מיצו בדרכים

כל מי ששירת בצבא יודע ש"על פאקים צריך לשלם". עכשיו גם המשטרה/מדינה יודעת. קרוב ל- 14 מיליון ש"ח יוחזרו לציבור, נהגת אמיצה אחת תתעשר בכ- 100,000 ש"ח, ושני עורכי דין ממולחים יקנו לעצמם רכבי יוקרה בכ- 800,000 ש"ח בזכות שוטר טיפש אחד (אין לי הגדרה אחרת לזה).

בהמשך לפוסט הזה שפורסם כאן ב"מיצו בדרכים":

חלמאות המשטרה – מאות זוכו מדו"חות מהירות ממצלמת המהירות מדרום למגידו

בתביעה ייצוגית שהוגשה ע"י נהגת בשם כרמית כהן ויוצגה ע"י עוה"ד חן שטיין וליאת שטיין טענה הנהגת שהיא נסעה בכביש 65 ממזרח למערב, כשמצלמת מהירות (הממוקמת מיד אחרי צומת מגידו) צילמה אותה במהירות 108 קמ"ש. מספר ימים לאחר מכן קיבלה הנהגת קנס בגובה 750 ש"ח. סכום זה חושב בהתאם לכך שהמהירות המותרת בקטע הכביש היא 80 קמ"ש.

אלא מה, המהירות המותרת במקום אינה 80 קמ"ש כפי שטענה המשטרה וכפי שצויין בדו"ח, כי אם 90 קמ"ש. זאת משום שהצומת הקיים מיד לפני המצלמה מבטל את תמרור הגבלת המהירות. ולכן, לפי הנהגת, גביית הקנס "הייתה שלא כדין", ומכיוון שעברה את המהירות המותרת בפחות מ- 25 קמ"ש, הקנס שקיבלה היה אמור לעמוד על 250 ש"ח בלבד.

בעקבות ייצוגית נגד המשטרה: יבוטלו קנסות בגובה 13.7 מיליון שקל ממצלמות המהירות

עד כאן סיפור של חלמאות טיפוסית ישראלית. אלא שבין השורות מסתתרת ההפתעה. החלק המדהים נמצא דווקא במספרים:

לפי נתוני המשטרה מצלמה אחת ספציפית הפיקה מספר עצום של 14,147 דוחות מאז שהוקמה סביב תחילת 2012. מאז שהוקמה והפכה למבצעית ועד לינואר 2014 הכניסה למדינה סכום של כ- 14 מיליון ש"ח. זאת אומרת שהמצלמות שעולות למדינה כחצי מיליון ש"ח מכסות את עלות הצבתן בתוך חודשים בודדים, ומיד לאחר מכן מתחילות לייצר הכנסות מדהימות למדינה.

לא יודע מה איתכם, לי זה נשמע כמו אחלה השקעה.

ומה לגבי כמות תאונות הדרכים שמנעה המצלמה הספציפית הזו? האם היא סייעה במשהו כדי להפחית את כמות הנפגעים על הכביש הזה? האם הכסף שהיא הכניסה לקופת המדינה (או כסף שכל מצלמה אחרת הכניסה לקופת המדינה) חזרה בצורה כלשהי כהשקעה בתשתית הכבישים?

התשובה, לצערי, היא לא.

זה מיקום המצלמה, למי ששכח (המשטרה תיקנה את המחדל והציבה תמרור הגבלת מהירות ל- 80 מיד לאחר הצומת):

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

מהלך נוסף מצידה של עיריית ת"א להדרת הדו"ג מהעיר.

היום נודע כי העירייה גזרה שרשראות של רוכבים שקשרו את האופנועים שלהם לעמודים באזור אבן גבירול. בנוסף, שלט חדש הותקן על עמודים ברחוב.

מהלך זה מצטרף לשרשרת של פעולות איבה מצידה של עיריית ת"א.

גזירה חדשה לרוכבים בגוש דן – איסור חניה על מדרכות

העירייה מחריפה את הפעולות נגד הרוכבים – גזירת שרשראות

מחאת החניה בתל-אביב – הרוכבים חונים כמו רכבים

חונים כמו רכבים בתל-אביב

תודות למידע ולתמונות לקובי ליאני.

האירוע מתקיים בתמיכת הרשויות: עיריית תל אביב-יפו, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה, משטרת התנועה הארצית, ובשיתוף פעולה עם הקבוצות: "מועדון האופנועים הישראלי", "רוכבי דו גלגלי", "זולו", "בלו ריידר", "סופרמוטו מרכז", "נייט ריידר", "פורום 8" ו"אופנועים וחברים".

האירוע יתקיים ביום חמישי, 16.7.15 במתחם ריינו טייר, רח' הסוללים 4 תל אביב

לינק לאיוונט כאן:

אירוע הקיץ הגדול של Bike Talk-Summer Party ! 16.7.15 ! Israel Bikers

מנחה הערב: בועז קורפל (שדרן מוטורי: חדשות הרכב, MotoGP ועוד..)

