עליית התעריפים שתכנס לתוקף ב- 1.7 (שבוע מהיום) – בין אם מוצדקת או לא, ולא על זה הדיון כאן כי ברור שהיא תכאב לנו בכיס – עלולה להשפיע לרעה על רובנו. המחירים צפויים לעלות בשיעור של בין 10% ל- 20% מהמחיר ששילמנו נכון לעכשיו. מבדיקה שערכתי – רובם המכריע של הרוכבים יושפע בסדר גודל של כ- 400-500 ש"ח מעליית התעריפים (יש קטגוריות נפחים שיושפעו הרבה יותר, אבל הן לא נמצאות בקבוצות שלנו). מדובר בסכום שהוא אמנם לא בשמיים, ובחישוב שנתי זה בערך מנה שווארמה בחודש, אבל לא מזלזלים באף שקל, ואין ספק שיש כאלה – במיוחד עם כמה כלים – שעבורם ההוצאה תהיה גדולה יותר.
חשוב לומר שתאגיד הפול הוא לא זה שקובע את המחירים של הפוליסות שנמכרות אצלו, ולכן הוא גם לא הכתובת לתלונות. התעריפים נקבעים על ידי הממונה על הביטוח במשרד האוצר, והפול מבצע בהתאם. עם זאת, אין ספק שהחזירות של חברות הביטוח מגיעה עד למסדרונות משרד האוצר.
בקרב ציבור הרוכבים יש התמרמרות גדולה על עלייה זו, וישנן קבוצות של רוכבים שקמו ועשו מעשה, כולל שתי פעילויות מחאה ביום חמישי שעבר. יש התארגנויות להמשיך בזה גם בשבוע הקרוב. במקביל, ישנם נציגי רוכבים – בעיקר ממועדון האופנועים הישראלי אבל לא רק – שמשתתפים בדיונים של ועדת הכספים בכנסת (אני אשתתף בדיון על הנושא ב- 6.7). ברקע, מאחורי הקלעים, יש כאלה שפועלים ישירות מול האוצר בניסיון להביא לאיזה שינוי.
לצערי – ואני אומר את זה כלמוד ניסיון מהמאבקים שהייתי חלק ממשתתפיהם ב- 2005 וממוביליהם עוד ב- 2009 – מניתוח המצב כפי שהוא היום, בדיקת הנתונים המספריים הלכה למעשה (כמות מבוטחים מול כמות ובעיקר סכומי תביעות מצד שני) ותוך סינון ובידוד רעשי הרקע שמסביב – אני בדעה שאין ביכולתנו ציבור הרוכבים לעשות דבר משמעותי שאכן ימנע את עליית המחירים של ביטוחי החובה נכון לעכשיו. אני לא רואה אור בקצה המנהרה בכל מה שקשור ליכולת שלנו להשפיע באמת על התעריפים.
מה כן אפשר לעשות בטווח הארוך?
בטווח הארוך יש פעולות שאפשר לעשות כדי למנוע את ההתייקרות ובעיקר כדי להביא להוזלה בתעריפים. הצרה היא שרובן ככולן הן פעולות שחייבות גיבוי ממשלתי מצד אחד – כמו הכרזה על מעבר לדו"ג כיעד תחבורתי ממשלתי – סיכוי אפסי כך, לצערי – וכן פעולות של חינוך/הכשרה/הסברה מצד שני, מה שלא רק שדורש תקציבים משמעותיים שלא בטוח שמישהו יטרח לזרוק לכיוון שלנו, אלא גם לוקח זמן, המון זמן.
לו הממשלה היתה מבינה את התועלת במעבר לדו"ג – חיסכון עצום בפקקים שנמדד במיליארדים בשנה למשק, צמצום פערים, הוזלת יוקר המחייה, סיוע בקירוב הפריפריה לאזורי תעסוקה, סיוע בבעיות הפקקים וכו' – אז היא היתה עושה מעשה. לצערי, הממשלה הזו – בדיוק כמו כל ממשלות ישראל לדורותיהן – עסוקה יותר בהישרדות, בעסקנות, בשמירה על הכיסא ובהתמודדות עם מגזרים ואוכלוסיות מסויימות – מאשר לתכנן תוכנית רב שנתית שתכלול דו-גלגלי בתוכה כחלק מעדיפות לאומית תחבורתית. אין צפי שזה ישתנה בקרוב, וזה לא קשור לא לשמאל ולא לימין, לא לביבי ולא לרקלאביבי.
לכן, עם כל הצער שבדבר, אני לא רואה שום דבר שאנחנו הרוכבים יכולים לעשות בנידון וזאת פרט לניסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות. הדרכים לעשות זאת יכולות לנוע החל מהפגנות המוניות וכלה בהפעלת לוביסטים במסדרונות הכנסת. לצערי, אנחנו רואים לאן מובילות הפגנות, ואילו הפעלת חברות של לוביסטים היא עניין יקר שלא בטוח שיש לנו את התקציב לכך (בעצם – אין).
מה אפשר לעשות ברמה האישית –כרגע– כדי להקטין את הנזק?
הנה מספר פעולות שכל אחד יכול לבצע ברמה הפרטית שלו:
