון המצלמות יפיקו אך ורק דו"חות "דמה", כלומר לא דו"חות אמיתיים שיישלחו לנהגים, אם כי בשעות הלילה יהיה ניתן להבחין בפלאשים חזקים מהמצלמות בעד שעוברים לידן במהירות גבוהה מהמותר. מקורות יודעי דבר מספרים שהחל ב- 1 ביולי יחלו המצלמות להיות מבצעיות, ודו"חות אמת יישלחו לנהגים.

מכיוון שמשרדי התחבורה ובטחון הפנים ביחד עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממש מתאמצות למצוא דרכים כדי לבזבז את התקציב שלהם, הציבור הולך להיות מופגז החל מהימים הקרובים בתשדירי שירות שאמורים לשכנע אותנו שאכיפת המהירות היא דבר טוב. אחרי שצפיתי בחלק מהתשדירים וסיימתי לנגב את הקיא מעל שפתי, תחושת הגועל טרם חלפה. אני מניח שרבים יהיו שותפים לדעתי.

אני בטוח גם שתהיו שותפים לדעתי שמטרתן האמיתית של המצלמות הללו איננה חס וחלילה להגן על הציבור מפני איום המהירות המופרזת (שלפי דבר חכמים ממני – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – אחראית רק ל- 5% מתאונות הדרכים), אלא למטרה ברורה וחד משמעית: גזילת וחליבת הציבור, והטלת מס עקיף על הנהגים העושים שימוש בכבישים אלה, באיצטלא מזוייפת של הגברת הבטיחות על הכבישים.

המשך…

זו אמנם לא הסיבה העיקרית שלשמה יוצאים למסע מפרך של 1609 ק"מ בפחות מ- 24 שעות. אבל אם כבר יצאתם, ואם כבר סבלתם (או נהניתם, הכל תלוי בנשמה שלכם ושל האופנוע שלכם), ואם כבר הגעתם בשלום, למה לא ללכת עד הסוף ולבקש הכרה רשמית מהגוף היחיד בעולם שמוסמך לחלק תעודות שכאלה – הלא הוא האיירון באט, או ה- Iron Butt Association – IBA.

מטרתו של פוסט זה היא לעזור לרוכבים הישראלים שאולי לא בקיאים הכי באנגלית. להלן רשימת ה- To Do שלכם לאחר ביצוע המשימה. כמובן שמי שעוד לא יצא לרכיבה מוטב יעשה ויקרא את הפוסט הזה כדי להכין את עצמו, אבל בגדול, פרט ללעניין איסוף הקבלות, רישום הקילומטראז', ואיסוף העדים, אין הרבה מה לעשות לפני הנסיעה עצמה (מבחינה מנהלתית כמובן).

(צילום – גיא עינב)

אז הנה, להלן הרשימה במלואה.

המשך…

בתחילת דרכנו היינו 15 איש בקבוצה שהתאספה כתוצאה מהקופיקו הפרטי שלי – הסמכת איירון באט – רכיבה חסרת תכלית אמיתית של 1609 ק"מ במשך תקופה קצרה מ- 24 שעות, ברצף. מסתבר שאני לא הייתי היחיד עם הרעיון הזה, וכאמור לא מעט חבר'ה הביעו עניין בהצטרפות לשיגעון. מסיבות פרקטיות חשבתי להגביל את הקבוצה ללא יותר מ- 10, אבל ככל שעוד ועוד אנשים שלחו לי מסרים, התגבש כאמור המספר 15.

לא היה לנו הרבה זמן. היו הרבה הכנות, גם קבוצתיות, ובעיקר אישיות. ככל שנקפו הימים כך התברר שהמשימה שלכאורה נראית פשוטה, לעלות על הכלי ולתת בגז, מורכבת הרבה יותר. כל אחד הוסיף את התובנות שלו, כל אחד הביא את האביזרים והעזרה שלו, וביחד נוצרה לנו קבוצה שאמנם היתה הטרוגנית למדי בכלים שלה, אבל ביחד פעלנו וחשבנו בראש אחד.