לו"ז:

• 18:00 – הגעת רוכבים וקהל – הטבות למקדימים
• 18:30-19:00 – דברי פתיחה
• השקת האפליקציה הראשונה לרוכבים בישראל
• 19:00 – "עשרת הדיברות להצלת חיים" – הרצאה של ג'רמי ברדוגו
• 19:30 – "כוס אמא שלך מי נתן לך רשיון" – הרצאה של אלי פנגס
• 20:30 – "סכנה רוכבים לפניך" – פאנל אקשן מוטורי בהשתתפות  גידי פרדר, ערן אברמוב, אביעד אברהמי, שי סופר וברק גולדפינגר.

בעוד מאבק רוכבי הדו-גלגלי בגזירת עיריית ת"א האוסרת חניה על מדרכות העיר מתקדם בעקבות אירוע תפיסת החניות ב- 7.7 בכיכר המדינה, החלו לצוץ ברשת עדויות על כך שעיריית ת"א החלה באופן חד-צדדי לאיים בגזירת שרשראות המשמשות את הרוכבים לקשירת האופנועים והקטנועים לעצמים כמו עצים, תמרורים, עמודי חשמל ועוד.

לינק לקבוצת "חונים כמו רכבים בתל אביב"

תזכורת: כלים דו-גלגליים רבים נגנבים באזור גוש דן (בין אם למטרות שימוש לביצוע פשעים, בין אם לחלפים, בין אם לשם דרישת כופר כספי, ובין אם לשם העברה לאזורי הרשות הפלסטינית). מדובר לעיתים בכלים השווים עשרות אלפי ש"ח, ואפילו מאה אלף ש"ח ויותר. מצד שני, גם קטנועים פשוטים יותר נגנבים בתדירות גבוהה. על מנת להגן על הכלים מפני הגנבים, רובם המכריע של הרוכבים קושרים את הכלים שלהם לעצמים מקובעים לארץ. חלק אחר של הרוכבים משלם אלפי ש"ח מדי שנה לטובת ביטוח מקיף המגן על ערך הכלי שלהם בפני גניבה, אבל חברות הביטוח עצמן דורשות קשירת הכלי לעצם מקובע לארץ על מנת שהביטוח יהיה בתוקף.

כאמור, העירייה החלה בתהליך של הורדת כלים דו-גלגליים ממדרכות העיר בתואנה שהם מפריעים להולכי הרגל אבל בעוד שהיא טוענת שקיימות חניות ייעודיות לדו"ג, בפועל המצב בשטח הוא שאותם מפרצוני חניה הינם מעטים מאוד במספר, בודדים בלבד לאורך כל הרחוב – כמובן שלא די כדי לספק חניה לכ- 50,000 כלי רכב דו-גלגליים הנעים ברחובות העיר. יתרה מזאת, באותם מפרצוני חניה כלל אין שום עצם מקובע לארץ המאפשר קשירה של הדו"ג אליו, בין אם לפי דרישות הביטוח ובין אם לצורך הגנה על הכלי מפני גנבים.

כעת, פקחי העירייה החלו להצמיד פתקים צהובים לאותן שרשראות. תמונה זו צולמה ברחוב ז'בוטינסקי בת"א (תודות לגלעד גרון על התמונות):

המשך…

בעקבות המחאה המתעוררת ברשתות החברתיות עקב החלטת עיריית ת"א לאסור חניית דו"ג על מדרכות העיר, הגיעו היום מאות רוכבים אל כיכר המדינה והדגימו לעירייה ולתקשורת את תסריט "היום שאחרי".

אופנועים וקטנועים רבים פשטו על הכיכר ותפסו כל חנית רכב בכחול/לבן שמצאו פנוייה. מכיוון שמצוקת החניה גדולה גם כך, לא היו הרבה חניות פנויות על אף שעת הבוקר המוקדמת. לכן, האופנוענים העמידו את הכלים שלהם איש איש ליד רכב אחד, כך שברגע שאחד הרכבים רצה לצאת, מיד נכנס במקומו אופנוע או קטנוע.

התקשורת הגיעה אף היא וסיקרה את האירוע:

YNET מחאת האופנוענים: תפסו מקומות חניה למכוניות – רכב

גלובס TV (משודר גם בערוץ אגו בכבלים)

המשך…

כזכור לכם, עיריית ת"א הודיעה על הפעלת איסור חניה על מדרכות לכלי רכב דו-גלגליים במספר רחובות בת"א בתואנה כי מדובר ברחובות בעלי מדרכה צרה, וכי חניית הדו"ג מפריעה להולכי הרגל. לאחר מכן, מצהירה העירייה בדבריה, תיאסר החניה לדו"ג על כל מדרכות העיר, ללא קשר לשאלה האם הם מפריעים להולכי הרגל. העירייה טוענת כי היא תעשה זאת רק לאחר הכנת חניות מיוחדות לדו"ג. האכיפה, כך לפי העירייה, תחל ב- 7.7.

