לאחרונה אנחנו קוראים לא מעט על הפאשלות שעושה המשטרה בראשותו של המפכ"ל יוחנן דנינו. כמובן שהם, מצידם, משתדלים להראות שהעסקים כרגיל, ושבעצם מצבנו טוב יותר מאי פעם. אני סקפטי, ולכן החלטתי להתייחס ספציפית לדברים הנוגעים בנושא מצלמות המהירות של פרוייקט א-3.
הנה לפניכם 4 שקרים שהמשטרה מפרסמת:
1. משה אדרי, ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, טוען באוקטובר 2013 במסגרת דיון מיוחד בנושא מצלמות המהירות שהתקיים בחסות עמותת אור ירוק כי במקטעים בהם הוצבו מצלמות המהירות נרשמה ירידה של 26% בתאונות הדרכים. כך גם נכתב בעמוד הפייסבוק של המשטרה.
שקר.
האמת היא שמשטרת ישראל בחרה ביודעין להציב את רובן המכריע של המצלמות מלכתחילה לא במקומות שמועדים לתאונות, אלא בכבישים בין עירוניים, סלולים ומוארים היטב. בדיוק אותם כבישים שבהם הנהגים אוהבים לנסוע מהר. ולמה היא עשתה זאת? התשובה ברורה לכל אדם שעיניים בראשו – כבישים מהירים מהווים כר פורה מצויין לגביית כספים מהציבור, שהרי לו היו מציבים את המצלמות בכבישים מסוכנים באמת, שם אחוז הנהגים הנוסעים במהירות קטן משמעותית, ולכן גם ההכנסות מהמצלמות יהיה קטן באופן משמעותי.
האמת היא, על פי הלמ"ס, שבמהלך שנת 2013 אירעו 281 תאונות דרכים קטלניות, עלייה של 11% ביחס למספר התאונות הקטלניות שאירעו בשנת 2012.
אם נסתכל על מידע עדכני יותר, לפי נתוני המשטרה עצמה שפורסמו באוקטובר 2014, חלה עלייה של 13% במספר התאונות הקטלניות בכבישים מהירים – בדיוק אותם כבישים שבהם המשטרה אוהבת כל כך להציב את מצלמות המהירות.
