מיצו בדרכים

ציפורים קטנות מלחשות באוזני שבעת האחרונה החלו בצמרת משטרת התנועה להבין שתמיכתם הבלתי מעורערת בפרוייקט א-3 (קראו עוד על כך כאן באתר) היתה מעט מוגזמת ובוודאי מוקדמת.

אמנם הפרוייקט בו הוצבו כמה עשרות מצלמות מהירות על קטעי כביש ספציפיים בישראל וכן בצמתים (מידע מלא אודות מיקומי המצלמות כאן) מכניס מיליונים רבים של שקלים בשנה לאוצר המדינה, אבל המשטרה לא רואה שקל אחד מסכומים אלה בצורה ישירה, אם כי חלק נכבד מתקציבה שנגזר מכספים שניתנים לה מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כן מתוקצבים בצורה כזו שלכאורה מתגמל אותה על אכיפה בכבישים.

ראו את המספרים: תקציב הרשות הולך ומקוצץ בעשרות מיליונים מדי שנה – 380 מיליון ש"ח בשנת 2009, 345 מיליון ש"ח ב- 2010, ורק 323 מיליון ש"ח בשנת 2011.

קצינים אלה, כך מלחשות הציפורים, מבינים כעת שדווקא תמיכתם הגורפת בהצבת מצלמות המהירות היא זו ש"חזרה אל המשטרה כבומרנג". במקום לחזק את צי הניידות ולגייס עוד שוטרים למשטרת התנועה כדי לעזור לה לבצע את משימתה העיקרית – שמירה על בטחון הציבור בכבישי ישראל תוך כדי הפחתת כמות התאונות – כעת דווקא מקצצים למשטרה גם בכוח האדם, וגם בתקציב שהובטח לה.

נכון, רק לאחרונה שמענו על כך שהמשטרה הצטיידה בניידות מסוג טויוטה אוונסיס חדשות (חלקן סמויות), אבל בהתייחס לסך צי הניידות המזדקן של המשטרה מדובר בטיפה בים, במיוחד בהתחשב בעובדה שעלותה של ניידת נמוכה יותר מעלותה של עמדת מצלמת גאטסו אחת. לנו, הסיבה לכך ברורה: ניידת אחת עולה X ש"ח, אבל מייצרת רק סכום מסויים בשנה מהכנסות המגיעות מדו"חות תנועה. מצד שני, מצלמת גאטסו אמנם עולה 2X אבל מייצרת מיליונים לקופת האוצר בשנה.

למרות שאף אחד מהם לא יודה בכך בפה מלא, עבור אותם קצינים משמעות הקיצוצים היא פגיעה בכוחם ה"פוליטי" בתוך המשטרה ומחוצה לה, מה שכמובן עשוי לפגוע בסיכויי הקידום שלהם.

שי סופר, המדען הראשי של הרשות, ביקש בעבר במספר מקרים להקים ועדה ציבורית שתקבל לידיה את כספי אותם דו"חות, כספים אותם אני מכנה בשם "מס מהירות". לדבריו, כספים אלה יכולים, בהינתן הגוף המתאים, לחזור בצורת השקעה אל הציבור, ובכך באמת לקיים את מטרתה המוצהרת של הפרוייקט – שיפור הבטיחות בדרכים. אבל תסמכו על מדיניות החלם של המדינה, זה לא יקרה. כספים אלה נכנסים במהירות לכיס אחד, אבל נעלמים איפושהו בדרכם אל הכיס השני.

אם כן מיותר לומר (אבל אגיד זאת בכל מקרה) שהנפגעים העיקריים מכך הם קודם כל מאמץ המלחמה בתאונות הדרכים, ושנית ובאופן עקיף הציבור כולו שמשלם את "מס המהירות" אבל לא רואה ממנו אף לא שקל אחד בצורת השקעה חוזרת בתשתיות ובחינוך.

המשך…

יממה אחרי הרכיבה למצדה, ספטמבר 2012, אני מתעורר אחרי שנת לילה ארוכה שמילאה את המצברים שהתרוקנו במהלך הלילה המדהים של אמש. אין ספק. מי שלא היה, לא ראה אירוע כזה מימיו!