רשימת הציודים נוצרה, כך גם טיפים קטנים שעזרו להפוך את הרכיבה לחלקה יותר. "לא לשכוח להתקשר למוקד הביטחון של חברת האשראי!" הזכירו לי לפני יומיים, והנה עוד דוגמה לטיפ פעוט לכאורה שבלעדיו היה צריך לעשות שמיניות. כך גם כרטיסי ההנחה לדלק שהיו כאלה שהביאו וחלקו בין הרוכבים, חופני האגוזים והשקדים שכולנו נשנשנו במהלך העצירות, ועוד ועוד. הרשימה היתה ארוכה, ויממה לפני היציאה התחושה שלי לפחות היתה שאני ממש לא מוכן לזה.

האופנוע מצד שני היה מוכן למדי, אבל פית המזל (הרע) הכתה בו ושריפה בעמוד תאורה ברחוב פגמה בו ויזואלית. מרגע שהבנתי שפרט לכיעור קל לא נגרם לו נזק מכאני, ושמזג האוויר ההפכפך לא יפריע יותר מדי, החלטתי על אישור יציאה סופי.

בבוקר היציאה אחד המשתתפים הודיע על כך שהוא לא מגיע. נותרנו 14. לנקודת הכינוס הגענו בשלוש וחצי בבוקר, מלאי אדרנלין וקצרים בשינה (אני למשל הספקתי לחטוף רק כשעתיים שינה לפני שיצאתי לדרך). חותמים על טפסים, ממלאים דלק (לא לשכוח את מספר האופנוע על הקבלה!) ויוצאים לדרך באיחור קל לעומת התוכנית המקורית.

אני אכתוב על התלאות, הכאב הפיזי אבל גם על ההנאה שברכיבה הזו בעוד זמן קצר. גם הרגעים הקשים שבהם כמעט ונשרתי שווים התייחסות, ובטח יש גם לשאר החברים הרבה מה לכתוב בנושא. רק אומר שכתוצאה מעייפות החומר אחד המשתתפים החליט לפרוש אחרי כ- 500 ק"מ, ומשתתף אחר פרש בגלל תקלה בצמיג האחורי. מעבר לזה, 12 כלים שונים לגמרי זה מזה, אבל כולם מאופיינים באפס תקלות מכאניות, נעו ורצו על כבישי הארץ במשך קרוב ל- 22 שעות רצופות, משלימות מסע של כ- 1635 ק"מ רצופים.

המשך…

"סע, יש לך עד 12:30 להגיע לשם, אם תגיע, תוכל לרכוב עליו". ככה, בלי הרבה דרמה אומר לי ישראל, מנהל מותג סוזוקי/אפריליה באבניר. "סע כבר!"

החום של ת"א מעיק עלי במעיל האנדורו שאיתו יצאתי מהבית באותו יום אביבי, אבל חום או לא חום, אני לא משוגע מספיק כדי לותר על ההזדמנות. מבט על השעון – יש לי בערך 10 דקות להיות שם.

לרכוב על Aprilia RSV4.

אני יושב על אוכפו הגבוה של הקרנף שלי, ה- KTM Adventure 990 R (כתבה עליו – בהמשך), וגומא במהירות בלתי חוקית בעליל (לכאורה) את המרחק בין צפון ת"א לסוכנות אבניר שבדרום העיר. יש רוכבים ברי מזל שזכו לטוס לאיטליה להשקה של האופנוע. אני טס באיילון. לפחות המזוודות שלי לא ילכו לאיבוד עם אליטליה, אני מרגיע את עצמי כשאני נוגע ביד שמאל באחת המזוודות של הקרנף.

פאסט פורוורד 10 דקות. האפריליה מחכה לי כבר לצד המדרכה, מתודלק. אני מכניס את הקרנף בדחיפה פנימה אל המוסך, חותם על טופס, ולוקח מפתח.

