על הדרך הנכונה למכירת או קניית אופנוע (או רכב) בישראל

כל אחד מאיתנו מגיע למצב הזה מתישהו בחיים: יש לנו כלי רכב – אופנוע או מכונית – ואנחנו רוצים למכור אותו לאדם אחר. אם יש לנו בזה ניסיון רב שנים והשתפשפנו בתהליך (בין אם בגלל שמדובר בסוחר רכבים/אופנועים ובין אם זה פשוט עניין של ניסיון ממכירת הרבה כלים בעבר), אז זה מרגיש לנו כמו פעולה פשוטה ולא מסובכת. אבל לרוב האנשים שעבורם זו פעם ראשונה או שהפעם האחרונה שהם ביצעו מכירה היתה לפני אי-אילו שנים, התהליך עשוי להיות מבלבל ולעיתים פעולה או החלטה לא נכונה עלולה להיות בעלת השלכות קשות על המוכר (ולעיתים גם על הקונה).

אפשר לקרוא את האייטם הזה מצידו של המוכר, אבל אפשר להשתמש בנתונים גם כשאתם עומדים בפני קניה בעצמכם. היינו הך.

אפשר לומר שחלק מהכללים הללו "נכתבו בדם" של כאלה שלא פעלו לפי הסדר, ומצאו את עצמם בפני שוקת שבורה. זה לא מחייב שזה יקרה לכם, אבל כדאי ללמוד מניסיונם של אחרים ולא לנסות למצוא קיצורי דרך שבסוף רק עלולים לסבך אתכם ולהשאיר אתכם בלי אופנוע/רכב, בלי כסף ועם המון עגמת נפש.

בואו נתחיל.

האם הקונה/מוכר הוא נוכל פוטנציאלי?

לצערנו, המציאות היומיומית מוכיחה פעם אחר פעם שפראיירים לא מתים אלא רק מתחלפים, וכך גם הנוכלים. אל תהיו אלה שמתראיינים אחר כך בטלויזיה ומספרים איך עבדו עליכם. תפעילו שכל ישר, ואם משהו מריח לכם מסריח – זה דג מת.

גם אם אתם ממש לחוצים למכור, עדיף לחכות לקונה "כשר" מאשר להתפתות לעשות עיסקה שמריחה לכם כמו נבלה אבל מרוב לחץ למכור השתבשה עליכם דעתכם והתפתיתם לעשות עיסקה שמראש הרגשתם שמשהו שם לא עובד כמו שצריך.

היום קל מאוד לעשות חיפוש ברשתות חברתיות ולמצוא את הקונה/מוכר. תנסו לברר, לגשש, לבדוק:

  • האם הוא מוכר לכם אישית?
  • חפשו את שמו בגוגל (ואפשר לבדוק מול תעודת הזהות שלו או מול מה שכתוב ברישיון הרכב כדי לאמת את זהותו).
  • האם יש לו פרופיל אמיתי או שמא זה פרופיל שמרגיש פיקטיבי ומסריח מפייק?
  • האם יש לו חברים משותפים? האם אפשר לבדוק מולם מה רמת המהימנות שלו?
  • האם יש על השם הזה פוסטים ברשתות או באתרים שמזהירים מפניו? זכרו שנוכלים רבים משתמשים ביותר משם אחד, אבל לרוב הם בוחרים ב"שם במה" שאיתו הם הולכים כמה שנים עד שהם נשרפים.
  • בדקו איך מופיע מספר הטלפון שלו באפליקציות כמו True Caller ו- Me (ואם הוא שמור כ"נוכל לא לענות" הייתי אומר שזו אינדיקציה די טובה)
  • האם הוא מתקשר ממספר חסוי?
  • האם הוא אף פעם לא זמין בכל מיני תירוצים שהוא עובד באיזה מקום עבודה חסוי או שאסור לו לענות לטלפון?
  • האם הוא מתעקש על איזה תנאי לא ברור עוד בשלב הגישוש הראשוני?
  • האם הוא "שולח חבר"?
  • האם הוא בדיוק נמצא בחו"ל אבל חייב לקנות את מה שאתם מוכרים כי <הכנס שקר כלשהו>?
  • האם יש דף מכירה בפייסבוק או יד 2? אם כן כמה זמן המודעה רצה שם? האם יש לה תגובות?
  • האם הוא סוחר אבל מסתיר את העובדה? למה?
  • האם ראית את הכלי הזה (אופנוע או רכב) מפורסם עוד במקומות אחרים אבל בשמות או מספרי טלפון שונים? רוב הנוכלים אמנם חכמים מספיק כדי לעבוד על האיש התמים הממוצע, אבל הם לא משקיעים ביצירת דפים אמינים במאה אחוז, התמונות שהם משתמשים בהן נמצאו איפושהו ברשת (אפשר לחפש לפי התמונה), וגם את כלי הרכב עצמו הם לא יצלמו בדרכים שונות אלא ימחזרו את אותן תמונות.

המשך…

גלאי חדש בישראל – RedLine 360C

חברת אסקורט, יצרנית ליין גלאי הרדאר המעולים "פספורט" ו-"רדליין" מתחילה את שנת 2023 עם יבואן חדש בישראל, וכיוון שכך אנחנו זוכים להתחדש במספר מוצרים חדשים ומעניינים מתוצרת החברה ששיווקם החל לאחרונה בישראל, ביניהם גלאי הדגל החדש של החברה הקנדית – RedLine 360C, גלאי "עממי" יותר בשם Passport Max 3, וכן גלאי משולב בהתקנה פנימית בשם Passport Max Ci (שימושי מאוד לרכבי על בהם רוצים התקנה מפוצלת ו/או ברכבים שבהם יש שמשה קדמית ממוסכת).

בעבר העליתי סקירות על מוצרים קודמים של החברה – Passport 9500ix ו- Redline EX. כעת הגיע הזמן להתמקד בגלאי החדש – ה- RedLine 360C – אשר גם הוא מתאים כמובן לעבודה אל מול אמצעי האכיפה הנמצאים בשימוש בידי משטרת ישראל. בהמשך יעלו גם סירטוני השוואה לערוץ, אז תעקבו.

אני כמובן ממליץ תמיד לנסוע בהתאם לחוק ואין בפוסט זה משום עידוד לנהיגה/רכיבה באופן שאינו תואם לחוק. עם זאת, לפעמים, במצבי קיצון, כדי להגן על עצמנו מפני אמצעי אכיפת מהירות הנמצאים בישראל כדאי מאוד להתקין גלאי שידע להתריע – ומספיק זמן מראש – על הפעלה של אמצעים כאלה בכיוון הנסיעה שלנו.

גלאי רדליין 360C הינו מכשיר חדש לחלוטין המחליף כאמור את ה-רדליין EX שהיה עד לא מזמן הגלאי המוביל של היצרן הקנדי. זהו גלאי מהשורה הראשונה של הגלאים בעולם שאמור לא רק להתחרות עם מיטב תוצרת היצרנים האחרים כדוגמת ה-יונידן R7 וה-וולנטיין 1 דור 2 (שעליו גם כתבתי באתר), אלא שהוא משדרג את היכולות שהיו גם ככה מצויינות של קודמו.

בין שלל הפיצ'רים שלו מתפאר ה- 360C במערך חיצי כיוון בצבעים שונים וזאת על מנת לתת התראה מדוייקת יותר של הכיוון ממנו מגיע האיום (שימושי במיוחד בכל מה שקשור לאכיפה קדמית לעומת אכיפה אחורית – גם בלייזר וגם בדבורה), ובמערך פילטרים בעל לימוד עצמי המאפשר להימנע מהתראות שווא. בזכות כוח עיבוד הנתונים של המעבד החדש המייצג את ההתקדמות שנעשית בשוק הצ'יפים בעולם וכן בזכות יכולת הלמידה העצמית של התראת שווא במיקום מסויים, כמות התראות השווא של ה- 360C אמורה להיות אפסית.

המשך…

רכיבה נכונה – איך לא לעקוף משאיות על כביש מהיר

הנה עוד תובנה, שיהיה לכם על מה לחשוב. ואם על הדרך הצלנו מישהו – דיינו.

התמונה הזו צולמה בימים האחרונים בשעות הבוקר על כביש 4. התנועה זורמת ללא הפרעה (במהירות חוקית ולמעלה מזה), הנתיבים פתוחים לרווחה, אין פקק ואפילו לא רמז לפקק (יש אמנם האטה בהמשך, לקראת מחלף ראשון, אבל זה עוד הרבה קילומטרים קדימה, בטח לא בנקודת הזמן הזו).

בנתיב הימני משאיות עושות מה שמשאיות עושות – נוסעות על 90-100. פה ושם רכב, כולל הרכב שצילם תמונה זו (יש גם וידאו). שאר הנתיבים פנויים לרווחה.

ואז הוא מגיע, רוכב (אמנם ממוגן, לפחות זה), על אופנוע בנפח בינוני:

הבחור החביב נוסע במהירות קצת יותר גבוהה מזו של התנועה (כ- 10% יותר), וזה סביר בתנאים האלה. אבל משום מה במקום לרכוב על כל אחד מהנתיבים, הוא בוחר לרכוב על השול הימני, וזאת בזמן שהכביש פנוי לחלוטין לפניו. לא פקק, לא האטה, לא נעליים. כביש פנוי לרווחה, והוא על השול.

ואז זה ממשיך: הבחור שלנו מחליט שלא רק שהוא נוסע על השול, אלא הוא ממשיך לנסוע על השול והוא יעקוף את כל המשאיות מצד ימין שלהן… המשך…

רכיבה נכונה – איך לא להניח כפות רגליים על הרגליות

הטריגר לפוסט הוא התמונה הזו שצולמה אמנם בימי הקיץ, אבל היא רלוונטית לכל עונה. האופנוען המסוקס מחליט שהוא רוכב על האופנוע עם כפכפים וללא מיגון (הפעם אני דווקא לא מתייחס להיעדר המיגון שדורש פוסט בפני עצמו), כשהוא משתלב להנאתו בתנועה העמוסה לשעת הצהריים בה היא צולמה.

ואז רואים את מנח כפות הרגליים שלו על הרגליות:

מה לא בסדר?

הרוכב מניח את העקבים של רגליו על רגליות האופנוע, מה שגורם בתורו למנח של כף הרגל להיות בזווית כזו שאצבעות כפות הרגליים מוטות כלפי מטה לעבר האספלט.

זו תנוחת רכיבה לא נכונה, שגוייה, שרק מחכה לצרה גדולה.

המשך…

קיצור דרך למציאת חבילות שנשלחו אליכם מחו"ל

כן, זה לא רק אתם. זה גם אני. כולנו מזמינים דברים מחו"ל, בין אם שיט מפוקפק מאתרים סיניים ובין אם קניות מאתרים מובילים של ציוד לאופנועים, לרכבים, למחשבים ומה לא.

לפעמים החבילות האלה הולכות לאיבוד, ולפעמים הדואר פשוט מתרשל במשלוח הודעות אלינו. לא קיבלנו את הסמס, הדוור כבר מזמן לא מבקר בתיבת הדואר, ולך תמצא איפה מתגלגלת הקופסה עם הקסדה החדשה שהזמנת… הייאוש כבר כאן, ולמרות שלפעמים מבליחים באפילה ניצוצות של שירות תקין, לרוב אנחנו פשוט מתוסכלים.

אין לי בשורות טובות לגבי טיב ורמת השירות שאנחנו נקבל בקרוב, אבל מה שכן יש לי זה ריכוז של כמה לינקים שיעזרו לכם לאתר את החבילה האבודה, ובמידת הצורך לשלם עבורה מע"מ ו/או מיסים כדי לשחרר אותה ולהוציא אותה לדרכה המיוחלת לחיקכם.

כבר כתבתי כאן בעבר על האתר של MyGov, שהוא הפורטל האישי הממשלתי. כניסה לאתר מחייבת הרשמה חד-פעמית מראש, ואחריה תוכלו לעשות לוגאין באמצעות מס' ת"ז, סיסמה וקוד חד-פעמי שתקבלו בסמס לסלולרי. לאחר הכניסה לאתר תוכלו לראות (בין שלל המידע השימושי) גם מידע על חבילות ומטענים שהזמנתם ביבוא אישי. אם החבילה שלכם נמצאת שם, תוכלו לקבל איזה רמז לגבי מיקומה, הסטטוס שלה, והאם נדרש עבורה תשלום כדי לשחרר אותה. כאן אפשר גם לקבל את מספר החבילה.

המשך…

קונים מוצר בטיחות סיני? תקראו את זה

אלא אם במקרה התעוררתם מתרדמת ארוכה של כמה שנים, אין סיכוי שפספסתם את הבליץ המטורף שעושים אתרי המכירות הסיניים לכולנו. אתרים כמו עלי אקספרס, דיל אקסטרים, גירבסט, וויש ואחרים מפציצים את תיבות המייל שלנו ואת הפיד ברשתות החברתיות במיליוני הצעות רכישה של כל דבר החל מפקקים של ונטיל וכלה בחלליות לטיסה לירח, והעיקר – במחירים שלעיתים לא ברור איך מישהו מרוויח מהם.

אגב – למי שרוצה את השורה התחתונה – תגללו לסוף המאמר, יש שם כמה טיפים חשובים.

השינויים שעשו אתרים סיניים אלה ואחרים לתרבות הצריכה שלנו מורגשים בכל עבר, ואי אפשר להגיד שזה לא שינוי חיובי עבורנו הצרכנים. היום באמת אפשר לקנות הכל מהכל ובזול. הפיתוי גדול מתמיד.

לכאורה – הכל דבש. משלמים גרוש, מחכים תקופה שנעה בין כמה ימים (באתרים עם המשלוחים היעילים יותר) ועד כמה חודשים (תודות לדואר ישראל ה(לא) יעיל במיוחד) – והופה, אנחנו זוכים להנות ממתאם ה- USB המיוחד שקנינו ב- $0.01 (כולל משלוח אקספרס דרך אזרבייג'ן). זה כמובן בהנחה שבכלל קיבלנו את החבילה, ובתנאי שאנחנו זוכרים שבכלל הזמנו אותה (כן, גם אני מופתע לעיתים מחבילות קטנות שאני מקבל שאשכרה שכחתי שהזמנתי…), ובהנחה שלא שלחו אותנו לאסוף את החבילה באיזו פיצוציה בעכו כשהכתובת שלנו היא בתל-אביב…

באתרים הסיניים יש עירבוביה גדולה של מוצרים "לגיטימיים" שמיוצרים על ידי חברות סיניות (מוכרות יותר או פחות), כשלצידם יש כמות זהה של זיופים, מוצרים שכל קשר בינם לבין המוצר המקורי של חברה מערבית מוכרת הוא שהמזייפים השתמשו בתמונה כדי ליצור רפליקה בכאילו, בשקל תשעים, שעשוייה מחומרים ברמה הכי נמוכה, ללא בקרות, ללא פיקוח, ללא ייצור שעומד בסטנדרטים מינימליים, הכל בכאילו, בפייק, ובמחירים נמוכים ומפתים.

אם תספרו לי שזה לא ממש משנה לכם אם אתם מדביקים מדבקה מחזירת אור של 3M "מקורית" שעלתה לכם $10 באתר "רגיל", או אחת שקניתם ב- $0.1 באתר סיני וכנראה יוצר באיזה כפר נידח בסין – אני אסכים ברוב המקרים. זה כולה פאקין מדבקה, לא? כך גם כשמדובר בכבל USB או במפיץ ריח (למרות שרק אלוהים יודע מה יש בכימיכלים שמפיצים את הריח), ואתם יודעים מה, אני זורם גם לגבי משקף או אפילו פלסטיקה שלמה לאופנוע שלכם, סוללת גיבוי לטלפון, משאבה לניפוח הצמיגים או בוסטר להתנעה. זורם. תקנו. גם אני קניתי.

אני לא מדבר על המוצרים האלה. לא ארץ הייצור היא הבעיה העיקרית כאן,

הבעיה הגדולה היא במוצרים שהם זיופים של הדבר האמיתי, של המוצר המערבי האמיתי שעולה פי 10 מהם! זיופים שמיוצרים באיזו סככה בכפר נידח, מחומרים לא מבוקרים, בתנאים לא מבוקרים, עם מעטפת שאולי נראית מגניב מבחוץ אבל כשפותחים אותה רואים שהכל פשוט שקר וכזב. והצרה היא שלנו, הקונים, אין את היכולת ואת הכלים האובייקטיביים לבדוק את איכותם של המוצרים הללו.

ולכן, בעוד שככל הנראה אין שום בעיה עם כבל USB או פס לד למרפסת או מדבקות לארגז, בכל מה שקשור לבטיחות האישית שלכם בעת הרכיבה על אופנוע (ובכלל למוצרי בטיחות) – כאן התמונה שונה.

כמו שלא תקנו מצנח רחיפה באתרים סיניים, ולא תקנו מאזן צלילה, כבל בנג'י או קוצב לב באתרים סיניים, ככה גם לא קונים רפידות בלם, דיסקי בלימה, צינורות בלם, חלקים למנוע או כל מה שקשור לבטיחות באתרים סיניים. ולא, לא קונים קסדות, וסטים מתנפחים או ציוד מיגון באתרים סיניים. פשוט לא.

המשך…

שטויות שרצות ברשת – אכיפה מוגברת נגד גניבת רמזור כתום

החל משעות הבוקר של ה- 1 בינואר רבים מקבלים את ההודעה הזו בקבוצות הוואטסאפ השונות, ולפעמים ההודעה נשלחת על ידי כאלה שהיינו מצפים מהם להבין דבר או שניים בנושא נהיגה (כולל שוטרים, מתנדבים, וקציני תעבורה)… מסתבר שכשמדובר בהודעות שרשרת – להרבה אנשים אין את המודעות הבסיסית לסנן ולהפריד בין המוץ לתבן, בין מה שנכון לבין מה שהוא פייק מארץ הפייקים…

תוכן ההודעה:

+++++++++

בוקר טוב
תזכורת לנהגים

החל מהבוקר 01.01.2023, גניבת רמזור כתום דינה כמו חציה באדום

משטרת ישראל מחכה לתפוס את העבריינים באמצעי אכיפה אלקטרוניים ואנושיים.

שימו לב‼️‼️
מרוב הרגל זה קשה

+++++++++

כאמור אין בכך לא קמצוץ של אמת, המשטרה לא התחילה לאכוף ולא נעליים. החוק נשאר אותו חוק, ושום דבר לא השתנה, ואין עבירה של "גניבת רמזור כתום" בין היתר מהסיבה הפשוטה שבניגוד למה שהרבה חושבים – אין בכלל אור כתום ברמזור. תבדקו.

המשך…

פיצוח תאונות – 90 מעלות באמצע כביש מהיר

יופי שאתם פה. ראשית מילה על הקונספט: פיצוח תאונה הוא בעיני התהליך של בחינת תאונה שצולמה.

חשוב לציין שאין זה ניתוח מקצועי כיוון שאני אינני מוסמך להיות חוקר תאונות דרכים. מה שיש כאן הוא מבט ביקורתי על מה שרואים בסרטון מתוך כוונה לנתח את מה שאירע, לגלות מה אפשר ללמוד מזה ובעיקר – להבין איך אפשר להימנע ממצב דומה בעתיד לטובת כולנו.

בסרטון שצולם במחלף מסובים באחד מימי סוף נובמבר 2022 רואים נהג עבריין (יש שיגידו רוצח בפוטנציה) שמחליט משום מה לחתוך 3 נתיבים ב-90 מעלות ולצאת במחלף. מה הניע את האידיוט לבצע את הפעולה? לא ידוע. אבל ברור לכל אדם שזו לא פעולה סבירה, אף אחד לא מצפה למצוא רכב שחוצה את דרכך ב-90 מעלות על כביש מהיר.

והנה זה קרה.

אבל רגע: מעבר לנהג שהוא כאמור ללא ספק פושע לפחות ברמה של הנהג שהרג את טל שביט ז"ל – אנחנו גם רואים רוכב שיכול היה בקלות רבה להימנע מהתאונה. אבל בגלל היעדר מודעות לסיכון והיעדר צעדי מנע – הוא נפגע.

וחבל. בכל שנה נהרגים בין 5 ל- 12 רוכבים בגלל הטעות האסטרטגית הזו. בכל שנה. מתים. פגר. לא חוזרים הביתה. וזה לא כולל את כל אלה שרק נפצעו בדרגות שונות של חומרה. וזה באמת חבל, כי זו אולי אחת התאונות שאולי הכי קל להימנע מהן.

במקרה לעיל הרוכב לא עשה את הדבר הנכון, ולכן הוא נפצע ופונה בהמשך לקבלת טיפול בבית החולים שיבא.

נכון שהנהג הוא העבריין. אבל מי שמשלם על זה הוא הרוכב.

אז איך נמנעים מתאונה כזו?

קודם כל צריך לחשוב קדימה ולקרוא את מפת הדרך לפנינו (הרי המחלף לא מפתיע אותנו, אנחנו יודעים שהוא שם).

ככל שאנחנו מתקרבים ליציאה/פיצול, ובהתאם לכיוון שאנחנו רוצים לנסוע בו אנחנו ממקמים את עצמנו בנתיב הכי רחוק מהיציאה/פיצול, וזאת כדי להימנע מראש מכל הרוצחים הסדרתיים, אלה שנרדמו על ההגה, אלה שווייז צעק להם "צא ימינה" והם נזכרו ברגע האחרון.

זה נכון בכל מחלף, בכל פיצול של כביש מהיר, וזה נכון בכל מהירות תנועה – גם בפקק זוחל כמו בסרטון הזה, וגם אם התנועה נוסעת על 100. המשך…

באופק: התחלת פיילוט למדידת מהירות ממוצעת – אמיתי או פייק?

באייטם שפורסם אמש בכלכליסט נכתב כי המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל החלו בעבודת מטה להחלפת מערכת מצלמות המהירות א3 שפרוסות ברחבי ישראל במצלמות מסוג חדש שיהיו מסוגלות למדוד מהירות ממוצעת. עוד אומרים לנו בכלכליסט שהפיילוט הראשון למצלמות החדשות יתקיים בעוד מספר חודשים בכביש 90.

מדידת מהירות ממוצעת היא דרך אפקטיבית למדי להפחתת המהירות על קטעי כביש מסויימים (אם משתמשים בה בצורה נכונה), ומדינות רבות בעולם משתמשות בשיטה זו בדרגות שונות של הצלחה – בריטניה, צרפת, שוויץ, הולנד, בלגיה, אוסטרליה ועוד. עד כה לא השתמשו בה בישראל, אבל אם האייטם נכון, יש סיכוי שבעתיד הקרוב נתחיל לראות ניצנים של מערכות כאלה גם על חלק מכבישי ישראל (ואם אפשר ללמוד משהו מההיסטוריה – אין סיכוי שמי שיחליט על המערכת הזו בארץ ידאג שהיא תוטמע בצורה הנכונה).

בתמונה – שלט המתריע בפני התחלת קטע מהירות מפוקח בבריטניה:

בואו נסביר קצת על מערכת מדידת מהירות ממוצעת, ואחר כך נסביר למה במצב הנוכחי אין סיכוי שישתמשו בה בישראל:

במערכת מדידת מהירות ממוצעת משתמשים במצלמות דיגיטליות הממוקמות לרוחב כביש בנקודה אחת, ולאחר מרחק מסויים – שוב סוללת מצלמות לרוחב הכביש בנקודה שניה. בהנחה שהמרחק בין המצלמות הוא קבוע ולא משתנה, אם מכונית מצולמת בעת שהיא עוברת על פני מצלמה א' ואחרי X דקות היא עוברת על פני מצלמה ב' ובהנחה שמדידת הזמנים בין המצלמות מדוייקת, המערכת האלקטרונית תוכל מיד לחשב את הזמן שלקח לאותו רכב לגמוא את המרחק הנתון.

בתמונה – מצלמות מהירות ממוצעת על כביש בבריטניה:

לדוגמה, אם נעמיד סט מצלמות אחד על כביש החוף מיד אחרי מחלף זכרון לכיוון דרום, ואת סט המצלמות השני בסמוך לג'סר א-זרקא – מרחק של 7 ק"מ ביניהן – ובהינתן שהמהירות המותרת באותו קטע עומדת על 90 קמ"ש, הציפייה שיקח למכונית לפחות 4.6 דקות לעבור את המרחק הזה. כלומר, אם יקח לה 4.7 דקות, 5 דקות, 6 דקות או חצי שעה לעבור 7 ק"מ – הנהג לא נסע מעל למהירות המותרת.

אבל אם המכונית צולמה כשהיא עוברת על פני מצלמה ב' בפרק זמן שקטן מ- 4.6 דקות – למשל 4 דקות או 3.5 דקות – מכאן נובע שהנהג בוודאי נסע לפחות בחלק מהזמן במהירות הגבוהה מ- 90 קמ"ש, ומכאן נובע שהנהג בוודאי עבר על החוק, ולכן הוא יקבל דו"ח מהירות.

מהירות שווה דרך חלקי זמן. 3 יחידות במתמטיקה.

לכאורה – אחלה דרך לגרום לנהגים לשמור על המהירות החוקית, נכון?

אז זהו שלא. אם נמשיך את הדוגמה הקודמת, העובדה שהרכב מגיע לנקודה של מצלמה ב' אחרי 5 או 6 דקות לא אומרת בהכרח שהוא נהג לפי המהירות החוקית המותרת ולא חרג ממנה. שכן אם במשך 2 ק"מ מהקטע של אותם 7 ק"מ הוא נסע במהירות לא חוקית, אבל לאחר מכן הוריד את הרגל מהגז והקפיד לחצות את הקו של מצלמה ב' אפילו שניה אחרי 4.6 דקות, מבחינת מערכת המדידה הוא נסע כחוק, אבל בפועל יתכן שבמשך זמן מה הוא נסע על 200 קמ"ש…

לכן, מערכות מדידת מהירות ממוצעת טובות לקטעים בהם המהירות קבועה, כשהמרחקים בין המצלמות הם קצרים יחסית – כמה מאות מטרים ולא יותר מכך. בנוסף, חייבת להיות הקפדה שבאותו קטע כביש לא יהיה ניתן לעצור בצד, להיכנס לתחנת דלק או לצאת באחד המחלפים בדרך… קטע ארוך יותר יאפשר לנהגים פשוט לגוון את המהירות שלהם ולהתאים אותה כך שבחישוב ממוצע המהירות יצא שהם לא נסעו מהר מהמותר…

ושלא יהיה לכם ספק, כבר היום קיימות אפליקציות שברגע שיעודכנו במיקום אותן מצלמות – הן יתריעו בפני הנהג על כניסה לאזור מדידת מהירות ממוצעת, ויציגו לו את הזמן הנמדד שעליו לעבור את הקטע. כך יוכלו הנהגים להתחמק בקלות רבה מקבלת דו"חות מהירות בקטעים מפוקחים אלה, וזאת מבלי באמת לשמור על החוק.

הנהג יעבור את המצלמה הראשונה במהירות חוקית (כמו שקורה היום עם מצלמות הגאטסו), ילחץ על הדוושה וירביץ חלק מהדרך במהירות גבוהה ולא חוקית, ואז במשך יתרת הדרך עד המצלמה השניה הוא יפחית מהירות כך שבחישוב הממוצע הוא לא יתפס מגיע אל המצלמה השניה מהר מדי…

מכאן נובע שאם יהיו פקידים מספיק טפשים במשרד לבטחון פנים ו/או קציני משטרה מספיק בורים שיטילו את יהבם על מערכת מסוג זה – בדיוק כמו שהיו בנמצא הטפשים והבורים שחתמו על אישור מערכת א3 הפתטית לפני כ- 15 שנה – הם יגלו מהר מאוד שעשרות המיליונים שישפכו על המערכת הזו לא יועילו בכלום להפחתת תאונות הדרכים באותם קטעים. שכן מראש פיקוח מהירות ממוצעת נועד לכישלון והיעילות שלו מפוקפקת ויכולה להימדד רק בקטעים מפוקחים מצומצמים מאוד, קטעים שבהם ממילא אין כל משמעות למהירות הממוצעת.

בנוסף, כדי להקים מערכת מסוג זה ישנו מכשול נוסף שאותו צריך לעבור, והפעם מכשול חוקי.

נכון לעכשיו, כדי לתת דו"ח על מהירות, החוק מחייב ששוטר או קצין משטרה יראה במו עיניו את העבירה בעת התרחשותה. דהיינו, או שהוא מדד את המהירות באמצעות מכשיר אלקטרוני כמו ממל"ז או דבורה, או שהוא הסתכל בתמונה שצולמה על ידי מצלמת מהירות א3 שמראה שחור על גבי לבן את עבירת המהירות בעת ביצועה. המדידה חייבת להתקיים באמצעות מכשיר מדידה מאושר ומכוייל (ורק באמצעותם, אי אפשר למדוד מהירות באמצעות סטופר, ספידומטר ברכב או יונת דואר), כשהמדידה מנפקת מספר מדוייק בקמ"ש (ממנו מופחתים 5 קמ"ש למען הסר ספק).

במילים אחרות: אסור לשוטר לשער שהיתה עבירה, הוא לא יכול לנחש שהיתה עבירה, הוא חייב לראות אותה במו עיניו בעת התרחשותה (או כאמור להסתכל בצג המכשיר או בתמונה שמראה לו את המדידה המדוייקת).

המשך…

זהירות: דואר אלקטרוני מזוייף המתחזה להיות מאגף התנועה במשטרת ישראל

להלן הודעה שפורסמה על ידי דוברות המשטרה (אגף התנועה):

אזהרה לציבור – לא ללחוץ על קישור "לצילומי מכמונת המהירות" הנשלח לדואר האלקטרוני בשם "אגף התנועה".

באגף התנועה של משטרת ישראל התקבלה פניה ממנה עולה כי עובדת בחברה פרטית קיבלה דואר אלקטרוני "מאגף התנועה" ובו נטען כי רכבה תועד מבצע עבירה של נסיעה מעל המותר וצורף לו קישורית (לינק) לצפייה בצילומי המכמונת מהירות. מבדיקה ראשונית של הדואר החשד עולה כי מדובר בפניה מזויפת וככל הנראה מדובר בניסיון דיוג.

הערה (מיצו): דיוג או בשמו הלועזי Phishing (זו לא שגיאת כתיב) הוא פעולה מטעמו של תוקף שמיועדת לגרום לכך שאדם ימסור את פרטיו האישיים או פרטי התחברות/לוגאין למערכות לגורם זדוני המתחזה להיות אחר. לאחר שהקורבן מוסר את פרטיו התוקף ישתמש בנתונים אלה כדי לקבל גישה למערכות כמו דואר אלקטרוני (פרטי או אירגוני), רשתות חברתיות, בנקים, גופים רשמיים וכו' – וכך יגרום לנזק לקורבן (נזק כספי, תדמיתי, השתלטות וגניבת כספים וחשבונות ועוד).

דוברות המשטרה מוסיפה עוד:

להלן מספר דגשים והמלצות לזיהוי ראשוני של פניה חשודה בשם אגף התנועה:

משטרת ישראל אגף התנועה מודיעה לבעל רכב על ביצוע עבירת תנועה ומצרף דו"ח תנועה או הזמנה לדין באמצעות דואר ישראל במכתב רשום בלבד לכתובת בעל-הרכב כפי שרשומה במשרד הפנים (אנא ודאו שכתובתכם מעודכנת).

פניה חזרה בדוא"ל תהיה רק במקרה שבעל הרכב פנה קודם למרכז פניות נהגים וביקש לקבל את המענה לפניה בחזרה לדואר האלקטרוני.

שימו לב לכתובת הדוא"ל ממנה נשלח המכתב – ואם קיימת הסיומת gov.il.

שימו לב לפרטים בתוכן המכתב, לפרטים על מיקום וזמן ביצוע העבירה.

בכל מקרה בו עולה חשד כי מדובר בפניה זדונית וחשש לניסיון דיוג אל תלחצו על הקישור המצורף, אל תורידו קבצים למחשב ופנו למשטרת ישראל.

מצ"ב תמונת המייל החשוד וסימנים מחשידים לשימושכם.

הערה (מיצו): כל האמור לעיל נכון באופן עקרוני לכל סוג של הודעה המתיימרת להיות מגורם רשמי כזה או אחר – דואר ישראל, רשות המיסים, הבנק שלכם, פייסבוק וכו' וכו'. בכל מקרה – אם יש ספק אין ספק – ואסור עליכם ללחוץ על לינקים גם אם הפיתוי גדול. אם לחצתם, בשום פנים ואופן אין לבצע לוגאין לאותו דף שאתם מגיעים אליו גם אם הוא נראה רשמי (קל מאוד לזייף דף התחברות של כל אתר).

המשך…

איך לשלם מיסים בקלות על חבילה שמחכה לכם בדואר ישראל

דואר ישראל, הפנינה בכתר הביורוקרטיה הישראלי… נו לא באמת. רבים הם סיפורי הזוועה על חוסר השירות, חוסר המענה, חוסר היעילות וכמובן איך אפשר בלי האיטיות של "הצבי" הישראלי. אבל בין אם נכוויתם ממעללי דואר ישראל בעצמכם ובין אם אתם ניזונים מסיפורי זוועה של חברים – תהיו בטוחים בדבר אחד: כשצריך לשלם מיסים, התהליך שממילא מרגיש כאילו הוא עוצב על ידי מהנדסים מהאינקוויזיציה הופך להיות מסורבל ומעיק הרבה יותר.

נתעלם לרגע ממבול ההזמנות מהאתרים הסיניים שמגיעות לנקודות חלוקה שונות שלעיתים הקשר בינן לבין הכתובת שלכם הוא רנדומלי (בחיי, פעמיים שלחו אותי לאסוף חבילה מקיוסק בחיפה כשהכתובת שלי היתה בתל אביב). בואו נתייחס ספציפית למצב שבו החבילה הוזמנה מאתר אירופאי או אמריקאי, נניח שהמחיר ששילמתם עליה גבוה מהרף הנוכחי לפטור ממיסים, ונניח שהחבילה נעצרה במכס וכעת ממתינה לכם לשלם את המיסים כדי לשחרר אותה.

הערה: נכון לרגע כתיבת שורות אלה תקרת הפטור עומדת על 75$ (כולל עלות המשלוח).

בעצם מה שקרה מאחורי הקלעים הוא מעין Stop על כל תהליך המשלוח, וכעת המערכת מחכה שתשלמו את החוב. אם תשלמו – התהליך ימשיך והחבילה תשוחרר מהמכס. אם לא תשלמו – הכל עומד ומחכה לכם.

נו אז למה לא לשלם את המס ולסגור עניין תשאלו…

יופי, אני שמח ששאלתם.

ראשית – הדואר לא טורח להודיע לכם על כך שאתם חייבים מס כדי לשחרר את החבילה. למה? אלוהים יודע. אולי מערכת הסמסים שלהם לא מתוכננת לזה, אולי… עזבו. לא יודע מה הסיבה, אבל העובדה היא שאם תחכו עד שהדואר יואיל בטובו לשלוח לכם הודעה על החוב – אתם תמותו מזקנה. גם אם אתם בני 35.

שנית – גם אם איכשהו באיזה תהליך קסום כן קיבלתם הודעה על החבילה שלכם, אם תגיעו לדואר ותנסו לשלם את המע"מ (למשל) על החבילה, תגלו לחרדתכם שדואר ישראל מסרב לקבל תשלום בכרטיסי אשראי ומחייב אתכם לשלם במזומן (אולי יקבלו צ'ק, לא בדקתי. אם אתם יודעים אחרת כתבו למטה בתגובות). מה שכמובן לא רק מסרבל את התהליך אלא גם מעצבן כי אם אין עליכם מזומן תצטרכו לחפש כספומט ואז הלך התור (ונתעלם לרגע מהעובדה שרק כדי לזכות לדרוך בסניף הדואר אתם צריכים קודם לקבוע תור באפליקציה או באינטרנט).

למזלנו (אם אפשר לקרוא לזה מזל) יש דרך עוקפת דואר לשלם את המס על החבילה, ובכך לשחרר את החסם שמונע מהדואר להוציא לכם הודעה שהחבילה הגיעה לסניף. כך תוכלו גם לבדוק האם בכלל יש לכם חבילה שממתינה לתשלום מס, וגם לשלם באמצעות כרטיס אשראי מהנוחות של הספה שלכם בבית (או מהטלפון בזמן שאתם בולסים שווארמה).

איזה כיף! איך עושים את זה?

המשך…

מהו משקל בלתי מוקפץ?

עולם הרכב והדו-גלגלי מלא בהמון מושגים טכניים שלא תמיד מעניינים את כל הרוכבים. וזה בסדר. אבל כשאנחנו רוצים להבין קצת יותר במכניקה של איך דברים עובדים – ולעיתים גם איך סט-אפ באופנוע אחד עובד בצורה הרבה יותר טובה מאשר אותם מכלולים שנמצאים באופנוע אחר – כדאי להתחיל לשים לב לפרטים הקטנים, וכחלק מזה כדאי להתחיל להכיר מושגים.

אז הנה, כשירות לציבור ובתשובה לשאלות שקיבלתי בפרטי, קחו לכם כמה מילים על אחד המושגים הטכניים שיכולים להשפיע בצורה משמעותית על ביצועי כלי האופנוע שלכם – הרי הוא ה"משקל הבלתי מוקפץ".

הערה: במאמר זה אתייחס גם לכלי רכב מרובי גלגלים וגם לאופנועים דו/תלת-גלגליים באותו הקשר, וזאת משום שהקונספט של משקל בלתי מוקפץ עובד בצורה זהה בין אם מדובר באופנוע ספורט מושחז, ברכב עתיר ביצועים, במזדה ליסינג שלכם, באופנוע אדוונצ'ר גבוה, בג'יפ שתופר תוואי שטח קשים ואפילו בקטנוע שליחויות עירוני. מה שעובד באחד עובד בשני בדיוק באותה צורה, והשאלה היא רק כמה תשומת לב אנחנו מקדישים לזה בכל סוג כלי רכב/אופנוע. אבל למרות זאת חשוב לדעת שההשפעה של משקל בלתי מוקפץ על אופנוע מורגשת בפרמטר נוסף שיש לו השפעה הרבה יותר גדולה כשמדובר בדו-גלגלי מאשר ברכב מרובה גלגלים, ונדון בזה מיד.

אם תקראו את כל הכתבה תבינו גם אתם למה הפחתה של 2-3 ק"ג במשקל הג'אנטים שלכם או בתצורת הבולמים שלכם תשפר את ביצועי הכלי באופן משמעותי, מצד שני איך שימוש בג'אנטים עם שפיצים ובצמיגים כבדים יעשו בדיוק להיפך, ואיך כל זה מתחבר להתנהגות זריזה יותר של האופנוע שלכם.

אז בואו נתחיל. קודם כל קצת מושגים:

"משקל בלתי מוקפץ" (או "unsprung weight" באנגלית, ומלשון "קפיץ" בעברית) הוא המסה של כל מה שאיננו נתמך על ידי מערכת הבולמים/מתלים של כלי הרכב. למשל, צמיגים, ג'אנטים, צירי גלגל, דיסקי בלימה, קאליפרים, מתלים או זרועות שאליהם מחוברים הגלגלים, גל הינע, דיפרנציאל וציריות (בכלי רכב) והחלק התחתון (שזז) בתוך מבנה הבולמים – כל אלה הם חלק מהמשקל הבלתי מוקפץ.

בגדול תחשבו על זה ככה: כל מה שהקפיצים במתלים של כלי הרכב לא מקפיצים מעלה מטה, כל מה שעוקב אחרי תוואי הקרקע/כביש – הוא משקל בלתי מוקפץ.

להמחשה, אם זה האופנוע שלנו – כל מה שצבוע בסגלגל הוא המשקל הבלתי מוקפץ:

לעומתו, כל מה שנכנס תחת הקטגוריה של "משקל מוקפץ" כולל את המסה של חלקי כלי הרכב שנתמכת על ידי מערכת הבולמים/מתלים, את החצי העליון של הבולמים והמתלים, השלדה, המנוע והשמן שבתוכו, מערכת הפליטה על שלל צינורותיה, מיכל הדלק והנוזל שבו, צינורות הבלימה והנוזל שבהם, מערכת התאורה, הרדיאטור והנוזלים שבו, הפירינג (או הגוף/הבודי של הרכב), תא המטען וכל תכולתו, הגלגל הרזרבי שנמצא בתוכו, המושבים (וכל מה שבתוך הרכב), והרוכב/נהג + נוסע/ים – אפילו תכולת מיכל המים לשפריצר של הוישרים או תכולת הכוס הקטנה שבה אתם שמים את המטבעות שיש לכם בכיסים – כל זה משקל מוקפץ.

בהגזמה:

בניגוד לציור כאן למעלה, הגלגלים של רוב כלי הרכב שנראה על הכביש אינם כאלה גדולים. ולכן, ברוב המקרים, אם נשים את כל רכיבי הרכב שהם חלק מהמשקל הבלתי מוקפץ על צד אחד של מאזני משקל, ועל הצד השני נשים את כל רכיבי הרכב שהם חלק מהמשקל המוקפץ, ברור לנו שהצד של המשקל המוקפץ כבד משמעותית מהצד של המשקל הבלתי מוקפץ.

לכל אחד משני המושגים שציינתי לעיל יש השפעה שונה על ביצועי כלי הרכב, וההבנה שלהם היא קריטית לשיפור הביצועים. למרות זאת, למשקל הבלתי מוקפץ יש משמעות קריטית לביצועי כלי הרכב – הרבה יותר מאשר למשקל המוקפץ.
בנוסף, צריך לזכור שהרוב המכריע של המשקל הבלתי מוקפץ הוא מסה מסתובבת ולא סטטית. עוד מעט תבינו עד כמה גדולה ההשפעה שלו על ביצועי כלי הרכב – בעיקר על דו-גלגליים אבל לא רק.

נתחיל עם משקל מוקפץ. הוא "דוחף" את כלי הרכב כלפי מטה, אל הצמיגים שלו, ועל ידי כך גם אחראי בין היתר לחיכוך ביניהם לבין המשטח שעליו נוסע כלי הרכב או האופנוע – ומכאן גם לאחיזה טובה יותר.
אבל למשקל מוקפץ יש גם השפעה שלילית על ביצועי כלי הרכב: ככל שהמשקל המוקפץ גבוה יותר, כך הרכב או האופנוע "יושב נמוך" יותר על המתלים שלו, וזה בסופו של דבר פוגע ביכולת המנוע להאיץ, פוגע ביכולת הבלמים לעצור, מגדיל את תצרוכת הדלק, ובהתאם לחלוקתו של המשקל הזה – יכולה גם להשפיע לרעה על הגלגול הצידי של כלי הרכב בעת פניות וליצור תחושה של רכב שקשה לשנות איתו כיוון.

כדי להקטין משקל מוקפץ בכלי רכב יומיומי רגיל נסיר ממנו כל דבר שאינו חיוני לתפקודו ולמטרתו (תחשבו לדוגמה על רכב שהבגאז' שלו עמוס, או רכב שלוקח כמות נוסעים גדולה – תחושת הנהיגה בו תהיה שונה מאשר אותו רכב כשהוא ריק ממטען ומנוסעים). פינוי תא המטען או הארגזים של אופנוע האדוונצ'ר שלכם מכל הזבל שאתם סוחבים בו (ולא, אתם לא באמת צריכים את הכל בפנים) הוא מעשה חכם ולא מסובך יותר מדי, ותהיה לו השפעה חיובית על ביצועי הכלי. בנוסף – תחשבו על התחושה שלכם על האופנוע כשאתם רוכבים לבד, סולו, לעומת כשאתם מרכיבים מאחורה אדם ששוקל לא מעט.

כמובן שפינוי תא המטען מג'אנק יכול לקדם אותנו רק עד למקום מסויים ולא מעבר לכך. מי שמחפש להוריד משקל מוקפץ בצורה רצינית (רייסרים וכאלה) יכנס לפרוייקטים של הפחתת משקל על ידי הורדת מושבים או אלמנטים לא חשובים, החלפת חלקי בודי ממתכת בחומרים אחרים קלים יותר כמו קרבון ולעיתים גם שינויים בתא המנוע. מי שהולך לקיצוניות יכול להפשיט את כלי הרכב מכל פרט או אלמנט שאינו נחוץ לנסיעה, מה שאומר גם תא נוסעים ערום לחלוטין ואפילו הסרת אלמנטים כמו חומר בידוד רעש, מושבים לא נחוצים, מערכת סטריאו, מערכת מיזוג, גלגל רזרבי ועוד.

גם באופנועים ניתן כמובן להוריד משקל מוקפץ, אבל כמות החלקים שאותם אפשר לפרק או להחליף באופנוע היא מצומצמת יחסית למה שאפשר לעשות במכונית. באופנוע אפשר להוריד ארגזים ולהחליף חלקי פלסטיק או חלקי מתכת בקרבון, להחליף מערכת פליטה בפול סיסטם קל משקל ועוד (אלא אם אתם רוכבים על הארלי/אינדיאן או משהו דומה, ואז ממילא יש לכם המון ק"ג של ברזלים שאפשר להוריד). אבל בסוף, באופנוע – לעומת רכב – יש גבול לעד כמה ניתן להפחית את המשקל המוקפץ.

המשך…

מיצו רוכב על BMW S1000XR

אפשר למנות על אצבעות יד אחת של מומחה חומרי נפץ בדימוס את מספר הפעמים שחברת BMW – שהמציאה, הגדירה ולמעשה שולטת מהיום הראשון על שוק אופנועי האדוונצ'ר בזכות סדרת דגמי ה- R-GS המיתולוגים שלה – הופתעה. אבל כשדוקאטי יצאה ב- 2010 עם דגם המולטיסטרדה 1200 שלה – זה קרה. אופנוע עם פוזה של חוצה יבשות אבל עם DNA של סופרבייק? איך זה בכלל אפשרי? נכון שחברה כמו BMW – שמוכרת יותר GSים בשנה מאשר כל דגמי דוקאטי יחד – לא צריכה להתרגש מאופנוע שמנסה לאגף אותה מהאגף הימני, אבל מסתבר שזה בדיוק מה שקרה. מיטב המוחות במטה החברה במינכן החלו לגרד בראשם ולנסות לראות איך הם מייצרים כלי שימנע זליגה, ואפילו קטנה, של לקוחות שמחפשים פוזה של מגלה עולמות עטוי חליפת רכיבה מושקעת ועם ארגזים בצד, ביחד עם כלי שיכול לתת בראש לאופנועי ספורט ליטר ומעלה על כבישים ציבוריים. Das ist unmöglich (זה לא יתכן) ואנחנו נעצור את זה כאן ועכשיו!

Was zu tun ist? (מה עושים) שאלו אחד את השני המהנדסים הגרמנים המלומדים, וכיוון שהתשובה היתה כבר מונחת לפניהם עם מה שדוקאטי עשו לפאניגלה כדי לייצר את המולטיסטרדה, הכיוון היה די ברור: ניקח את הסופרבייק הכי קיצוני ש-במוו יכולה לייצר – את ה- S1000RR – עם המנוע מרובע הצילינדרים בשורה שמייצר הספקים המתקרבים לאזור ה- 200 כ"ס, עם כל האלקטרוניקה שאפשר למצוא – נכניס את המנוע (אחרי שנעשה לו קצת טיונינג ליותר מומנט על חשבון כ"ס כי בסופו של דבר זה הרבה יותר שימושי ליום יום), השלדה הקשיחה ושאר המכלולים לתוך מעטפת אדוונצ'רית עם תנוחת רכיבה זקופה, נצרף לזה מהלך בולמים ארוך יותר, נוסיף מקום לארגז אחורי ומזוודות כדי שיהיה כי זה חלק מהפוזה, נעדכן אותו עם מיגון רוח גבוה ונקנח לבסוף עם מלא פינוקים – ונקרא לו S1000XR.

וכך היה.

עם הצגת ה- XR הראשון בשנת 2015, שהיה ללא ספק יציאה מעניינת למדי של BMW הוא עורר את העניין של הרבה רוכשים שחיפשו מצד אחד את תחושת הקרביות והיכולות המוטוריות של סופרבייק גרמני מושחז לעילא ועילא, וזאת תוך כדי רכיבה בתנוחה ותנאים נוחים בהרבה, ועם תדמית של "כל מה שאתם עושים אני עושה, אבל בניגוד לכם – אני עושה את זה בזמן שאני שותה בירה, אוכל נקניקיה עם כרוב חמוץ ומקבל מסז' מפנק מהלגה וכריסטינה בזמן שאתם מכווצים לתנוחת עובר וסובלים בזמן הרכיבה"…

לדגם הראשון של ה- XR שתכלס היה שליפה מהירה מהמותן היו כמה עניינים לא פתורים שלא נרחיב עליהם כאן, אבל פאסט פורוורד חמש שנים קדימה ואחרי סדרה של עידכונים קטנים וסידור של הדברים ש, והנה ב- 2020 הוצג הדור השני של ה- S1000XR, אבל זוהי לא מתיחת פנים אלא למעשה אופנוע חדש לגמרי.

עם עיצוב מחודש של הפלסטיקה ויחידת התאורה (הכוללת גם LEDים כתאורת יום, וכן, הוא כבר לא פוזל כמו בדור הראשון) ועם צביעה שבעיני היא מהממת, עם או בלי חבילת ה- M של במוו שנותנת לו נופך ספורטיבי יותר. בצביעת האפור בטון/גואש, או בצביעת הזהב, או בצביעת הטריקולור – ה- XR פשוט נראה יפה, אם כי היו כאלה שטענו שהוא קצת לא סגור על עצמו מבחינה עיצובית – חלקו התחתון מזכיר סופרבייק ואילו חלקו העליון יותר פונה לעולמות האדוונצ'ר. ועל זה אגיד – נו, אז מה?

ל- S1000XR החדש מנוע חדש חזק יותר ומאוזן יותר – 4 בוכנות בשורה באותו נפח כמו הקודם – 999 סמ״ק – מקורר שמן/מים עם שני גלי זיזים עיליים ו- 4 שסתומים לבוכנה – שמפיק 165 כ"ס ב- 11,000 סל״ד ו- 11.6 קג"מ ב- 9,250 סל״ד. אנחנו נחזור למספרים האלה עוד מעט. הכלי זכה גם להפחתת משקל דרסטית של 10 ק"ג (5 מהם מהמנוע ועוד כמה מהזרוע האחורית), ובוצע גם שינוי ביחסי העברת ההילוכים – בהם הרביעי, חמישי ושישי הם יחסית ארוכים יותר כדי לעזור בחיסכון דלק ולהפוך את השיוט לנוח יותר.

המשך…

הקסדה והראש שלך – תקן ECE 22.06

עד כה, קסדות אופנועים שנמכרו באירופה – וכתוצאה מכך גם בישראל שמשתמשת באותם תקנים כמו באירופה – היו צריכות לעמוד בתקן מסויים שנקרא ECE 22.05 – תקן שהיה בתוקף במשך כ- 20 שנה. החל מתחילת 2024 כל הקסדות בשוק האירופאי (ושוב, כתוצאה מכך גם אלה הנמכרות בישראל) יידרשו לעמוד בתקן אירופאי מעודכן הנקרא ECE 22.06.

תקן ECE הוא תקן שנחשב כתקן המוכר והנפוץ ביותר בעולם לקסדות של רוכבי אופנועים, קטנועים וטרקטורונים, והוא מחייב ביותר מ- 50 מדינות בעולם – בעיקר באירופה אבל כאמור גם בישראל. תקן זה נוצר על ידי גוף ה- Economic Commission for Europe וכעת הוא מגיע לגירסתו השישית.

אז מה חדש בתקן ECE 22.06? החלק המהותי ביותר בו מתייחס לדרך ולאופן שבה מבצעים את בדיקות הבטיחות לקסדות (נציין רק שיש תקנים מחמירים ממנו, כמו תקן FRHPhe), וזאת על מנת לעדכן ולשפר את בטיחות הרוכבים המשתמשים בקסדות שעומדות בתקן.

אחת הטענות נגד חלק מהתקנים המקובלים בעולם (כמו DOT, Snell ואפילו תקן ECE 22.05) היא שהם מוגבלים מאוד בדרך שבה הם בודקים את בטיחות הקסדות. לדוגמה, בחלק מהבדיקות מודדים השפעת נפילה של קסדה או פגיעת עצם קשיח בקסדה בנקודה אחת בלבד (למשל רק בקודקוד) וריבאונד. בנוסף, הבדיקות אינן מכילות אלמנטים מציאותיים כמו גרירה על הארץ, שפשופים, וכן פגיעות סיבוביות.

מתוך הבנה שתאונת דרכים עשוייה לכלול מרכיבי פגיעה שונים ומשונים ולא רק "לפי הספר", מוסיף התקן החדש תסריטי בדיקה נוספים, וכן מגדיר את גודל הקסדה, גודל המשקף, היכולת להבחין טוב יותר בצבעים דרך המשקף (כולל משקפי שמש אינטגרליים) סוג החומר סופג האנרגיה, עמידות בטמפרטורות שונות (עד מינוס 20 מעלות צלסיוס), תנאי לחות שונים וקרינת UV. בנוסף, רצועות הסנטר נבדקות למתיחה ועמידות, ויש אפילו הנחיות ברורות לגבי פסים מחזירי אור ומיקומם על הקסדה.

תקן ECE 22.06 החדש לא עושה חיים קלים ליצרנים, והוא מחייב שימוש ביותר בדיקות – 55 בדיקות ל-3 מידות של קסדה – בניגוד לפחות בדיקות ורק בשתי מידות בתקן הקודם – ושימוש בחיישנים מדוייקים יותר. וגם לייצרן יש קסדה שמשתמשת בשני סוגי סוגר – למשל DD וראצ'ט – הם יצטרכו להעביר את שני סוגי הקסדות בבדיקות התקן.

שיפור נוסף נוגע לקסדות נפתחות אשר יבדקו מעתה בשני המצבים – גם סגור וגם פתוח – כדי לעמוד בתקן. בנוסף, כל תוספת למעטה הקסדה – למשל דיבורית, מצלמה או משקף שמש – תצטרך בדיקה נפרדת. בדיקות הפגיעה יתבצעו גם באזורים נוספים בקסדה, כמו פתחי איוורור, וגם מתייחסות למשקף עצמו שצריך להישאר מחובר במנגנון שלו גם לאחר פגיעה של עצם מתכתי במהירות של 60 מטר לשניה.

גם טווח המהירות של כל בדיקה השתנה וגדל, וכעת הוא ממהירות של 6 מטר לשניה ועד 8.2 מטר לשניה, בנוסף על בדיקת פגיעה אלכסונית במהירות גבוהה. נושא נוסף ששופר בבדיקות הוא תוספת של בדיקות אימפקט בזוויות שונות מהתקן הקודם – 18 זוויות שונות לעומת 5 בתקן הקודם. בנוסף, קסדות נבדקות להתאמה טובה יותר לצורת הראש ואסור להן "לזוז" בחופשיות על הראש. המשך…

שם איקס על איטליה – רשמים מ- Scrambler Experience באיטליה, על Ducati Desert X

את הפוסט הזה שלח לי ניצן רון, חבר מועדון דוקאטי, שהשתתף לאחרונה באחת מהחוויות שמארגנת חברת דוקאטי לרוכבי המותג – בעיקר באיטליה אבל גם במקומות אחרים בעולם. קראתי, ביקשתי את רשותו, והנה הוא עולה כאן לעיונכם. לא יודע מה איתכם אבל אני כבר ארזתי מזוודות ורק מחכה להזדמנות להשתתף בכזו חוויה!

כל התמונות עם קרדיט ל- Alberto Dede הצלם המקצועי שהתלווה אל הקבוצה ולניצן רון.

הנה זה בא:

רצה הגורל וב-2020 אשתי עשתה לי הפתעה וקנתה לנו כרטיסים להופעה של הלהקה האהובה עלי – Foo Fighters במילאנו. רצה הגורל והגיע קורונה וההופעה נדחתה (בשנתיים!!). רצה הגורל והמתופף של הלהקה לקח 10 סוגי סמים שונים בקולומביה והחזיר נשמתו לבורא (איך אומרים, בקולומביה התנהג כ…), רצה הגורל ומיצו שולח הודעה בקבוצת הסקרמבלרים של דוקאטי על הרשמה לחוויה שנקראת Scrambler Experience שאמורה להתקיים באיטליה בדיוק בתאריכים שאנחנו אמורים להיות שם. אז מי אני שאגיד לא לגורל, ועוד כשהוא מגיע עם אפשרות לרכב בשטח על Desert X – אופנוע הקונספט החדש של דוקאטי שהושק רק חודש לפני כן. בקיצור, תוך 5 דקות בערך שריינתי לעצמי יום רכיבת Off-road על Desert x. (ותודה על כך כמובן לאשתי 🙂

לפני שנמשיך בואו נתאם ציפיות: אני אומנם רוכב על דו-גלגלי כבר כ- 20 שנה כשמתוכן אני רוכב כשנתיים על דוקאטי סקראמבלר אייקון, ועשיתי מספר קורסי רכיבה מתקדמים (כולל שטח), אבל אני לא מגדיר את עצמי כרוכב ״מקצועי״ ובטח לא מחזיק מעצמי אלוף ברכיבת שטח. אני פשוט אחד מהחבר׳ה האלה שפשוט אוהבים לרכב. לכן, כשאתם קוראים את הפוסט הזה תנסו להתייחס אליו פחות כביקורת מקצועית על הדזרט איקס (אתם יכולים למצוא כאלה בשפע בשלב זה), אלא יותר סקירה ורשמים אישיים על חווית הרכיבה ועל האירוע עצמו.

החלק הקשה ביותר

באופן מפתיע, החלק הכי קשה בכל הסיפור הזה היה לשלם עליו. לא בגלל שמדובר בסכום אסטרונומי – מדובר בסה״כ ב- 437 יורו (אחרי הנחת מועדון דוקאטי) שכוללים יום רכיבה על דזרט איקס, ציוד מגן הכולל מגן גוף, מגפיים וכפפות (את הקסדה צריך להביא) וכן כולל שלוש ארוחות (מעולות, שמתוכן בוקר וערב עם בת/ן הזוג).

אז איפה הקושי? ובכן מסתבר שבניגוד לחזות המתוקתקת והבינלאומית של האתר הרשמי שבו נרשמים לאירוע העניינים מאחורי הקלעים זזים בקצב שונה. נתחיל מזה שכל התקשורת עם המארגנים נעשית במיילים, ובאיטלקית… וכשכבר עוברים לאנגלית אתה מתחרט שלא נשארת באיטלקית. במקום לתת את כל האינפורציה מראש בצורה מסודרת, המיילים היו קצרים, מוזרים, והרגשתי כאילו צריך "לחלוב" את הפרטים מהם, ידנית, עם פלאייר… אתה שולח מייל, מחכה ימים לתשובה, ואז מתברר לך שהם ענו רק על חלק מהשאלות שלך. ושוב שולח מייל ומחכה לתשובה וחוזר חלילה… כך יצא שהצטברו לי כמעט 20 מיילים עם אותה נציגה.

לבסוף, החלק המתסכל ביותר היה התשלום עצמו – היית מצפה שבשנת 2022 המארגנים יאפשרו תשלום בכרטיס אשראי, אבל לא, האופציה הזו לא היתה קיימת. האפשרות היחידה היתה לעשות העברה בנקאית במט״ח. וכששולחים לך את הדרישה הזו יום לפני הטיסה הסיפור הופך להיות סיוט ביורוקרטי מלחיץ, ומצאתי את עצמי מדבר עם נציג של בנק לאומי ביום שישי בבוקר כשאני כבר נמצא באיטליה כדי לאשר את ההעברה. על זה תוסיפו את העמלות המגוכחות שהבנק לוקח ותבינו את התחושה. אבל זהו, כאן נגמר התסכול… עכשיו נהנים!

המשך…

נגישות