סביב השעה 01:00 החלו להיאסף בנקודת המפגש ב"חצי חינם" אופנועים וקטנועים מכל סוג ומין שאפשר להעלות על הדעת. כולם מלאי אדרנלין והתרגשות, כולם מברכים זה את זה בברכת חג שמח ושנה טובה. שעה לפני זה החלו קבוצות צפוניות אחרות החלו כבר בתנועתם דרומה, אבל בנקודת המפגש העיקרית אנחנו ממתינים ליציאה המסודרת. ואכן ב- 02:15 בדיוק אני מוציא את כולם לדרך, בסיועם האדיב מאוד של שוטרי ומתנדבי משטרת ראשון לציון שעזרו לנו להשתלב בתנועה.

מלמעלה מרחף קוואד-קופטר עם מצלמת HD, מתעד את היציאה לדרך, תודה לגיא על הצילומים:

המשך…

לנוחות הקוראים, רצ"ב המפה:

צפה במפה מוגדלת

אורכו של המסלול 175 ק"מ מנקודת היציאה ועד לחניון התחתון במצדה.

פרטים ומנהלות – פה:

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=8&messageid=164400008

לא יאומן איך הזמן עובר כשנהנים! עברה עוד שנה, והנה אנחנו נמצאים בפתחה של שנה עברית חדשה.

גם השנה, כמו כל שנה, מנהלי פורום אופנועים בתפוז מתכוונים לרכב למצדה. בשנים האחרונות זו הפכה להיות מעין מסורת שהחלה ב- 2002 ע"י Phangan לזכרו של נתנאל ז"ל, אבל לצערנו, מאז התווספו גם גילי, ארנון, טל שביט, אלפרד ואחרים אל רשימת הכותבים שהלכו מאיתנו. לזכרם ולקראת סופה של שנה ותחילתה של שנה חדשה, נעשה זאת שוב גם השנה.

כן, כולכם מוזמנים, בין אם רוכבים ורוכבות, מורכבים ומורכבות, אופנועי כביש ספורטיביים, קאסטומים מהודרים, דו"שים גדולים, קטומים כתומים או דרוזים קטנים, גדלנועי מנהלים וגם קטנועים גדולים. כולנו נהיה שם.

ברכיבה ישתתפו מגוון רב של דו-גלגליים. קטנועים, גדלנועים, דו"שים, אופנועי ספורט, קאסטומים וקרוזרים. כל אחד וקצב הרכיבה שלו. הנסיעה למצדה איננה טיול מאורגן, היא איננה טיול מועדון, אין מרשלים, אין מוביל, אין מאסף. במידה ואתם מתכננים לרכב בקבוצה, עשו זאת עם אנשים שרוכבים בקצב שלכם. בשום פנים ואופן אל לכם לנסות להיצמד לקבוצה של רוכבים שרוכבים מהר ממך אם אינך מיומן ברכיבה מסוג זה. הנסיעה תתבצע במהירות החוקית (בקירוב). יש כאלה שירכבו יותר מהר מאחרים. חשוב מאוד – שימו לב למצלמות על כביש 4 ו- 40 דרומה. חלק מהמצלמות דחלילים וחלק אמיתיות, אבל עם מצלמות הגאטסו החדשות לא משחקים משחקים (צומת פלוגות, צומת אחוזם, צומת בית קמה – זו רק רשימה חלקית).

כמו בכל שנה, גם השנה יתארגנו קבוצות רוכבים מאזור ירושלים ומודיעין, וכן מאזור חיפה והצפון. כל קבוצה תמצא את הדרך שלה לאתר, תוכלו להתעניין בקבוצה המתאימה לכם בפורומים ובדף האירוע בפייסבוק. גולשים שמוכנים לקחת על עצמם את ארגון נקודות המפגש הללו, צירי התנועה, אירועים בפייסבוק וכו' מתבקשים ליידע את מנהלי הפורום במסר כדי שנוכל לעזור להם להפיץ זאת לרוכבים.

מתי זה קורה – אחרי סעודת ערב ראש השנה, בלילה שבין יום ראשון ליום שני, ה- 16 ל- 17 בספטמבר 2012.

שימו לב – נקודת המפגש העיקרית השתנתה השנה! – הפעם, לאור כמות הרוכבים שהולכת וגדלה מדי שנה וכדי להקל על ההתכנסות, נזיז את נקודת המפגש העיקרית והיא תהיה בחניון "חצי חינם" (המשמש גם את תחנת הרכבת) על רחוב משה דיין באזור התעשייה המערבי של ראשון לציון. ההתכנסות מתחילה לקראת השעה 01:15 בבוקר.