"תזכיר לי, T זה לא טורינג, נכון? זה טראק, נכון?" אני שואל את יוסי שמוסר לי את האופנוע. "לא יודע. תנסה, מה כבר יכול להיות" הוא אומר לי. אבל אני כבר יודע. אני עולה על האופנוע הלבן, מכניס מפתח לסוויץ' ומסובב. התצוגה הדיגיטאלית מתעוררת לחיים עם הלוגו של אפריליה, ומחוג מד הסל"ד מבצע הקפה של השעון וחוזר למקומו. רחש וקרקוש משאבות דלק ושאר קרביים אלקטרוניים מתעוררים לחיים, ואני לוחץ על כפתור המתנע.

האופנוע קטן מאוד במימדיו הפיזיים. לא רק קצר, אלא גם צר למדי בהשוואה לכל מרובע צילינדרים יפני אחר. הרמת רגל מעל למושב ה- One Seat, ואני מניח עליו את ישבני המוצק. האופנוע גבוה, והמתלים (שבהמשך  תהיה לי רק מילה אחת לומר עליהם – נפלאים!) מתגלים כקשים למדי ולא שוקעים תחת נטל המשקל של גופי החטוב. אבל בהתחשב בעובדה שהרגע ירדתי מאופנוע גבוה הרבה יותר זה לא מפחיד אותי. אם אני נוגע בשתי הרגליים ברצפה, אני מסודר. אני שם רגל אחת על הרגלית. צפוף.

המשך…

לאלה מכם שלא עוקבים אחרי הפוסטים שלי בפורום האופנועים בתפוז, הנה עידכון קצר לגבי ההכנות לקראת מסע איירון באט 2011.

מסע איירון באט מיועד לעמוד בדרישות ארגון ה- IBA הבינלאומי, ומטרתו (חסרת התכלית יש לומר) היא לבצע רכיבה של 1000 מייל במשך פחות מ- 24 שעות. בעברית זה אומר 1609 נקודה משהו ק"מ בפחות מיממה. מה המטרה של המסע? ובכן אני רואה שאתם לא עוקבים אחרי. אין לו שום מטרה, שום תכלית, פרט להוכחה העצמית שהרוכב (אני במקרה זה) מחושל דיו, חזק דיו, עמיד דיו כדי לעמוד באתגר. ושלא תטעו, מדובר באתגר לא פשוט בכלל לביצוע.

היו כאלה שעשו זאת קודם בישראל, היו כאלה שרכבו מרחקים דומים, ואף ארוכים יותר, אבל הפעם זה התור שלי, והקופיקו (מילה נרדפת לאיזה שד קטן שמתיישב על הכתף, לוחש ומושך באוזן, ולא מוותר עד שלא תבצע את מה שהוא אומר לך) חזק מאי פעם.

השנה החלטתי להתמסר לקופיקו שלי, וביחד עם עוד כ- 10 חברים נעמוד מול האתגר וננצח אותו.

בקבוצה המתגבשת נמצאים סוגי אופנועים מגוונים. החל מ- Kawasaki GTR 1400 מדוגם, דרך Yamaha Super Tenere 1200, KTM SM-T 990 וגם KTM Adventure 990 R (שלי), אחד על Ducati Monster 696, שלושה Suzuki V-Strom (שניים מהם בנפח 1000 סמ"ק, אחד בנפח 650 סמ"ק), שני Honda Transalp 700, ואפילו שני רוכבים אמיצים מאוד – האחד על Yamaha R6, והשני על KTM Super Duke 990 R (כן, גירסת ה- R למען השם!).

רשימת הציוד כמעט סגורה, את המסלול אנחנו נועלים ומשפצרים ברגעים אלה, ונקודות תדלוק רשומות לכולם בספר הדרך. טיפולים בוצעו, צמיגים הוחלפו, ואני מקווה שכל אחד עשה לעצמו גם ביטוח גרירה, על כל מקרה שלא יבוא.

פרטים – בהמשך.

לפני מספר חודשים יצרתי קשר עם חבר ותיק מדרום אפריקה. הסיפור שלי שם יסופר בפוסט אחר, אבל כתוצאה מהמפגש הבאתי ארצה מספר מוצרים מעניינים, על אחד מהם ארצה לספר כעת.