בפועל, מדובר בשינוי של סטטוס קוו שהיה קיים מזה עשרות שנים, לפיו דו"ג רשאים לחנות על מדרכות כל עוד הם מותירים מעבר של לפחות 1.3 מטר, ואינם מפריעים לתנועת הולכי הרגל. בנוסף, העירייה כלל לא מכינה די חניות לדו"ג. לדוגמה, ברחוב יוחנן הסנדלר – אחד הרחובות בהם תיאסר החניה לדו"ג בשלב הראשון – קיימות רק 2 (שתי) חניות לדו"ג בקטע האמור. כך גם ברחוב ביאליק – עוד אחד מהרחובות בהם תיאסר חניה לדו"ג בשלב הראשון – שם קיימות 6 חניות לאורך כל הרחוב כולו. אין כל סימנים לכך שהעירייה כלל טורחת להכין עוד חניות לדו"ג. יתרה מזאת, פעמים רבות נתפסות חניות אלה ע"י רכבים שמנצלים את יתרון הגודל שלהם, ולמעשה גוזלים את אותם מקומות מהדו"ג שבאים לחנות במקום.

הלכה למעשה, תנועת הולכי הרגל אכן מופרעת אבל לא הדו"ג הם הגורם העיקרי להפרעה זו. על המדרכה חונים רכבים (לדוגמה בתמונות שצולמו אמש ברחוב שלמה המלך), פחי אשפה ופחי מיחזור, ובעיקר אופניים, אופניים חשמליים וקורקינטים ממונעים. מספר הולכי הרגל שנפגעו כתוצאה מהתנגשות עם דו"ג חונה, קשור ומכוסה שואף לאפס. לעומת זאת, מדי שבוע אנו מתבשרים על תאונות עם אופניים, אופניים חשמליים וקורקינטים ממונעים.

העירייה מכסה את ערוותה בכך שהיא פונה לציבור שאותו קל לחלוב – רוכבי הדו"ג. במקום להתעמת עם הביריונים על האופניים והקורקינטים, אותם קשה לפקחים לתפוס ושנגדם אין להם כל סמכות אכיפה מעשית, הם מתכוונים לתת דו"חות לרוכבי דו"ג שאותם קל להעניש, שכן יש להם מספר רישוי, חשבון בנק וזהות שאותה אפשר לתבוע.

הפגיעה בסטטוס קוו הקיים משולה לגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. איסור החניה לדו"ג על כל מדרכות העיר, גם על כאלה שבהם כלל אין הפרעה להולכי הרגל, תביא כ- 30,000 רוכבי דו"ג לחפש חניה במקומות אחרים. מיעוטם (פחות מ- 10%) ימצאו חניה במפרצונים הייעודיים שהוקצו ע"י העירייה. רובם המכריע יצטרך לתפוס חניות של רכבים בכחול לבן, מה שיגביר משמעותית את מצוקת החניה של אותם רכבים שגם כך סובלים קשות מעבודות התשתית שהחלו לאחרונה בעיר.

זעקת הרוכבים נשמעה ברחבי המדיה החברתית בשבוע האחרון. מאות ואלפי רוכבים התארגנו בקבוצות. לדוגמה, קבוצת "חונים כמו רכבים בתל אביב" המונה כ- 1000 רוכבים ובה התבקשו הרוכבים להעלות תמונות של האופנוע או הקטנוע שלהם כשהוא חונה בחניה של רכב כדי להמחיש את האבסורד בתקנה החדשה. מאות תמונות הועלו עד כה.

לינק לקבוצת "חונים כמו רכבים בתל אביב"

באירוע רב משתתפים שייערך ב- 7.7 (יום ג') ב- 7 בבוקר בכיכר המדינה בת"א, יאספו מאות רוכבי דו"ג ויתפסו מקומות חניה של רכבים, כחוק. הרוכבים לא יפריעו לתנועה, אבל כל מקום חניה פנוי בכיכר יתפס ע"י דו"ג, מה שיחריף עד מאוד את מצוקת החניה של הרכבים באזור כולו. לאירוע הוזמנה כל המדיה הרלוונטית שתספק כיסוי אינטרנטי וטלוויזיוני לאירוע.

לינק לאירוע תפיסת החניות ב- 7.7

המשך…

בכתבה שפורסמה באתר משרד התחבורה נאמר כי משרד התחבורה הסמיך את אוניברסיטת אריאל שבשומרון לשמש כמעבדה מוסמכת לרכב ולבצע בדיקות של כלי רכב, מוצרי תעבורה ובקרה על יצרנים מקומיים.

מעבדת הרכב החדשה שבאוניברסיטת אריאל מצטרפת לשתי המעבדות שכבר פועלות בישראל: מכון התקנים הישראלי והטכניון. מעבדות הרכב מספקות כיום שירות נרחב לציבור כמו למשל, אישור לכלי רכב לאחר שינוי מבנה, ייבוא אישי, אישור מוצרי תעבורה, התקנות מיוחדות בכלי רכב, אישור אבי טיפוס, אישור גרורים ועוד.

בהקשר לנו הרוכבים, מעבדות הרכב מבצעות גם את בדיקת הקסדות הנרכשות באופן עצמאי ע"י רוכבים בחו"ל והמיובאות ארצה. על תהליך הייבוא הטרחני, הארוך והמייגע ניתן לקרוא כאן:

רכישת קסדות מחו"ל – המדריך המלא

שר התחבורה ציין כי כניסת מעבדת רכב נוספת לענף תגביר את התחרות, תביא לשיפור השירות בקרב ציבור היבואנים ויצרני הרכב והעוסקים ביבוא וייצור מוצרי תעבורה.

אוניברסיטת אריאל הוסמכה לשמש כמעבדת רכב שלישית בישראל

ולנו נותר רק לקוות.

כשהציעו לי לפני כחודש להצטרף ככותב למיזם אינטרנטי חדש העוסק בדו-גלגלי הסכמתי כמעט מיד. כל מה שקשור לדו-גלגלי מושך אותי, במיוחד כשזה מאפשר לי פלטפורמה נוספת לכתיבה ולהעלאת דעות, הגדלת המודעות לרוכבים, ושיפור תנאי הרכיבה שלנו.

באתר כותבים כמה אנשים המוכרים לנו ממקומות אחרים: "עיתונאי רשת שכבר שחו, התיזו והשתינו בבריכה הקטנה הזו במשך עשורים, הקימו, רשמו, שרבטו, ניהלו וערכו מגזינים מודפסים ואתרי אינטרנט דו גלגליים, בחנו, סיקרו וכתבו ידיעות חמות וקרות במשך כמעט דור"…

מוטי "ינוקא" גלברט – ישיש. בעל אג'נדה ברורה אבל ללא מטרה. פעם היה שומר מסורת והיום נוטר תמסורת. מדגיש שהוא לא אלכוהוליסט אלא אלכוהולר בלבד. מתעב את המילה ליניארי. ציטוט: "לא בריא לאכול על בטן ריקה".

תומר "כרובי" ברעם – פעם דו"גיג צעיר ויפה היום נשאר רק יפה. עם סנפירים מצולקים מ-16 שנים של קרבות מעמקים בכביש, בשטח, ובמרוצי הסופרמוטו. נשוי++ פלייסטיישן 4.

עמיר הזאב שבתאי – ידוע בכינוי "אל מוסתאש". פאנקיסט מתבגר. שר הטבעות והצמידים. גדולי הפסיכולוגים, הפייטנים ואנשי השיר ניסו להבין את נפשו הסבוכה ולא יכלו לה. חי כסהרורי בין דת'מטאל לאופנועים ולרוחו מזור אין בנמצא. איש מילים וכתב אשר מתעב את מלאכת הכתיבה כתועבת היהודי את החזיר. ראשו מעל פני האדמה אבל ליבו במרתף.

אבי "האזרח פ" פרידמן – הווידיאומטר של האתר. בעל מבט מעמיק וחודר בשל קוצר ראיה. בהתחלה משך בצמות, אחר כך משך בעט והיום מושך בזכות עצמו. רוכב על שברולט ננסית וקטנוע אבל הוזה על הארלי.

דורון "הנשיא" פילס – ככה יותר נכון: EL Presidente. נולד בחסד, גדל והתחנך במרתפי אברבנל, מגדל ניקוטין וקופאין למחייתו, ממיסדיי מדינת מיזנטרופיה שחרטה על דיגלה את המוטו ״מדינה בה לאף אחד לא אכפת אם אתה!״ בעל אוסף של מחקים רייחנים.

דניאל "מיצו" פטרי (זה אני…) – מכור לסטייקים וכורים אטומים יפניים אם כי לאחרונה נצפה מנסה נואשות להרים דוקאטי אדום לווילי. כשלא על אופנוע אז על מטוס בדרך לחו"ל. כריש פורומים ובלוגים. שוקל להמיר את ה'מיצו' ב'גטסו' עקב דוקטורט במצלמות מהירות. בעל חיים מועדף – 'כוס החורבות'.

רענן כרמיאלי – פרופסור. מקצוע: סייקלפיזיקאי. גרוטאות ושלדות מחלידות – משוש נפשו. סלוגן: "גוצי? – מוטו!" יורד ועולה (חדש). ההיסטוריה בשבילו היא אקטואליה. ציטוט נבחר: "אם זה לא בן 30 – זה לא אמיתי".

הטור הראשון שלי (כאן) עלה כעבור כשבוע בפייסבוק, והיום (1.7.15) עלינו לאוויר באתר נפרד.

דו"גיגים בפייסבוק

דו"גיגים באינטרנט

עריכה: מאז כתיבת שורות אלה החלטתי לפרוש, מסיבותי, מאתר "דוגיגים".

החל מ-1 ביולי, יוכלו נהגים ורוכבים לשלם את אגרת רישיון הרכב ("טסט"), באמצעות האינטרנט או המוקד הטלפוני ולבצע מיידית את מבחן הרישוי השנתי לרכב, מבלי להמתין לאישור תשלום של הבנק.

כאן:

הקלה בדרך למבחן הרישוי השנתי לרכב מהשבוע הבא: משלמים אגרת רישיון רכב באינטרנט ומבצעים מיידית את ה"טסט"

עד כה, נאלצו נהגים ששילמו את אגרת רישיון הרכב, הנדרשת לצורך ביצוע ה"טסט", באינטרנט או במוקד הטלפוני, להמתין מספר ימים עד לקבלת הטופס עליו מוטבעת חותמת תשלום של הבנק "שולם".

עד לקבלת אישור תשלום של הבנק, לא התאפשר לבעלי הרכב ששילמו את האגרה באמצעים המקוונים, לבצע את מבחן הרישוי השנתי, למעט מי שהנפיק טופס אגרה באמצעות עמדות הרישיומט, המוצבות כיום בסניפי הסופר פארם ובמשרדי הרישוי.

בתום מבחן הרישוי השנתי לרכב ולאחר קבלת דיווח ממכון הרישוי, כי הרכב עבר את הטסט בהצלחה, משרד התחבורה ישלח לבעל הרכב רישיון רכב שבו יופיע אישור התשלום ואישור על ביצוע המבחן שנתי.

בהמשך לאיסור החניה של כלי רכב דו-גלגליים על מדרכות תל אביב שהתבשרנו עליו לאחרונה, בקבוצה שנפתחה לאחרונה בפייסבוק הולכות ומצטברות תמונות של רוכבים ורוכבות המחנים את האופנוע או קטנוע שלהם כמו מכונית, על כחול לבן.

הקונספט פשוט: במקום לקוות שנצליח לכנס מאות ואלפי רוכבים כדי לתפוס בבוקר אחד את כל החניות באזור מסויים בת"א, כל רוכב יפעל בצורה עצמאית ויצלם את עצמו חונה כמו מכונית, על כחול לבן. זה מה שהעירייה רוצה? זה מה שהיא תקבל. אבל היא חייבת גם לראות את התוצאה, והתוצאה צריכה לבוא בצורה של מאות ואלפי תמונות של רוכבים ורוכבות, על אופנועים וקטנועים, שתופסים את מקום החניה של מכונית רגילה.

כדי להצטרף לקבוצה – שנכון לכתיבת שורות אלה מונה מעל 700 חברים – ולהעלות את התמונות שלכם כנסו ללינק הבא:

חונים כמו רכבים בתל-אביב

בנתיים, הנה חלק מהתמונות (קרדיט לתמונות – כל תמונה שייכת למי שהעלה אותה בקבוצה בפייסבוק).

המשך…

הימים הם ימי אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת. יש אנשים שקוראים את הכתבה הזו שעדיין לא נולדו אז… עבורי, באותם ימים, ה- VFR של הונדה היה אופנוע כמעט מיתולוגי. רק "לגדולים" היה כזה, ואני, שרכבתי בזמנו על אופנועים של מתחילים כמו ה- Suzuki GS500E, יכולתי רק לפנטז עליו. גם כמה שנים מאוחר יותר, כשכבר התקדמתי לאופנועים "רציניים" יותר, בכל פעם שהייתי יוצא לטיולי שבת הייתי מביט בקנאה ב- VFRים האדומים או הלבנים (אבל בעיקר האדומים), עם הזרוע החד-צידית המדהימה הכל-כך-ייחודית-דאז, והייתי מבטיח לעצמי שיום אחד יהיה לי כזה.

הבטחות צריך לקיים.

מפה לשם מצאתי את עצמי רוכב על המון אופנועים אחרים, אבל VFR מעולם לא היה לי. אבל אני סוטה מהנושא.

ה- VFR הוא אופנוע שמיוצר כבר המון שנים, מה שאומר שיש מלאן תלפים כלים הנעים על כבישי העולם, והרבה מאוד רוכבים שמוכנים להישבע שזה האופנוע הטוב ביותר שהיה להם. עם כזה רזומה עשיר, ברור לכולנו שהונדה לא תרצה לזנוח מסורת שכזו, ותנסה לחזור לליבם של כל אותם רוכבים באמצעות כלי חדש שיפנה לאותם רגשות נוסטלגיים וינסה להחזיר אותם לחיקה. וכך היה.

במקור, ה- VFR (שנקרא בארה"ב בשם Interceptor) היה אופנוע שבנה על שילוב של אופנוע ספורטיבי חזק (לתקופתו), בעל מאפיינים "שפויים" יותר המאפשרים רכיבה נינוחה וכמעט-תיורית מצד אחד, עם ביצועים לא רעים בכלל ופוזה של אופנוע סופר-ספורט מצד שני. ניסיון של למזג את הטוב של שני העולמות. וזה הצליח להם מעל למצופה. מנוע ה- V4 בזווית של 90 מעלות ובנפח 750 סמ"ק הפיק אחלה כוח יחסית לעדר היפנים האחרים, והיו כאלה שגם הצליחו אשכרה לנצח כל מיני מירוצים חשובים על גבי אופנוע כמעט זהה לדגם הייצור.

בסוף המאה הקודמת שודרג נפח המנוע ל- 782 סמ"ק, וכן קיבל פיצ'ר נוסף שהיה ייחודי להונדה באותה תקופה: מערכת בלימה משולבת (DCBS) שבה לחיצה על ידית הבלם הקדמי היתה מפעילה רק חלק מהבוכנות של הקאליפרים הקדמיים, ביחד עם חלק מהבוכנות של הקאליפר האחורי. לחיצה על דוושת הבלם האחורי הפעילה את יתרת הבוכנות – מקדימה ומאחורה. שיא הטכנולוגיה. בנוסף, סכימת צביעה סולידית, וכן פיצ'רים נוספים כמו כונס אוויר הדומה לזה של מכונית פרארי, פנסים כפולים, One Seat, וכמובן אותה פוזה ייחודית הפכו אותו למכונה נחשקת ביותר (בעיקר בשוק האמריקאי, אבל לא רק).

בשנת 2002 קיבל ה- VFR מנגנון תזמון שסתומים דינאמי הנקרא VTEC, המאפשר שימוש בשניים מתוך ארבעת השסתומים לכל בוכנה בסל"ד נמוך, כשהשניים הנוספים מצטרפים לחגיגה רק בסל"ד גבוה. סידור זה איפשר, תיאורטית, לקבל הספק גבוה יותר בסל"דים נמוכים. הסידור הזה נשמע לא רע כשהוא יצא לראשונה לפני כ- 13 שנה, אם כי הדעות חלוקות לגבי יעילותו, הקפיצה המעצבנת קלות באותה שניה שבה המערכת נכנסת לפעולה, וכן השאלה שהפכה להיות רלוונטית יותר בימינו – האם היא עומדת באותם סטנדרטים של ייצור כוח הקיים במנועים המודרניים של השנים האחרונות שמסוגלים להוציא הספקים גבוהים גם בסל"דים נמוכים. גם מערכת הפליטה עברה שידרוג ויזואלי והאופנוע קיבל צמד אגזוזים כפולי פתחי פליטה בזנב, כמיטב הטרנד של אותן שנים. לכאן או לכאן, האופנוע היה יפה.

וכך עברו להן אי אילו שנים ללא שינויים של ממש (פרט להכנסה של מערכת ABS ושינויים עיצוביים כאלה ואחרים בדגם של 2006), עד שב- 2010 הוחלף ה- VFR800F בדגם חדש ולמעשה שונה לחלוטין – ה- VFR1200F – עליו כתבתי כבר באתר. לגבי מידת הצלחתו הפושרת משהו של האח הגדול אפשר כנראה לכתוב מאמר נפרד, אבל מפה לשם, לאחר הפסקה יזומה של 4 שנים, חזר אלינו ה- VFR800F בשנת 2014, ועכשיו אני לוקח את מודל 2015 לרכיבת מבחן.

המשך…

בכתבה שפורסמה הבוקר ע"י קובי ליאני מוואלה נכתב כי עיריית ת"א מתכוונת להתחיל לאכוף איסור חניה של כלי רכב דו-גלגלי על מדרכות העיר.

עריית תל אביב תאסור החניית אופנועים וקטנועים בחלק ממדרכות ת"א – וואלה! רכב

תגובת העירייה לפניית וואלה היתה: "מטרת המהלך הנה לפנות את המדרכה לרווחת הולכי הרגל ולשמור על בטיחותם של כל משתמשי הדרך".

בינינו, אנחנו יודעים את האמת. העירייה לוטשת עיניה לעוד כמה מיליוני ש"ח שיכולים להגיע אליה כהכנסה מדי שנה כתוצאה מאכיפה אגרסיבית וחסרת פשרות כנגד דו"גים. מי יוותר על הכנסה יפה שכזו?

לכאורה, האכיפה תיעשה רק ברחובות בהם המדרכה צרה במיוחד. תגובת העירייה ממשיכה: "עיריית תל-אביב – יפו הכשירה מקומות חנייה מוסדרים לרכב דו גלגלי במקום בו היו קודם חניות לכלי רכב, במספר רחובות בעיר המאופיינים במדרכות צרות במיוחד: רחוב ביאליק, רחוב שלמה המלך מרחוב פרישמן עד למלך ג'ורג, רחוב יוחנן הסנדלר מרחוב שנקין עד לרחוב העבודה ורחוב שפינוזה מרחוב גורדון לשד' בן גוריון. במקומות אלה מחלקת העירייה מנשרים לנהגים המסבים את תשומת ליבם לקיומם של מקומות החניה החדשים, ומתריעים על כך כי חניה על המדרכה בניגוד לחוק תיאכף כנדרש".

בתמונה: הודעת אזהרה שנמסרה לרוכב קטנוע שחנה על המדרכה ברחוב שלמה המלך בת"א (קרדיט לתמונה – אריק מירמי):

טענות רבות העולות כנגד רוכבי אופנוע וקטנוע בעיר מתייחסות לבריונות שבה נוקטים חלק מהרוכבים – בין אם שליחים שעובדים למחייתם או רוכבים שמרגישים שהמדרכה היא ביתם השני ושיש להם עליה זכות אבות. לפי טענות אלה רוכבים רבים חונים כאוות נפשם על המדרכות הצרות, חוסמים כניסות לבתים, לחניות, עלייה למדרכות המיועדות לנכים ונשים עם עגלות, ובגדול מהווים מטרד שהיו שמחים אילו היה נעלם כליל מן העולם.

המשך…

האתר הותיק של מועדון האופנועים הישראלי התחדש במערכת ניהול תכנים חדשה שמאפשרת לקבל עידכונים אודות כל הארועים שמקיים המועדון בצורה נוחה וקלה.

בנוסף:

1. גלישה נוחה יותר דרך הסלולרי.
2. לוח ארועים שמאפשר לסנכרן מול היומן הפרטי שלכם.
3. הרשמה לקבלת עדכונים בדואר.
4. מערכת תגובות כולל האפשרות להגיב באמצעות חשבון הפייסבוק שלכם.
5. הרשמה וחידוש חברות במועדון.

בהצלחה למועדון.

מועדון האופנועים הישראלי

אתר פולגז מוכר בישראל כמגזין המוטורי הרציני העיקרי בתחום הדו-גלגלי. מגזין שהבהיק בסצינת המדיה הדיגיטלית הישראלית של השנים האחרונות ככוכב הצפון אליו ניווטו כולם כמעט כברירת מחדל, עם מאות רבות של כתבות איכותיות, סרטוני וידיאו, סקירות מן הארץ ומהעולם, מאמרים טכניים ועשרות אלפי הודעות בפורומים שוקקי חיים.

אני בטוח שרוב הקוראים כאן מכירים את האתר, אבל לא כולם מכירים את ההיסטוריה שלו. למענכם, הנה סקירה קצרה.

אתר פולגז החל במקור כ- "בולשיט דוט קום" אי שם לקראת סוף 2002, והנה סיפור הקמת האתר בפי העורכים עצמם:

פולגז הוקם במסיבת "על האש" שנערכה בחצר של חבר טוב , בליל קיץ חם מאוד ולח של אוגוסט 2002. רונן (ארגוס) שתה מעט (באמת שזה היה מעט!) , וזה הספיק לו בשביל לצאת בהברקה שהיום , במבט לאחור, נראית כמוצלחת במיוחד. הבחור תפס גיליון של "מוטו", עיין בו בעצבים כשהוא עומד על מדרגה מוגבהת שגרמה לכולם ללטוש בו עיניים עם מבט של גיחוך קל' והתחיל לנאום על כך שגם אנחנו יכולים להרים משהו דומה בסגנון מגזין רשת. רונן התרעם במיוחד על נימת הלגלוג שהושמעה במוטו כלפי אתרי "הבולשיט דוט קום" שכביכול לא מסוגלים לספק מידע אמין כעיתון מודפס. רעיון מגזין הרשת נראה כדבר אפשרי ודי קל לביצוע שהרי המידע זמין לכל גולש ובפורום האופנועים של תפוז (בו גולשים רוב חברי פולגז) , עולות ידיעות רבות וקישורים לחדשות, הרבה לפני שהן מגיעות לאתרים הרשמיים. "לא חבל שלא נתעד את זה ?", "לא חבל שהידיעות הללו יעלמו בתוך ארכיון קבוצת הדיון ?".

תומר (כRובי), עודד את רונן ואף נענה להצעתו להקים אתר שכזה במחשבה שהבחור שסיפק בידור לשאר הנוכחים בעצם התנהגותו, בכלל לא יזכור את הנושא לכשיתפכח.

וזה מה שהיה לחברי המערכת לכתוב על עצמם בעת ייסוד האתר:

בולשיט דוט קום (או בקיצור : בד"ק) הוקם על ידי אופנוענים אל אופנוענים.

לא עוד רוכבים חטובים, נאי בלורית במידות של יפנים המנפנפים באקרובטיות מפליאה על אופנועי מבחן נוצצים…כי אם אנשים כמונו וכמוך.

אופנוענים ישראליים עם רגליים על הקרקע – עם שיער על החזה,עם מפרצונים קטנים בקו השיער מעל המצח, עם כרס קטנה ופנים לא מגולחות ולפעמים אפילו, השם ישמור, עם משקפיים.

אופנוענים שגם אוהבים לרכב מהר כשהכביש מפותל אבל עושים זאת עם חליפות עור בצבעים לא תואמים , מגפי רכיבה משנת 88 שהשכן הלווה וסליידרים גמורים (כי יקר לנו להחליף).

כאלו שאוהבים לקרוא על אופנועים בשפה שהיא בגובה העיניים. כאלו שישתדלו ל-א לכתוב ולהתעסק בקאסטומים או קרוזרים אלא אם כן, יש להם מראה מוטרף במיוחד ומעורר השראה או שהם מסוגלים להוציא יותר מ-100 כ"ס בגלגל.

בד"ק נועד להוות אלטרנטיבה לחדשות הדו גלגלי מהארץ ומהעולם שעד היום היו בבלעדיות המהדורה המודפסת של "מוטו". לתת לאופנועני ישראל מקור מידע נוסף , אמין לפחות כמו המגזינים המודפסים אך פחות פוליטקלי קורקט מהם וללא חשש מתגובת הענף המקומי לידיעות "לא נעימות" שאולי "יזיקו" לענף.

השם "בולשיט דוט קום" הופיע לראשונה בטור העורך של גיא בן ברק במוטו אשר זלזל באתרי החדשות האינטרנטיים וביכולתם לספק מידע חדשותי ,עדכני ומהימן על ענף הדו גלגלי העולמי והמקומי. בד"ק בא להוכיח אחרת.

אז מי עומד מאחורי בד"ק?

שני עורכים ראשיים: ארגוס וכרובי שעומדים מאחורי קונספט האתר , בנייתו, עיצובו והמידע החדשותי שבו.

אנו נעזרים בשני עורכי משנה:

סקניה, אשר יערוך את מדור חדשות הגרנד פרי וייתן את פרשנותו ודעתו האישית על הקטגוריות השונות.

שחר, אשר יערוך את מדור חדשות הסופרבייק ומירוצי הסיבולת אשר יחלוק עמנו את נקודת מבטו האישית על כל מירוץ ומירוץ.

האזרח פ. הלוחם בדרכים, שישתף אותנו מהגיגיו על עולם האופנוענות.

טל שביט, אשר יחיה במהדורת הרשת של בולשיט דוט קום את "דבר האורך" המיתולוגי.

בתמונה – הלוגו המקורי של בולשיט דוט קום:

המשך…

אני לא אוהב להיות נביא זעם. אני מעדיף שכל הכתבות שלי יבשרו על חדשות טובות ומסעירות – בכל תחום, ובעיקר בתחום המוטורי והדו-גלגלי.

אבל כשאין ברירה, אני נאלץ לעיתים גם לכתוב חדשות פחות טובות. הנה למשל זו, שלפיה ישראל ויליגורה מנכ"ל התאחדות הכידונאים, התפטר מתפקידו. יצויין בנימה חצי הומוריסטית שהתאחדות ה"כידונאים" היא בעיני אחד הגופים עם השם המוזר ביותר והכי פחות מתאים לאופיו, בערך אחרי זה שקורא לעצמו "מועדון האופנועים הישראלי".

ומדוע התפטר ישראל ויליגורה (41), שהוא בעיני רבים אחת הדמויות המשפיעות בתחום הרכיבה המוטורית בישראל, בוודאי אחרי שמילא תפקיד מוצלח בתור מנהל מותג סוזוקי-אפריליה בעופר אבניר במשך כ- 4 שנים לאחר פרישתו של משה רוקח.

לדברי ישראל:

"ההתאחדות יצאה בתחילת השנה לדרך חדשה וממוקדת, לאחר כיסוי 98% מהתחייבויות העבר, ובנוסף להון העצמי שחושב כחלק מתכנית העבודה בעלת מקדם ביטחון של ארבעה חודשים קדימה עד לקבלת כספי התמיכה. נראה היה כי הצלחנו לבנות בסיס התחלתי מספק כדי לצאת לדרך עם ליגה מלאה לשנת 2015.

לצערי, לא הצליחה ההתאחדות לקיים את הפעימה השנייה של תכנית העבודה שכללה המשך פעילות ספורטיבית, קידום ספורטאים צעירים, הנגשת הספורט המוטורי לציבור הרחב, אירועי ראווה לרוכבים ולציבור, הקמת מתקני קבע לספורטאים וקיום ליגות מלאות בקטגוריות הענף.

מול הבירוקרטיה וסחבת משרדי הממשלה השונים כבר הקמנו ערוצי פעילות ונהלי עבודה שהתוו דרך, אך אי הגעת כספי התמיכה הביאו את ההתאחדות למצב בו לא ניתן לקיים כל פעילות מטה ו/או ספורטיבית רציפה.

בנקודת הזמן בה אנו נמצאים, קיום פעילות שוטפת הינה הכרחית לצורך בניית אמון בשני הנדבכים המשמעותיים לענפי הספורט: הרוכבים – שאת אמונם ביקשה ההתאחדות לרכוש בחזרה, ונותני החסות – שעברו טלטלות רבות עד שאיבדו אמון במערך הספורט המוטורי ומשכו ידם מהתחום.

כתוצאה מכך הגיעה ההתאחדות למצב בו לא ניתן לגייס כספים לצורך התנהלות עצמאית שהייתה אחת מאבני היסוד של קיומה ובלית ברירה חזרה להישען על כספי התמיכה הממשלתיים, שכפי שצוין – לא מגיעים, וכרגע גם אין צפי הגעה עתידי".

ישראל ויליגורה מונה למנכ"ל ההתאחדות באוקטובר 2014, וזה מה שהיה לו לומר בעת המינוי:

"אני גאה לחזור אל כור מחצבתי, עולם המירוצים הנחוץ כל כך לציבור הישראלי.
למרות הקשיים והמעמד הנמוך של הספורט המוטורי, הצליחו צוותים ישראלים להגיע לתוצאות והישגים מרשימים בתחרויות בחו"ל יחד עם גאווה לראות את דגל ישראל ואף לשמוע את התקווה, אז למה לא כאן? ברור לכל שהדרך עוד ארוכה, אבל אני מאמין שהיא אפשרית ולצורך כך דרושה סבלנות ואמון מצד הספורטאים אם רצון ונכונות מצד הרשויות והעסקנים."

מסתבר שכאן לא.

אין לי מה להוסיף. האחרון שיכבה את האור.

תזכורת לכתבות אחרות בתחום:

קול קורא להקמת מסלולים לרכיבת כביש בנגב ובגליל – קבלו ביטול! חארטה!

אושר מסלול מירוצים בחצרים – האם הגיעו ימות המשיח? – קבלו ביטול! חארטה!