לינק לאירוע בפייסבוק:

https://www.facebook.com/events/359502630799032

לינק לאירוע בפורום אופנועים בתפוז:

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=8&messageid=164034064

המשך…

לפניכם מוצגת מפת אמת לפריסת כל מצלמות המהירות בישראל.
השתמשו בלינק זה כדי להעביר את הנתונים לחברים שלכם:

https://www.mitsu.co.il/map

מפה זו מציגה מידע מעודכן על כל מכמונות המהירות בישראל (או "מלכודות מהירות"), כולל חלוקה לסוגים וסימון "דחלילים".
לצפיה במידע נוסף על מיקום מצלמה, הקלק על מציין המיקום במפה.

המפה עודכנה לאחרונה ב- 30.03.2026

מקרא:

• מצלמות גאטסו המוצבות בצמתים והאוכפות עבירות אור אדום + מהירות מסומנות עם אייקון מצלמה אדומה.
• מצלמות גאטסו המוצבות בכבישים (לא בצמתים) והאוכפות עבירות רק מהירות מסומנות עם אייקון מצלמה ירוקה.
• מצלמות נתיבי תחבורה ציבורית (נת"צ) מסוג "גאטסו" מסומנות עם אייקון מצלמה צהובה.
• מצלמות למעבר פסי רכבת מסומנות עם אייקון מצלמה חומה.
• מצלמות ביטחון שמוסוות כמצלמות גאטסו מסומנות עם אייקון מצלמה סגולה.
• דחליל גאטסו ועמדות דמה מסומנות עם אייקון מצלמה אפורה.
• מצלמות פרוייקט ניסוי מהירות ממוצעת מסומנות עם אייקון מצלמה שחורה.
• דחלילים ישנים, שלדי מולטנובה עתיקים, ושלל ממצאים פרהיסטורים שאינם רלוונטים אינם מסומנים במפה זו.

הערה: המהירות המוצגת כשלוחצים על אחת ממצלמות הגאטסו היא לפי הידוע לי המהירות החוקית המותרת באותו קטע כביש. כמובן שאני לא אחראים בשום אופן על קביעת המהירות המותרת, ולכן בהחלט יש מצב שהתנאים במציאות יהיו שונים מאשר במפה. כמו תמיד – סעו כחוק. ט.ל.ח. המשך…

לממהרים אפשר לסכם את המהות של הקשר בין הצמתים הכי מסוכנים בישראל לבין מיקומי מצלמות המהירות החדשות במילה אחת:

אין.

רוצים עוד מילה? בבקשה:

נאדה.

אני אסביר:

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פירסמה בשנת 2010 את הדו"ח האחרון שלה (לפי מיטב ידיעתי) המפרט את הכבישים המסוכנים בישראל, וכולל בתוכו, בין היתר, את הצמתים המסוכנים ביותר. בכ-174 כבישים בישראל (מתוך 500 נקודות שנבדקו ושאותרו כחשודות כמוקדי סיכון) דרוש טיפול הנדסי דחוף לשיפור הבטיחות, כך עולה מהסקר. הרשות ביצעה את סקר הבטיחות הארצי המקיף ברשת הכבישים הבינעירונית, הכולל ממצאים והמלצות הנדסיות לשיפורי בטיחות בתשתית, ודירוג של מוקדי סיכון מרכזיים בהסתמך על מספר תאונות הדרכים שארעו במקומות אלה, ועל חומרתן.

היה פה פעם לינק אבל האתר שלהם הפסיק לתפקד אז…

רגע, למה אני טורח להעלות לינק לסקר שפורסם לפני למעלה משנתיים? מה הקשר בינו, בין הממצאים שלו, לבין העניין שלנו במצלמות המהירות המהוות חלק מפרוייקט א-3?

אתם לא עוקבים אחרי. כבר כתבתי על כך בתחילת הפוסט. אין שום קשר.

אז למה בכל זאת?

המשך…

היום צולמה המצלמה החדשה המותקנת בצומת אחוזם, על כביש מספר 40 מצפון לדרום. מיקום המצלמה בדיוק היכן שהיתה מוצבת עמדת המולטנובה הותיקה עד לא מזמן, וחריצים חדשים נחרצו בכביש לטובת לולאות החיישנים.

המצלמה עודכנה בבסיס הנתונים.

שימו לב! מדובר במצלמת "כתומה" שאיננה מוצבת בצומת, אלא אמורה לתפקד כמצלמת מהירות לכל דבר.