החבר, שלמה, הביא אותי יום אחד לעסק שהוא מנהל והראה לי כבל שחור מלופף, כשבקצהו אחד שני תקעים מפלסטיק, ובקצהו השני מיכל מתכתי מאורך. "זה, זה הבסט-סלר שלנו. תכיר, כשתראה מה הוא עושה לא תסכים לחזור ארצה בלעדיו".

"מה זה?" שאלתי אותו כשאני מסתכל על החפץ בידיו. "זה נראה כמו נפץ חבלה תקני" צחקתי.

"אמרתי לך, זה הבסט-סלר שלנו, אני מוכר מאות כאלה מדי חודש" הוא אומר, ולוקח אותי לאופנוע הפרטי שלו, BMW R1150GS שחור. שלמה ממשיך: "כמה תהיה מוכן לשלם כדי לקבל עוד 10% תפוקה מהאופנוע שלך, ביחד עם תצרוכת דלק טובה יותר בכ- 10%? מערכות אחרות כמו פאוור קומנדר ואחרות מבטיחות שינויים בתפוקת המנוע, והן באמת עשויות לספק שינויים אלה. אבל באיזה מחיר? PC עולה לא פחות מכמה מאות דולרים, ומערכות מתחרות עולות אפילו יותר מזה. בנוסף, המערכות הללו מבצעות שינויים במפות ההצתה ובכיוונים של המנוע, ולעיתים השינויים האלה גורמים לתוצאות לא רצויות. עכשיו תראה קסם."

מסתבר שבחור מוכשר אחד מבלגיה יצר מכשיר, אותו מכשיר שהחזקתי בידי, המסוגל לעשות כבדרך קסם נפלאות לאופנועי BMW שונים. החברה הבלגית יצרה קשר עם מספר מפיצים בעולם, ושלמה קיבל את הזיכיון להביאם לדרום אפריקה וגם לישראל. המכשיר, או בשמו המלא Accelerator Module, מתוכנן כדי למלא צורך מהותי של מנועי הבוקסר של BMW – דלק.

אתם מבינים, מערכת בקרת המנוע של BMW מקבלת בכל רגע נתון מידע מ- 5 חיישנים שונים, ועל סמך מידע זה היא מבצעת חישובים והחלטות בנוגע לאיך המנוע צריך לעבוד. אחד החישובים הללו מתייחס ליחס הדלק הזורם למנוע. אבל, בגלל הצורך לעמוד בתקנות זיהום אוויר ורעש, המנוע של האופנוע מקבל פחות מדי דלק מכדי לאפשר תפוקת כוח ליניארית נכונה ואמיתית המתאימה באמת ליכולתו של המנוע. אפשר לומר שהמנוע תמיד "רעב" לדלק. התוצאה של מחסור זה היא העובדה שכדי לשמור על תאוצה מספקת, כדי לשמור על מהירות, כדי לייצר מספיק כוח, הרוכב נאלץ לפתוח את המצערת יותר ממה שהוא באמת צריך, וכתוצאה מכך האופנוע, בלית ברירה, צורך יותר דלק ממה שהוא באמת צריך. כלומר, כדי להסביר את זה שוב למי שלא הבין – בגלל תקנות הזיהום המחשב של האופנוע גורם לכך שהמנוע רעב לדלק, וכתוצאה מכך מפתח פחות מדי כוח. כדי לפצות על המחסור הרוכב נאלץ לפתוח מצערת יותר, ולכן בסופו של התהליך, האופנוע צורך יותר דלק.

המשך…

לאחרונה נשאלתי לגבי ההמלצות שלי לנעל רכיבה טובה, נעל שתהיה בעלת מראה חיצוני סביר, גם שימושיות ביום יום, וגם (ולא פחות חשוב) תספק הגנה טובה על הרגל.