האם נגמרו לקבלן המבצע כל העמדות ה"אפורות" במלאי? האם בעתיד היא תיצבע אפור כמו שאר מצלמות המהירות? האם כל מצלמות המהירות ה"אפורות" יצבעו בעתיד בכתום? האם מדובר בדחליל?

פשר הצבע הכתום אינו ברור בשלב זה.

בנוסף, כמה ימים לאחר מכן צולמה המצלמה החדשה המותקנת בצומת ביל"ו, לכיוון צפון.

תזכורת:

לשימושכם – קבצי נתונים למיקומי מצלמות הגאטסו

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו שלב א’

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

ראו הוזהרתם.

(תודה לאבי אלבז על התמונות)

צומת אחוזם:

צומת ביל"ו:

אמנם לא מדובר במידע חדש, שכן מצלמות הנת"צ (נתיב תחבורה ציבורית) פועלות בישראל כבר משנת 2008 במסגרת פיילוט של משטרת ישראל, אבל מכיוון שממילא אתר זה מרכז המון מידע בנושא, החלטתי לכתוב כמה מילים גם עליהן.

קונספט ההפעלה של מצלמות הנת"צ הוא פשוט: המערכת מותקנת על גבי עמודים, לעיתים נסתרים למדי, מעל נתיב תחבורה ציבורית ייעודי. מדובר במערכת אכיפה ממוחשבת ייחודית המתעדת באמצעות מצלמות דיגיטאליות הבודקות באמצעות מערכת LPR (או License Plate Recognition) תנועת רכבים בלתי מורשים בנתיבי תחבורה ציבורית.

(קרדיט לתמונה: אתר היצרן)

לאחר צילום הרכב מבצעת המערכת השוואה של מספר הלוחית המצולמת עם מאגר כלי הרכב הציבוריים המורשים לנסוע בנת"צ. כאשר נמצא כלי רכב שאינו מורשה לנסוע שם (לדוגמא – רכב פרטי או משאית), מועבר תיעוד העבירה לאישור על-ידי שוטר, ומשם קצרה הדרך לדו"ח הנשלח לבית העבריין.

שימו לב, לא מדובר בנתיבים מעורבים, כאלה שמאפשרים נסיעה של רכבים המסיעים 4 נוסעים או יותר, אלא רק כאלה שמאפשרים אך ורק נסיעה של תחבורה ציבורית בלבד, ואשר אינם מאפשרים השתלבות של רכבים פרטיים משום סיבה שהיא (למשל לצורכי פניה ימינה). כך פטורה המערכת מהצורך לבצע את הזיהוי הבלתי אפשרי של כמות הנוסעים ברכב, ומבחינת השוטרים הבודקים כל תמונה ותמונה, כל רכב שאינו ציבורי אשר נמצא בנתיב – זוכה לקנס.

המשך…

האומה האמריקאית סופגת ביקורת בשנים האחרונות, ואפילו לפני זה,  על מגוון רחב של נושאים: ההשמנה החולנית, תרבות הצריכה, תרבות בכלל, אימפריאליזם, כוחניות וכו' וכו'. חלק מן הביקורת מוצדקת, ואפילו מאוד (במיוחד על ההשמנה החולנית. פיחס), אבל אנשים שוכחים שני דברים מאוד חשובים:

1.      רוב מי שמעביר את הביקורת הוא היפי.

2.      כל השאר הם קומוניסטים.

בביקור שנערך לאחרונה בארה"ב יחד עם אשתי (שתחיה) ביקרנו בבית של תומס ג'פרסון, מי שכתב את מגילת העצמאות האמריקאית. הוא הכניס למסמך הזה (במאה ה – 18!) את "הזכות למרדף אחר האושר". ואני חושב שזוהי מהות העניין שלשמו התכנסתי כאן היום: אמנם היו כאן שני משפטים עם אלמנטים חינוכיים גרידא, אבל המשפט הזה עומד מאחורי המכונה המשוגעת והמופרכת לחלוטין, שהייתה יכולה להיבנות רק באמריקה: ה "בוס הוס", או בלעז “Boss Hoss”‏.

אם הייתי מציע לכם לשים מנוע וגיר של משפחתית ממוצעת (1600 סמ"ק אוטומטית, או "משפחתומטית" בפי העם היושב בציון) בשלדה של טוסטוס, הייתם מרימים גבה. למנוע כזה יש בערך 100 ומשהו כוחות סוס, בהשוואה למנוע 250 סמ"ק עם עשרים ומשהו כוחות פרד עצל. זה פשוט לא היה עובד, הכל היה מתפרק: בעיקר השלדה, שלא אמורה לעמוד במשקל ובעומסים כאלו.

לכן, כשלקח בחורצ'יק אמריקאי ממוצע, טניסאי גאה (תושב טנסי. לא כמו האלו עם המכנסיים הלבנים הקצרים שגונחים מול בריטים בווימבלדון), בשנת 1990 את מנוע הסמול בלוק (small block‏) של שברולט ותקע אותו בשלדה של אופנוע, הייתה תהייה קלה לגבי תקינות הנוירונים בחלק מהאונות שלו.

המשך…

מהודעה שהועלתה היום בערוץ הפייסבוק של וואלה רכב:

"קצת לפני השעה 17 אירעה תאונת שרשרת עם נפגעים על כביש החוף לכוון צפון בסמוך למחלף אולגה, ככל הנראה משום שנהג שנבהל מנוכחות מצלמת מהירות בלם בלימת חירום וגרם להתנגשות ההמונית. האם מצלמות המהירות באמת עושות את העבודה?"

ואני אומר: "בוקר טוב אליהו".

בעולם האופנועים של העשור השני של המאה העשרים ואחת, תחום האדוונצ'ר-תיור הוא סגמנט חם שמושך אליו מדי שנה יותר ויותר רוכבים, רובם קורבנות של קטגוריית הספורט ההולכת ונכחדת. תחום זה משך ומושך יצרנים רבים, אבל בראש וראשונה את BMW שבמידה רבה נחשבת כממציאת הקטגוריה עם ה- BMW R1200GS, ה- KTM Adventure 990 הספרטני הקשוח ובעל אוריינטציית השטח המובהקת, ה- Yamaha Super Tenere 1200 הכבד ואנמי למדי, ה- Ducati Multistrada 1200 שהוא למעשה סופרבייק בשלדת אופנוע אדוונצ'ר וחסר יכולות שטח ראויות כמעט לחלוטין, וכן אופנועים נוספים שאינם נמכרים אצלנו כמו ה- Triumph Tiger Explorer 1200 וה- Moto Guzzi Stelvio 1200 8V (אולי, אולי בקרוב… 🙂 ).

הונדה לטשה עין זה מכבר לכיוון זה, והשנה אנו מקבלים בישראל לראשונה את ה- Honda VFR1200X Crosstourer המוגדר ע"י היצרנית כ"אופנוע אדוונצ'ר-ספורט-תיור".

האם הקרוסתורר אכן נותן תשובה ראוייה למלך הבלתי מעורער של עולם ההרפתקנות הדו-גלגלי? האם הונדה השכילו לקחת את הצדדים הטובים בקטגוריה ולשלב אותם עם המכלולים האיכותיים והאמינות המוכרת שלהם כדי לייצר בימר-קילר?

יצאתי לבדוק. במסגרת כתבה מצולמת שצילמתי עבור עיתון גלובס בה ביצענו מבחן השוואתי בין הקרוסתורר לבין הבימר, קיבלתי את האופנוע לרכיבת סוף שבוע ארוך, ולהלן רשמי מרכיבה זו.

ראש בראש: 2 מהאופנועים הטובים בעולם – גלובס

במבט ראשון – ההונדה הוא לא אופנוע קטן, ועם עם בסיס גלגלים של 1,595 מ"מ האופנוע לא קצר. עם עיצוב מעט שונה מהגישה שבה הלכו מהנדסי BMW, אבל יחד עם זאת, כמו בסופר טנרה של ימאהה, אלמנטים עיצוביים רבים נלקחו ישירות מהבימר. אלמנטים כמו חרטום הברווז הקלאסי (קטן יותר משל הבימר אבל עדיין שם), זרוע חד-צידית, זנב עם שלדת אלומיניום מעוצבת המותאמת לנשיאת סט מזוודות קומפלט, וכמובן סט מיגונים, פנסי ערפל, מחממי ידיים ועוד (הכל כמובן בתוספת תשלום, ועל כך ראו בהמשך).

מקדימה בחרטום, מעל למקור הברווז הקטן, קיימת יחידת תאורה קטנה יחסית בגודלה הפיזי, המותקנת בתוך פירינג שהולך וגדל לכיוון מיכל הדלק. בצידי המיכל ישנם אלמנטים מפלסטיק שחור שאמורים לעזור לרוכב לאחוז טוב יותר את המיכל עם ברכיו, וגם לספק הגנה מסויימת בעת נפילה, ומקדימה הותקן מיגון מאלומיניום הנראה לצערי שברירי ועדין מדי, לא יודע איך הוא יתמוך במשקלו של האופנוע בעת נפילה. אני מעדיף לא לבדוק…

מאחור, זרוע חד-צידית נאה למדי חופנת את המסב של הגלגל האחורי מצידו השמאלי (הפוך משל הבימר), בעוד שמצידו הימני קיים חישוק מעוצב אליו מחוברים השפיצים של הגלגל. גל ההינע של ההונדה, רכיב משותף לקרוסטורר ול- VFR1200F, אמור לספק לרוכבים אלפי קילומטרים רבים של רכיבה ללא צורך בתחזוקה.

4 צינורות הפליטה היוצאים מהמנוע מתחברים בגחון לצינור אחד המוביל לאגזוז שנמצא בצידו הימני של האופנוע (שוב, הפוך משל הבימר), והוא חסר כל חן לטעמי (אם כי בהשוואה לסופר טנרה מדובר ביצירת מופת… לא, זו לא מחמאה למהנדסי ימאהה…). לקרוסטורר אין יומרות שטח בכלל, למרות הפוזה הקרבית לכאורה. אבל אני מניח רק שבעליו המאושרים של אופנוע כזה שרק תעבור בראשו המחשבה לרכוב איתו בשבילים ימהר לרכוש תוספות הכוללות מיגון גחון ומיגוני מנוע וזאת כדי למנוע מכות בחלקו התחתון של האופנוע. המיגונים איתם מגיע האופנוע במקור בנויים מאלומיניום המרגיש קל ולא מאסיבי במגע, אני לא משוכנע שהם ימנעו נזק בעת נפילה רצינית על הצד.

המשך…

בהמשך ישיר לפוסט הזה שפורסם אך לפני שבועיים אודות השאלה עד כמה יעילות באמת הן מצלמות המהירות החדשות, אנחנו מתבשרים בכתבה ב- YNET אודות מספרים חדשים אותם מפרסמת משטרת ישראל:

ynet מצלמות האכיפה – 9,800 דו"חות ב-3 חודשים – רכב

אגף התנועה של המשטרה הוציא הודעה לפיה מצלמות האכיפה החדשות הפיקו 9,800 דו"חות בשלושה חודשי פעילות. מתוך דו"חות אלה, רובן המוחלט – כ-9,100 – נשלחו לנהגים שביצעו עבירות מהירות. שאר הדו"חות, כ-700 במספר, ניתנו לנהגים שחצו צומת באור אדום. את הדו"חות הפיקו ארבע מצלמות מהירות ותשע מצלמות רמזור (חשוב להזכיר שמצלמות הרמזור הן למעשה מצלמות מהירות לכל דבר, שמסוגלות גם לאכוף גם ובעיקר עבירות מהירות וגם עבירות חציית צומת באור אדום).

הוכחה מצולמת: מצלמות גאטסו רמזור אוכפות גם מהירות

9,100 דו"חות מהירות שהופקו מ- 13 מצלמות בסה"כ, לתקופה של 3 חודשים. דהיינו, בשנה אנחנו צפויים לראות כ- 36,500 דו"חות מהירות. מכיוון שרף האכיפה עומד על מהירות שמזכה את העבריין (לכאורה) בקנס של 750 ש"ח ו- 8 נקודות, אנחנו מדברים על הכנסה של 27,375,000 ש"ח בשנה, וזה רק מאותן 13 מצלמות! למעלה מ- 27 מיליון ש"ח בשנה אחת!

לטענת המשטרה, מצלמות אלה המנויידות כיום בין 31 עמדות בסך הכל. אבל אנחנו יודעים שמדובר במספרים שקריים ומטעים בכוונה, שכן בישראל קיימות כיום למעלה מ- 45 עמדות למצלמה, כך שקשה מאוד להתייחס באמינות למידע אותו מוסרת המשטרה.

ולא רק זאת. בכתבה שפורסמה ב- 10.6 בידיעות אחרונות עולה כי האוצר בכבודו ובעצמו מודה, בפה מלא בפעם הראשונה, על כך שהוא בונה על הכנסה של חצי מיליארד ש"ח בשנה מהמצלמות. לא מאמינים? קראו בעצמכם:

המשך…

כן, חד-משמעית! המצלמות הן זהות מבחינה טכנולוגית, ושתיהן אוכפות מהירות.למעשה, יש יותר דו"חות מהירות ממצלמות הרמזור המוצבות בצמתים, מאשר מהמצלמות ה"רגילות" שמוצבות בקטעי כביש פתוחים.

לא מאמינים? קראו כאן:

הוכחה מצולמת: מצלמות גאטסו רמזור אוכפות גם מהירות

כל מצלמת רמזור צריכה להציב בפניכם תמרור אדום גדול – גם אכיפת מהירות, גם אכיפת אור אדום, וגם סכנת התנגשויות ברכבים שיבלמו בלימות חירום. סעו בזהירות!

היום צולמה המצלמה החדשה המותקנת בצומת סילבר, על כביש מספר 4 מצפון לדרום, בסמוך לפניה לכביש 3.

המצלמה עודכנה בבסיס הנתונים.

תזכורת:

לשימושכם – קבצי נתונים למיקומי מצלמות הגאטסו

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו שלב א’

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

ראו הוזהרתם.

תודה להילה על התמונה.

כן כן, חמישה מוטורצייקליסטים החליטו לצאת למסע הרפתקני, ארוך, מיגע ומסוכן מת"א לבגדאד… המסע ארך מספר ימים וכלל בתוכו קטעי קישור ארוכים בהם הרוכבים האמיצים רכבו במהירויות מטורפות של עד 105 קמ"ש (תאמינו!), נתקלו במשמרות חמושים של בדואים, כמעט בוצע בהם לינץ' בידי אספסוף זועם, ועוד שלל הרפתקאות מסמרות שיער.

הכל טוב ויפה רק שסיפור המסע הזה לא התרחש אתמול, אם כי בשלהי שנת 1933, בתקופה שבה היה קונסול עיראקי בחיפה, תקופה שבה חיל האויר הבריטי שלט בשמיים, תקופה שבה הגבולות היו פתוחים והחופש היה כמעט בלתי מוגבל.

סיפור נפלא זה נכתב ע"י אדם בשם נעים טוויג, ופורסם בתחילת שנת 1947 ב"נהרים", בטאון עולי בבל. הביטאון נמצא בעיזבונו של משה ברוך ז"ל, והוא הובא לידיעתי ע"י עוזי יצחקי. תודה עוזי!

הרני להביאו כאן במלואו, בשפה, בניסוח ובכתיב המקורי (כולל שגיאות, אם היו כאלה). תהנו:

נולדתי בבגדאד, בהיותי בן שלוש עשרה, התגעגעתי לטיולים ונסיעות, דבר שאינו שכיח בעיראק מפאת קשיי התחבורה והמרחקים הגדולים בין עיר לעיר, ולכן לא יכלתי למלא תשוקתי.

אז גמרתי אומר לנסוע לארץ ישראל. השפעתי על בני-המשפחה וסוף סוף הצלחתי, בשנת 1926 עזבנו את בגדד. נסענו באוטו קטן ופתוח במשך חמשה ימים ולילות במדבר, בגלל אי השקט אשר שרר אז בין הדרוזים והצרפתים. עלינו היה להקיף מרחק גדול עד דיר-אל-זור אשר בסוריה. מכאן המשכנו את דרכנו לבירות.

את המסע הזה לא אשכח ותמיד הייתי מצפה לאותו יום אשר אעבור שוב את המדבר הזה בעצמי, וכן היה.

בשנת 1933 קראתי באחד העתונים העיראקים על פתיחת תערוכה בבגדאד ע"י המלך פייצל הראשון. הממשלה הזמינה אנשים לראות בהתקדמותה של עיראק. מיד נסעתי לתל-אביב להפגש עם מנהל I.C.I. ולהסביר לו כי אני מחפש עוד ארבעה נוסעים היודעים לנסוע היטב באופנוע. המנהל הסכים, והטיל עלי לסדר את כל התכניות, בתנאי שאני אהיה אחראי למסע נועז זה. לא עבר שבוע וכבר נאספנו קבוצה של חמשה מוטורצייקליסטים, ארבעתם היו אירופים אשר לא הכירו את המזרח ולא היו בקיאים בשפה הערבית, אך אין דבר העומד בפני הרצון.

המשך…