האם זהו המיגון הרצוי על אופנוע? המממ…

הבחור הזה ממוגן יותר. יש לו גרביים, והוא אפילו שם את הרצועה מאחורי העקב:

אני אינני רופא וגם לא מתיימר להיות מומחה בתחום, אבל אין ספק שנעל/מגף רכיבה טובים הם אחד מאמצעי ההגנה הבסיסיים ביותר שיש לרוכב אופנוע/קטנוע, מיד לאחר הקסדה והכפפות. הסיבה לכך היא שהרגליים בד"כ חוטפות את המכה גם אם שאר הגוף יצא תקין, יחסית, מהתאונה. כמו כן, בגלל העובדה שדו-גלגליים נוטים לפתח תשוקה ליפול על צידם ברגע שהם מפסיקים לנוע, יש מצב שבו הרגל היא אחד מאיברי הגוף שסובל גם מעצם נפילת האופנוע עליו. בנוסף, באזור כף הרגל יש לבני האדם כמות גדולה יחסית של עצמות קטנות ועדינות, ושבירה שלהם יוצרת בעיות לא פשוטות עד כדי פגיעה ממשית ביכולת ההתניידות שלנו, שלא לדבר על חוסר נוחות (מישהו פה שבר פעם את האצבע הקטנה ברגל? לא יאומן כמה זה יכול להיות כואב!) וצלקות.

אז החלטתי לכתוב על כך כמה מילים. חשוב לציין – זו איננה מתיימרת להיות סקירה מקיפה של כל מגפי הרכיבה הקיימים בשוק, רחוק מכך. מדובר בתובנות שיכולות לעזור לרוכב המתלבט, ותו לא. מקווה שהיא תעזור לכם.

המשך…

בהמשך לפוסטים הרבים באתר (ובמיוחד זה – בדיקת אמצעי גילוי מכמונות מהירות סטאטיות – שלב א’) שמכסים את ההתפתחויות בנושא פרוייקט מצלמות המהירות החדש של ישראל (המופעל בידי הזכיוון – חברת מל"מ-תים, והמכונה גם בשם "פרוייקט א-3") אני מעלה לכאן סקירה שכתבתי לאחרונה בנושא השוואת אמצעי גילוי.

מה היו מטרות הבדיקה?

השאלה שעניינה אותי היתה פשוטה: בהשוואה בין הצמד המורכב מגלאי וולנטיין 1 עם מכשיר צ'יטה C50, לבין גלאי הפספורט 9500i – מי נותן תחושה טובה יותר של אמינות? מי מגלה את אמצעי האכיפה בצורה טובה יותר? מי נוח יותר לשימוש ברכב, ואיך מתנהגים המועמדים בעת שימוש באופנוע?

הבדיקה מעניינת במיוחד בגלל כמה סיבות: ראשית, הוולנטיין 1 מחזיק בתואר "המלך" הכמעט בלתי מעורער של הגלאים גם בארץ וגם בעולם. אוהדי המכשיר מצביעים על הרגישות המדהימה שלו כנקודת היתרון המשמעותית, כל זאת מבלי להקריב את הנהג ולשגע אותו הלוך וחזור עם התרעות שווא. כל שאר המתחרים חולקים ביניהם את השאריות, ולמרות שמדי פעם צץ מוצר שאמור לתת פייט רציני לוולנטיין, היצרן דואג לעדכן את החומרה והוולנטיין, כך נראה, שומר על כתרו.

גלאי האסקורט פספורט 9500i מתיימר לתת פייט רציני לוולנטיין. היצרן טוען להגברת הרגישות באופן משמעותי, מתפאר בשלל פיצ'רים חדשים, ומציג את גולת הכותרת – גלאי GPS מובנה בתוך המכשיר המאפשר לנהג לסמן נקודות עניין אישיות המהוות עבורו איומים (לדוגמה מכמונות מהירות), ולקבל התרעה בכל פעם שהוא חוזר לאותה נקודה. לכן, בהתחשב בעובדה שהפספורט 9500i טוען לכתר, היה חשוב במיוחד לראות כיצד מתפקד המכשיר מול הוולנטיין, והאם הוא מצדיק את מחירו (הגבוה יחסית, יש לציין). חסידי הפספורט טוענים שבעוד שיצרן הוולנטיין שמר, פחות או יותר, על עיצוב מכשיר ותכנון חומרה שמתאימים לשנת 1992 (השנה בה יצא המכשיר לראשונה), יצרן הפספורט השקיע בפיתוח ותכנון מכשיר שמיועד לעמוד טוב יותר מול האיומים המודרניים שמולם ניצב הנהג של ימינו.

שנית, ובהמשך לכתבות נוספות פה באתר ובתקשורת, אנחנו עומדים בפני התחלת הפריסה של מצלמות הגאטסו של פרוייקט א-3 (עוד על הפרוייקט קראו פה: מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת), ומכיוון שהוולנטיין ואף גלאי אחר לא מסוגל להתמודד עם המצלמות כיוון שהן מבוססות על פסי השראה מגנטית ולא על שידור מכ"מ, הדרך היחידה להתגונן בפניהן הוא ע"י שימוש באמצעי התרעה המבוססים על שמירת נקודות עניין בתוך בסיס נתונים, ושימוש ב- GPS שאמור לאתר את המיקום של הרכב/אופנוע ביחס לאותו איום. בהקשר לכך, הצ'יטה C50 הוא בדיוק המכשיר שאמור לעזור מול איום זה, וכיוון שבפספורט 9500i יש GPS ומנגנון עידכון נקודות עניין ואיומים סטאטייים הרי שהוא יכול, תיאורטית, לתת פייט חזק לשילוב הוולנטיין – צ'יטה.

חשוב לציין – מכשיר הפספורט שנמסר לי ע"י היבואן היה מדגם 9500i (עם תאורת לדים אדומה). בחו"ל, ואולי בקרוב גם בישראל, מוכרים מכשיר מתוחכם טיפה יותר המכונה 9500ix. ההבדל ביניהם מסתכם בתצוגת לדים כחולה, אבל בעיקר בבסיס נתונים המכיל מצלמות מהירות ומצלמות אור אדום (בחו"ל, בנתיים), המגיע מובנה ומוטען מראש לתוך המכשיר (בדומה לבסיס הנתונים המגיע עם מכשיר הצ'יטה). בדגם ה- 9500i הנהג חייב להכניס בעצמו את נקודות האיום, אחת אחת, ולצערי זהו המכשיר אותו אני קיבלתי לבדיקה.

לבסוף, ישנם אתרים רבים בחו"ל שמתיימרים להציע מאמרים טכניים ברמה כזו או אחרת הקובעים בצורה כמעט ברורה מיהו המנצח שלהם בתחרות בין מלכי הגלאים. לכל מי שבקיא בחומר ברור לגמרי שאותם אתרים מפרסמים לעיתים רבות מאמרים בתשלום מאת כותבים שמחוייבים בצורה כזו או אחרת ליצרני הגלאים, וכי אין במאמרים אלה משום הצגת תמונה בלתי תלוייה ואמינה. אני לא מתיימר לדעת טוב יותר מאשר מומחים בעלי שם מחו"ל, וגם לא יותר טוב מאשר מומחים מטעם-עצמם שכותבים בכל מיני פורומים גם בישראל. מה שאני כן מתיימר הוא להציג תמונה בלתי תלוייה שמביאה את נקודת ההתרשמות האישית שלי משימוש במכשירים הללו במשך תקופה של למעלה מחודשיים. אתם מוזמנים לקרוא את הכתוב, לעיין בממצאים, ולהחליט בעצמכם. מה שבטוח הוא שאני אינני גוזר שום קופון מאף יבואן או בעל עסק, ובכך אתם יכולים להיות בטוחים.

על מנת להכין את הכתבה הצטיידתי הפריטים הבאים:

• גלאי וולנטיין 1 (או בקיצור V1) מעודכן ומכוייל לישראל.
• מכשיר צ'יטה C50 מעודכן עם בסיס נתונים מתאים לישראל.
• גלאי אסקורט פספורט 9500i מעודכן ומכוייל לישראל.
• אופנוע מסוג היאבוסה בנפח 1340 סמ"ק מודל 2010 עם טנק דלק מלא. צבע כחול.
• רכב מסוג שברולט קרוז 1.8 ליטר (דגם LT) מודל 2010 עם טנק דלק מלא. צבע שחור.
• מיצו אחד, מודל 1970.

קדימה לעבודה.

התקנה ומיקום האמצעים

על האופנוע התקנתי את שני הגלאים, בכל פעם אחד אחר. הרכבתי אותם על מתקן מתכתי שחובר לכידון, במרכז הכידון בערך מעל אזור הסוויץ'. את החשמל הוצאתי ממערכת החשמל של האופנוע והבאתי אותה בצורה של שקע מצת לאזור הפירינג הקדמי. באופנוע המכשירים חוברו כך שיהיה קל לפרק אותם בעת חניה.

פספורט 9500i על היאבוסה

וולנטיין 1 על היאבוסה

באופנוע, בניגוד לרכב, יש בעיה של שמיעת אותות האזהרה של הגלאים דרך רעש הרוח והמנוע, ולכן במהירויות גבוהות (שבהן אנחנו כמובן צריכים את ההגנה מפני אמצעי האכיפה) יהיה לרוכב קשה מאוד להבחין בהתרעה הויזואלית או לשמוע את החיווי הקולי. לוולנטיין יש מתאם קסדה שנקרא Vizalert. יש עוד סוג של מתאם שאפשר לקנות, אבל גם זה וגם זה עולים לא מעט כסף. ה- 9500i מגיע עם מתאם לאוזניה, כך שאני מניח שאפשר להכניס משהו לקסדה. ומבדיקה שטחית שערכתי באינטרנט מסתבר שיש לו גם חיבורים שמאפשרים העברת החיווים לקסדת הרוכב.

מכיוון שהמטרה של המבדק הזה היתה להבחין באיזה גלאי יותר נוח להשתמש מצד אחד, ובאיזה גלאי עדיף להשתמש מבחינת פונקציונאליות מצד שני, לא התייחסתי בעת ביצוע הבדיקה לשאלת החיווי לרוכב האופנוע. על כך אכתוב בכתבה עתידית.

המשך…

רותי, רוכבת ירושלמית משקיענית שעושה ימיה ברכיבת סופרמוטו זריזה, העלתה בפורום האופנועים בתפוז רעיון נחמד לסטיקר שיהיה אפשר להדביק על אופנועים, קטנועים ואפילו לחלק לנהגים. הרעיון נלקח לדבריה מפורום רוכבים רוסי אי-שם, ובו מוצגת מראה של רכב בה נראה אופנוע מרחוק. לצידו, מוצגת שוב אותה מראה, הפעם, שתי שניות מאוחר יותר, הרוכב נמצא ממש לצד הרכב.

בעזרתם של חברי פורום נוספים תורגם הכיתוב הרוסי המקורי והגרפיקה עודכנה, והנה היא לפניכם:

הרעיון מוצלח מאוד לטעמי, ושווה להשקיע כמה שקלים כדי להדפיס את הסטיקרים הללו על נייר פלסטי משובח. במהלך הימים הקרובים אבדוק אפשרות זו ואעדכן כאן. ישנם גם חברי פורום שעידכנו את תמונת הפייסבוק שלהם. בהחלט יוזמה מבורכת.

עידכון: גולשים בפורום תפוז התארגנו כדי לצלם את התמונות שיביאו ליצירת סטיקר כזה משלנו. הגולש היקר גיZמו, ביחד עם מספר חברים, רכב וצילם:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=8&MessageId=151574852

התוצאות החלו לעלות בשרשור הבא:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=8&MessageId=151612209

מה אתם אומרים? יש כמה תיקונים, לדעתי, כמו למשל שינוי של מונה הזמן ואולי גם תיקון קל של הנוסח, אבל זה מתחיל להיראות לא רע: