מיצו בדרכים

במשך למעלה מ- 15 שנה משטרת ישראל משתמשת באותם אמצעי אכיפת מהירות ללא כל שינוי: מכשיר ידני המודד מהירות באמצעות קרן לייזר (LTI 20/20 המוכר בכינוי "ממל"ז"), מכשיר נישא בניידת או באופנוע המודד מהירות באמצעות קרינת רדאר ואפקט דופלר (Bee III הידוע בכינויו "דבורה"), ומצלמה המוצבת בצורה נייחת בצידי הכבישים ובחלק מהצמתים המודדת את המהירות באמצעות השראה מגנטית (מצלמות גאטסו). שיטת הפעולה של אמצעי אכיפה אלה ידועה ומוכרת, וכאמור לא חל בהם שום שינוי כבר זמן רב (לפני מצלמות הגאטסו היתה המשטרה משתמשת במצלמות אנלוגיות אחרות אבל הן כבר יצאו מזמן משירות).

מבין 3 האמצעים שצויינו מעלה, רק מערכת הגאטסו מסוגלת לתעד באמצעות תמונה את עבירת המהירות שבוצעה (וגם אור אדום אבל זה סיפור אחר). שני האמצעים האחרים – ממל"ז ודבורה – אינם מתעדים את העבירה באמצעות תמונה, אלא רק מציגים לשוטר את המהירות שנמדדה, מרחק מהמטרה וכו', ואז השוטר חייב לעצור את כלי הרכב שנמדד, להציג בפניו את התיעוד, ולתת לו את הדו"ח.

במילים אחרות – אם השוטר לא עצר אתכם (לא הספיק, לא רצה, או מכל סיבה אחרת) – אין דו"ח. ואם יצא אחריכם אבל לא שמר על קשר עין – אין דו"ח.

מכיוון שמשטרת ישראל שמה פוקוס של 200% על אכיפת מהירות, שכידוע לכל מי שעוקב נמצאת אי שם בתחתית 10 הגורמים האמיתיים לתאונות דרכים אבל למרות זאת מושקע בה הון תועפות ומאמצים כבירים בצורה לא פרופורציונית לרמת הסיכון שלה, אין פלא שמאז 2020 החליטו שם בצמרת המשרד לבטחון פנים לצאת בקריאה להכנסה של מערכות מדידת מהירות חדשות, משוכללות יותר.

על מערכת אחת כזו אנחנו שומעים יותר ויותר והיא כמובן מתועדת היטב כאן ב"מיצו בדרכים": מצלמות למדידת מהירות ממוצעת שנמצאת כבר בפיילוט שרץ בקטע קצר בכביש הערבה כבר זמן מה.

אבל בנוסף לה מעוניינת המשטרה להכניס לשימוש סוג חדש של מכמונות מהירות מבוססות רדאר אשר יצוידו גם במצלמה מובנית, וכך השוטר שמפעיל את האמצעי לא יצטרך לצאת מהניידת כדי לעצור את הנהג העבריין, אלא ילחץ על כפתור והעבירה תתועד באמצעות תמונה. משם – הדרך של הדו"ח הביתה מהירה.

נציין שכמו במערכת א'3 (גאטסו) – גם מכמונות אלה לא יפעלו באופן אוטומטי, אלא נדרש שוטר שיבצע את המדידה הלכה למעשה. וכמו מצלמות הגאטסו, הדבורה והממל"ז לפניהם, גם מכמונת המהירות החדשה – תהיה אשר תהיה – תידרש לעבור תהליך אישור של מכון התקנים, והיא חייבת להיות מהסוג שנמצא בשימוש בארה"ב, קנדה, אירופה או אוסטרליה.

בתמונה – מערכת שעושה בדיוק מה שהם רוצים, אבל היא לא תיבחר ע"י משטרת ישראל

המשך…

אמל"ק: חארטה בריבוע. רוצים לשמור על החוק? תנהגו כחוק.

לאחרונה התחילו להעיף בקבוצות וואטסאפ את התמונה הזו:

לכאורה – אייטם לגיטימי, כיוון שבאמצע פברואר 2025 התראיין בטלויזיה שוטר בשם עמיר ג'יבלי (שעל מעלליו סיפרנו כאן בהרחבה בעבר) והוא סיפר ברוב גאווה שכחלק ממלחמתה של המשטרה בתאונות הדרכים הם זיהו שמירב התאונות מתרחשות בצמתים (אם כי עד לא מזמן הסיבה העיקרית לתאונות דרכים – לפי אותו עמיר ג'יבלי הוא ולא אחר – היתה שימוש בטלפונים. והאמת? גם כאן בצדק), אבל ראו זה פלא – למרות שינוי הפאזה והסימון של צמתים כמקום העיקרי שבו מתרחשות תאונות דרכים – מירב האכיפה המשטרתית כנגד עברייני הדרכים ממשיכה להתמקד ב… תופים… עבירות מהירות.

אבל רגע – אמרתי קודם שזה חירטוט. אסביר למה:

דבר ראשון – אין מצלמות רמזור בכל צומת בארץ. גם אם המשטרה ונציגיה באולפן היו עושים שמיניות באוויר הם לא היו יכולים באמת לאכוף מהירות בכל צומת, ואפילו לא בשבריר חלקיק של הצמתים בארץ. אתם יודעים מה, אפילו לא בעשירית מהצמתים המסוכנים בארץ. ולמה? כי בישראל של 2025 יש בסך הכל כמה עשרות עמדות של מצלמות אור אדום ורמזור ורק חלק קטן מהן פעיל בכל רגע נתון, ככה שזה יותר אייטם בשביל התקשורת המחרטטת כדי להראות שכאילו המשטרה עושה משהו. המשטרה לא עושה שום דבר.

ואתם יודעים מה? אל תאמינו לי. תקשיבו למה שנציג המשטרה אמר רק כמה ימים קודם לכן בישיבה של וועדת הכלכלה בכנסת…

אז עם כל הרצון הטוב, בלי שהמשטרה תעשה לעצמה בדק בית מלא ותסדר מחדש את סדרי העדיפויות שלה, אנחנו נמשיך לראות את נציגיה מתפתלים בוועדות הכלכלה והכספים כשהם מנסים להאשים את כל העולם ואחותו במחדליהם, נמשיך לראות אותם מחפשים את המטבע מתחת לפנס (כי הרי הכי קל לאכוף מהירות, בוא נתקע עוד כמה מאות מצלמות ובינגו), ונמשיך לא לראות אותם עושים את הדבר הנכון.

ובנתיים? במשטרה יעדיפו להתקין מצלמות מהירות על קטעי כביש ישרים בהם למהירות כלל אין שום אפקט, ולא איפה שבאמת צריך. הנה קחו אייטם שכתבתי עוד ב- 2012:

על הקשר בין הצמתים הכי מסוכנים בישראל לבין מיקומי מצלמות המהירות

על הקשר בין הכבישים האדומים למיקומי מצלמות המהירות

מחקר חדש של אור ירוק קובע כי מיקומי מצלמות המהירות מוטעה

המשך…

בדיון שנערך בתחילת פברואר 2025 וועדת הכלכלה בנושא המאבק בקטל בדרכים, וכחלק מכך – דנה בנושא הגברת האכיפה המשטרתית על כבישי ישראל. כבר כתבתי על זה לפני כמה ימים, אבל חשוב שנציין כאן עוד נקודה חשובה מאוד שעלתה בדיון זה: נושא מצלמות המהירות הממוצעת – הגביע הקדוש של המשטרה בכל מה שקשור לאכיפת מהירות.

ידוע הרי שמבחינתה של המשטרה אכיפת מהירות היא המטבע מתחת לפנס. זו עבורם הדרך הקלה, הפשוטה, הכי פחות תובענית מבחינת כוח אדם או ניידות בשטח לייצר כמות סיטונאית של דו"חות תנועה שייראו מעולה במצגות סוף השנה בפורום מפכ"ל… אבל בפועל – אכיפה כזו לא עושה כלום ושום דבר, כפי שהמציאות העגומה מוכיחה לנו שנה אחרי שנה מאז שמצלמות המהירות הדיגיטליות נכנסו לפעילות לפני כ- 12 שנה – שנת 2024 היתה השנה הגרועה ביותר מזה 18 שנים עם 436 הרוגים.

סנ"צ סטפן ספר, ראש מדור אכיפה דיגיטלית באגף התכנון במשטרה, ציין בדיון כי יש להם "מערכת נוספת שאנחנו עובדים עליה היא שובר שוויון – מהירות ממוצעת. אם יהיה תקציב אז תוך חודש המקטע עובד, אבל אנחנו בתקציב קיום ומנסים למצוא לזה את הכסף. יש תכנון ל- 50 מקטעים בשנה הראשונה".

סנ"צ סטפן ספר (צילום: דוברות המשטרה)

הקטע הראשון בתוכנית צפוי להיות בכביש 90 שם רץ פיילוט של המערכת – קומבינה ישראלית כמיטב המסורת של "סמוך עלי אחי הכל טוב". תקראו:

פיילוט מדידת מהירות ממוצעת על כביש 90 (כביש הערבה)

פיילוט מערכת מדידת מהירות ממוצעת על כביש 90 (צילום: מיצו)

אבל תגידו גאונים שלי, סתם ככה בלי שאף אחד ישמע: נניח שהרמתם קטע כזה בכביש 90, ונניח שהמערכת עובדת. יופי. מי שיסע שם על 110 במקום 90 יחטוף דו"ח. בסדר. אבל האם זה ימנע עקיפות בקו הפרדה לבן או בתנאי ראות לקוייה? האם זה יחסוך את אותם הרוגים שנהרגים על כביש 90 מדי שנה בדיוק בגלל העבירות האלה?

זירת תאונה קטלנית על כביש 90 בה נהרגו 4 אנשים (צילום: נדב אילון מועצה אזורית ערבה תיכונה/ יחידת חילוץ ערבה)

לא. למה לא? כי אין קשר בין השתיים.

המשך…

ביקשתם אז הנה, אני שוב מקריב את עצמי עבורכם הקוראים, כדי לכתוב לכם סקירה על אחת הקסדות המסקרנות שהגיעה ארצה בשנה האחרונה – קסדת הדגל של היצרן האיטלקי Caberg – היא ה- Drift Evo 2. אוף העבודה הזו ממש קשה. הגיע הזמן לבקש העלאה במשכורת מעצמי.

רכבתי לפני כמה שנים עם הדגם הקודם של קאברג – ה- Drift Evo הראשונה. הקסדה מצאה חן בעיני מאוד עד כדי כך שקניתי לעצמי עוד אחת (כן, זו מחלה מאובחנת, אל תשאלו שאלות LOL). כעת, עם הגעתה של הגירסה החדשה הנקראת בפשטות Drift Evo 2 שמחתי על ההצעה לנסות גם אותה ולספר לכם על התרשמותי ממנה.

מה שהופך אותה, בעיני, למיוחדת הוא שני דברים: הראשון הוא המחיר האטרקטיבי והשני הוא פיצ'ר בטיחות חדש וייחודי. מיד נרחיב.

אז הנה, קבלו.

לדריפט איבו 2 המיובאת ארצה ע"י שחורי תקשורת יש 2 גירסאות: הראשונה גירסה בה המעטפת עשויה פיברגלס במגוון צביעות, והשניה גרסת קרבון הקיימת בשלוש צביעות – אותה בדקתי. הקסדה תואמת כמובן את התקן האירופאי העדכני ביותר למיגון קסדות – ECE 22.06.

בקופסה תמצאו פאוץ' נשיאה, את הקסדה עצמה, משקף פינלוק שאותו מרכיבים בחלקו הפנימי של המשקף הראשי של הקסדה ושאמור למנוע אדים על המשקף בעת רכיבה בחורף, סנטרון לסגירת האזור שמתחת לסנטר ברכיבה בחורף וספרוני הדרכה.

המשך…

זה הולך לכאוב להרבה מאוד רוכבים. כדאי שתשימו לב ותקראו בזהירות את מה שאני הולך להגיד לכם פה:

ממידע שהגיע אלי מגורם בעולם הביטוח – החל מתחילת פברואר 2025 חל שינוי במדיניות הפול (אותה חברת ביטוח שבה כולנו נאלצים לבטח את ביטוחי החובה של הדו-גלגלי שלנו) בכל מה שקשור לשאלת הפוליסות העסקיות לבעלי דו-גלגלי. תקראו מטה.

אבל לפני זה תזכורת: עד כה, מי שבא לעשות או לחדש ביטוח חובה לאופנוע/קטנוע שלו, בין אם עשה זאת דרך סוכן ביטוח ובין אם ישירות מול הפול – נשאל שאלה שחזרה על עצמה בכמה נוסחים שמטרתה היתה לבדוק מול הרוכב האם הוא או היא מצהירים על הכלי שלהם כהוצאה עיסקית לצורך ניכוי הוצאות. אם התשובה לאחת השאלות היתה "כן" – העלות של אותה פוליסה היתה מתייקרת בעד כ- 2000 ש"ח לשנה, ובמקום להגדיר אותה כפוליסה פרטית, היא הוגדרה כפוליסה עסקית (מה שנקרא "בעלות אחרת").

ועוד תזכורת היסטורית למי שלא היה כאן: העניין של פוליסות פרטיות מול פוליסות עסקיות התחיל אי שם ב- 2009-2010 בימיו של צורר האופנועים הידוע הלא הוא ידין ענתבי והמאבק שנקטו ראשי קהילת רוכבי האופנועים בישראל נגד מהלך ההתייקרות שהובל על ידי האוצר. הטיעון של מי שהיה אז המפקח על הביטוח במשרד האוצר היה שמכיוון שהעלות האמיתית של פוליסת ביטוח חובה לרוכב דו-גלגלי צריכה לעמוד על כ- 10-12 אלף ש"ח בשנה, משרד האוצר "עושה לנו טובה" בכך שהם מגבילים את עלות הפוליסה רק לכ- 4-5-6 אלף ש"ח (כל רוכב והפרופיל שלו), אבל את הרוכבים שמסתכנים יותר, אלה שעובדים כשליחים וכו' – אותם נזמבר עד הסוף ונשחיל אותם בפוליסה עסקית שתהיה יקרה יותר בכ- 1500-200 ש"ח בממוצע לשנה. למעשה, המפקח על הביטוח טען בזמנו שזה המחיר של הפוליסות ושכולם אמורים לשלם אותם, והוא עוד "עושה טובה" לרוכבים ומוזיל להם את הפרמיה לאלה שאינם בעלי עסקים…

ואיך נדע אם אדם הוא סתם רוכב שאוהב להתגרזן על האופנוע או סתם יוצא לטיולי סוף שבוע עם אישתו בחיק הטבע, או האם הוא שליח על קטנוע שמסתכן יומם ולילה נוסע נגד התנועה על המדרכה ורוצח זקנות בכיף שלו? אההה. נשאל אותו שאלה: "האם אתה מזדכה על הוצאות האופנוע שלך?". אם התשובה היא לא, יעשה ביטוח פרטי. אם התשובה היא כן – ולא משנה במה הוא עובד (כן כן גם אם הוא עוסק במקצוע חופשי כמו עו"ד או רו"ח ויושב במשרד כל היום) – כל עוד הוא מזדכה על הוצאות האופנוע – בום! ביטוח עסקי יקר.

אבל רגע. האם יש הבדל בין פוליסת ביטוח חובה פרטית לפוליסת ביטוח חובה עסקית ("בעלות אחרת")? אולי שווה לי לשלם יותר כדי לקבל יותר?

אז זהו שלא. פרט לעלות שלה שיכולה לייקר את העניין בעוד כ- 2000 ש"ח בשנה לאדם – התשובה היא חד משמעית לא. ואם תהיה תביעה עתידית, אין הבדל בין הפיצויים שיקבל רוכב שרכש פוליסה פרטית לרוכב אחר שרכש פוליסה עסקית. זה בול אותו מוצר, עם אותו כיסוי, אבל בעלויות שונות לחלוטין.

אז בעצם – מי שענה "כן" לשאלה האם הוא מזדכה על הוצאות האופנוע שלו ולכן נאלץ לעשות פוליסה עסקית – שילם יותר, הרבה יותר, מאשר רוכב אחר שנוסע על אותו אופנוע, את אותו מרחק בשנה, עם אותו פרופיל נהיגה, עם אותן מערכות בטיחות – ולמרות שיוסי ודוד שילמו שניהם סכומים שונים – גם יוסי וגם דוד יקבלו את אותם פיצויים בדיוק במידה ויעשו תאונה ויתבעו את הפול (בהנחה שהנזק של שניהם זהה ושניהם משתכרים את אותה משכורת, אבל בואו לא ניכנס לעניינים הטכניים הללו).

מכיוון שהשיחה היתה מוקלטת, הטיעון של הפול היה שאם, בעתיד, הרוכב יעשה תאונת דרכים ויפצע ויתבע את הפול על נזקיו, יבדקו האם הוא אמר אמת או שיקר בעת הקמת הפוליסה בכל מה שקשור לשאלת ההזדכות על ההוצאות. במידה והתגלה כי הרוכב שיקר, תנקוט חברת הפול בצעדי ענישה כנגד הרוכב – החל ממשחקי כוח כאלה ואחרים ואיומים בדחיית התביעה, וכלה בהפחתה של עד 10,000 ש"ח מסכום הפיצויים שאותו יקבל התובע במידה ויזכה בתביעתו.

המשך…

שאלה מצויינת.

אבל מסתבר שאין תשובה אחידה לשאלה הלכאורה פשוטה מאוד הזו.

למה? כי בישראל כמו בישראל התשובה תלוייה במי ששואלים אותו.

אם תשאלו את המשטרה, התשובה היא "אהמממ לא הרבה. ממש מעט". טוב נו לא בדיוק ככה. אבל דומה.

בדיון שנערך בתחילת פברואר 2025 וועדת הכלכלה בנושא הגברת האכיפה המשטרתית על כבישי ישראל נמסר על ידי נציג המשטרה – סנ"צ סטפן ספר, ראש מדור אכיפה דיגיטלית במשטרה – כי כיום קיימות כ- 100 מצלמות המותקנות בצידי הכבישים, מהם כ- 80-70 מצלמות "פעילות". שאר העמדות הן "קופסאות ריקות" שמיועדות רק להרתעה, כך לדבריו.

כאלה:

בנוסף לאלה, טוענים במשטרה כי הם פרסו עוד 58 מצלמות טקטיות (מה שמכונה "מצלמות דארת' ויידר") שמשמשות למטרות שונות כגון צילום של נהגים המשוחחים בטלפון ללא דיבורית או מסמסים בנהיגה. נציין שבניגוד למצלמות המהירות שכל תכליתן הוא חליבת הציבור מכספים בגלל שמישהו פספס ונהג על כביש ישר בן 3 נתיבים על 110 במקום על 90… דווקא המצלמות הטקטיות הן תוספת מבורכת לסד"כ המשטרתי, ואם היו מופעלות במספרים גבוהים וביעילות – הן היו יכולות להיות מכפיל כוח משמעותי ואמיתי.

כאלה:

הדיון המדובר התקיים במשכן הכנסת לבקשתה של ועדת הכלכלה כיוון שהם "מודאגים" מהעלייה המדאיגה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, מגמת עלייה שנמשכת זו השנה השלישית ברציפות. שנת 2025 בקושי החלה ואנחנו כבר נמצאים על מספר מדאיג של 40 הרוגים בתאונות דרכים בינואר, עליה של 20% ביחס לשנה שעברה שבפני עצמה היתה השנה הגרועה ביותר מזה 18 שנים עם 436 הרוגים.

הערה: אצלנו, בדו-גלגלי, המספר מחריד הרבה יותר, כיוון שבמהלך שנת 2024 נהרגו לא פחות מ- 105 רוכבי דו-גלגלי, מה שאומר שכ- 24% מסך ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2024 היה רוכב על אופנוע או קטנוע (וזה לא כולל את ההרוגים על קורקינטים או אופניים חשמליים). למרות האחוז הגבוה במספר ההרוגים, מספרם של רוכבי הדו-גלגלי בקרב משתמשי הדרך לא מתקרב אפילו לעשירית ממספר כלי הרכב הנעים על הכבישים. במילים אחרות – רוכבי אופנוע וקטנוע נהרגים פי 5 מיחסם במצבת כלי הרכב בישראל. טירוף ללא ספק, ועוד לא התחלנו לספור את הפצועים קשה ואת כל אלה שהחיים שלהם נהרסו כתוצאה מתאונות הדרכים. המשך…

בעולם הממוסגר של תעשיית הרכב, שבו כל רעיון חייב לעבור רגולציה, אישור בטיחות ותקן פליטות – צץ לו בתחילת שנות ה-2000 רעיון שאי אפשר היה להכניס לשום קופסה או קטגוריה מוכרת. מכונה שהיא לא בדיוק אופנוע, לא ממש מכונית – אלא יצור מוטורי הזוי, פרוע, מופרך, ומפעים ביופיו ובחוצפתו, משהו שרק אמריקאי (ואלוהים יודע מה הוא לקח לפני) יכול היה לחשוב עליו. הכירו את Dodge Tomahawk – מיצג ראווה מכני שנראה כאילו פרץ החוצה מתוך סרט מדע בדיוני ולא ביקש רשות מאף אחד.

ודווקא בגלל זה אנחנו אוהבים את זה. אז הנה, קחו תזכורת לתקופה שבה לא היינו כבולים בכבלי הפוליטיקלי קורקט והכל היה נראה אפשרי.

לא, זה לא אופנוע חדש. הוא הוצג לציבור לראשונה בתערוכת דטרויט ב- 2003. אבל נפלה עלי נוסטלגיה, אז תקראו ותסבלו.

לא פחות ממפלצת – V10 של וייפר על שניים (בערך)

אנחנו מכירים אופנועים עם מנועים גדולים, מנועים חזקים, ואפילו קונספטים עם מנועים הזויים. אבל כאן האמריקאים פרצו כל גבול אפשרי. בלב הטומאהוק של חברת דודג' פעמה מפלצת: מנוע V10 עצום בנפח 8.3 ליטר שנלקח היישר מדודג' וייפר – מכונית השרירים הקיצונית של אותה תקופה.

עם 500 כוחות סוס ומומנט אדיר של כ-71 קג"מ, החיה הזאת הייתה רחוקה שנות אור מכל אופנוע "נורמלי". ולמרות שהתצורה כללה ארבעה גלגלים – הם מוקמו בזוגות צמודים, ויכולת ההטיה המיוחדת הפכה את החוויה לאופנועית למדי, לפחות בעיני המעצבים. כבר ראינו משהו דומה אצל ה- Lazareth LM 847 שגם הוא חולק את אותו קונספט של 4 גלגלים ומצוייד במנוע 4.7 V8 של מזראטי, וגם ב-Hoss Boss עם מנוע 350 V8 של שברולט, אבל כאן המשמעות של  2 בוכנות נוספות משמעותה הגדלה של המשקל והאורך הכללי.

עיצוב מהאגדות, הנדסה בלי פשרות

ההשראה לעיצוב הגיעה מהסרט "טרון", אבל הביצוע היה כולו של חברת דודג' שהציגה את הטומאהוק כאמור בתערוכת הרכב של דטרויט בשנת 2003: גוף האופנוע היה עשוי אלומיניום בקווים של ארט-דקו אגרסיבי, מקדימה כידון חשוף, באמצע מושב בודד (ולא ממש ברור איך הרוכב היה אמור להישאר במקומו בלי לעוף אחורה כשהיה סוחט את המצערת…), ובמקום פנסים – יחידות יניקה. הפנסים עצמם מוקמו עמוק בין הגלגלים הקדמיים. במקום מזגן או נוחות, קיבלת שלדת מנוע נושאת עומס, בלמים היקפיים עם 24 בוכנות (!) ומתלים נפרדים לכל גלגל. תוסיפו לזה קירור יבש, רדיאטורים כפולים ומאוורר חגורה – וקיבלתם פסיכוזה הנדסית שנראית כמו פסל אמנות תעשייתי.

לא חוקי, לא רציונלי – ובדיוק בגלל זה כל כך נחשק

דודג' לא התכוונה שהטומאהוק יעלה על הכביש הציבורי. עם משקל עצמי של כמעט 700 ק"ג ובלי מערכות בטיחות, לא היה שום סיכוי שיעבור תקינה. הוא לא אופנוע לפי תקן, אבל הוא גם לא רכב… אז לפי איזו קטגוריה משייכים אותו בכלל? מה שזה כן היה – הצהרת כוונות של מותג שמאס בבינוניות.

סגן נשיא קרייזלר דאז, טרוור קריד, תיאר את הטומאהוק כ"סטירה מצלצלת לבנאליות", וזה תפס. התקשורת התפוצצה, הקהל התלהב, והעולם המוטורי לא ידע איך לבלוע את מה שהוא רואה.

על הנייר: 0 ל-100 ב-2.5 שניות. בפועל? איש לא יודע

דודג' טענה שהתאוצה של הטומאהוק מ-0 ל-100 קמ"ש נמשכת רק 2.5 שניות, ושניתן להגיע איתו למהירות תיאורטית של 480 קמ"ש (!). בפועל – מעולם לא בוצעה מדידה רשמית, והמספרים נשארו בגדר אגדה אורבנית מוטורית. ועדיין, כשאתה רואה גוש מתכת באורך 2.6 מטרים שמזכיר את האופנוע של באטמן ועם צללית של טיל עם כידון, אתה לא שואל יותר מדי שאלות.

המשך…

שנת 2024 התגלתה במלוא מערומיה כאחת השנים הכי קטלניות מבחינת הרוגים מתאונות דרכים על כבישי ישראל. במהלכה נרשמו לא פחות 436 הרוגים בכבישי ישראל, כך עולה מנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – הרלב"ד. הנתון משקף עלייה מטורפת ולא תאומן של 21% לעומת שנת 2023, אז נרשמו "רק" 361 הרוגים. הנתון הנוכחי גבוה בהרוג אחד ממספר ההרוגים ב-2007 אז נרשמו 435 הרוגים מתאונות דרכים.

תחזיקו חזק: בכל יום נהרג יותר מבן אדם בתאונת דרכים, בכל שלושה ימים נהרג הולך רגל, כל יומיים וחצי נהרג נוסע ברכב פרטי, בכל חמישה ימים נהרג ילד או מתבגר, ובכל שבועיים נהרג משתמש כלים זעירים.

ולגבי אופנועים? המצב קטלני יותר. בשנה זו – 22% מההרוגים היו רוכבי אופנוע וקטנוע, עם 97 הרוגים שהיא עלייה של 17% לעומת הממוצע של השנים הקודמות.

מאז שנכנסו מערכות מדידת המהירות (פרוייקט א3) בישראל, מספר ההרוגים רק הולך ועולה בצורה קונסיסטננטית. לא, לא בגלל שמישהו אוכף מהירות, אלא בגלל שמישהו – המשטרה – אוכפת בעיקר מהירות, מתבשמת מעונג מעשרות אלפי הדו"חות שזורמים כמו מים מהמערכת ומכניסים מאות מיליונים לקופת המדינה, ומרשה לעצמה להזניח את הנוכחות המשטרתית על כבישי הארץ, ואת האכיפה האנושית של העבירות המסוכנות באמת.

אז מהן העבירות הגורמות להכי הרבה תאונות קטלניות על-פי נתוני הרלב"ד? שימו לב:

1. אי מתן זכות קדימה להולך רגל – 14%
2. אי ציות לרמזור – 14%
3. מעבר בין נתיבים – 11%
4. מהירות מופרזת – 11%

הרשימה המלאה:

בואו ננחש ביחד איזו עבירה היא הכי נאכפת בסל האכיפה של משטרת ישראל? בין הפותרים יוגרל מטבע מתחת לפנס.

אתם כבר יודעים שבמיצו בדרכים אפשר לקרוא את כל מה שצריך לדעת על מערכת המצלמות המכונה א-3 (אותה אני מכסה בהרחבה באתר זה). אז כחלק מהסיקור הזה סיפרתי לכם כבר שחלק גדול מטענות המשטרה בעד המערכת מתבסס על מסכת של שקרים ורמאויות שבוצעו לכאורה על ידי מכון התקנים. בין היתר – בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין, לאחר מכן התברר שהמומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט, ואז התברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ונצ"מ שרית פיליפסון שהיתה בזמנו מפקדת התביעה המשטרתית אף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, כל זאת על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור. נגד חלק מהמעורבים הוגש כתב אישום, אבל יש מעורבים שממשיכים להסתובב חופשי מבלי שייענשו, וזאת למרות שנתפסו בשקרים שלהם בבית המשפט.

ככה זה כשמערכת המשפט שלנו עסוקה בעניינים שהם ברומו של עולם ואמון הציבור בה נמצא בשפל של כל הזמנים. תשקר בבית המשפט – כנראה שלא יעשו לך כלום. אבל אם תזרוק נעל על שופט? אוי ואבוי, זה היישר לקלבוש בלי אפשרות עירעור.

והנה אנחנו לומדים על הסתבכות נוספת של נצ"מ שרית פיליפסון – שכך מסתבר – זו לא פעם ראשונה וגם לא שניה שזה קורה לה:

חקירה חדשה נגד נצ"מ שרית פיליפסון בחשד לקבלת דבר במרמה ודיווחים כוזבים

המשך…

חברת Alpinestars האיטלקית ידועה כמובילה בתחום ציוד הרכיבה לאופנוענים ובליין המוצרים שלה נמצא את כל הקטגוריות מכתף ועד כף רגל, עם חליפות מירוץ, מעילי רכיבה, מכנסי רכיבה, כפפות, נעלי ומגפי רכיבה, מגינים, ואף טכנולוגיה מתקדמת בדמות אפודים וכריות אוויר מתנפחות אלקטרונית. וכעת – גם הראש.

עבור אלפינסטארס (שכבר הוציאה בעבר קסדות לרוכבי שטח) זו ירייה ראשונה בתחום קסדות הכביש. הם לא התבלבלו וכיוונו היישר אל הטופ של הקטגוריה הבכירה של הקסדות, עם קסדת כביש סופר ספורטיבית, והמיועדת – במילים שלהם עצמם – לרוכבי מסלול מקצועיים. נכון, אפשר (כמוני וכמו רוכבים חובבנים אחרים) לרכוב איתה גם ביום יום על אופנוע כביש. אבל המטרה העיקרית שלה, המטרה עליה הם הציבו את הכוונת, היא לשמש באמת את רוכבי הקצה המקצוענים, וכדי לעמוד ביעד שהציבו לעצמם הם השקיעו לא פחות מ- 10 שנות פיתוח ומחקר אינטנסיבי תוך שיתוף פעולה עם רוכבי ה MotoGP המובילים בעולם.

אז האם הם הצליחו? האם זה ניסיון "טוב" לקסדת כביש ראשונה? האם באמת ובתמים יש לנו כאן קסדה שהיא שוברת שיוויון אמיתית ושבאמת מצליחה לפגוע בול בפוני של הטופ של הליגה הבכירה?

בואו נראה.

כשהקסדה רק פורסמה לראשונה, היא יוצרה במהדורה מוגבלת של 200 יחידות בלבד, מה שכמובן הגביר את הסקרנות סביבה. לא הצלחתי לשים ידי על אחת מהן כשהן רק הגיעו לראשונה ארצה, אבל יום אחד בעת ביקור אצל ידידי ינון מחנות מוטושופ באילת נתקלתי במלאי לא צפוי של הקסדה – שעד אותו רגע ראיתי רק בתמונות אבל תמיד רציתי לבדוק. ולכן כשינון שלף בנונשלנטיות את הקסדה מהקופסה – בלעתי את הרוק, שלפתי מהכיס סטיפה של הרצלים – ולא מעט מהם – וקניתי לעצמי את ה- R10 בגירסת הקרבון השחורה (עוד על ההבדל בין הגירסאות בהמשך).

ישששש!

ראשית – הצורה.

אחד הדברים שישר שמים לב אליהם ישר כששולפים אותה מהקופסה ומהפאוץ' המהודר (שעשוי משתי שכבות בד, בחיי) ומחזיקים לראשונה את ה- R10 ביד הוא המבנה האווירודינאמי יוצא הדופן שלה המתבטא בספויילר גדול עם כנפונים צדדיים בחלקה האחורי. לדברי אלפינסטארס מדובר בפיתוח שנעזר לא רק בניסיון מתמשך על מסלולי המירוצים אלא עשה שימוש גם במנהרת רוח. הצורה הסופית שהתקבלה היא קסדה בעלת צורה מאורכת. בנוסף, היא מרגישה קלה בצורה משמעותית מקסדות אחרות ששמתי על הראש. או שאולי זו רק ההתלהבות שלי? רציתי לבדוק אותה באותו רגע אבל רצה הגורל ובאותה נסיעה לאילת הייתי דווקא עם אופנוע מז'אנר אופנועי האדוונצ'ר, כך שהעדפתי להתאפק ולשמור את הרכיבה הראשונה שלי עם ה- R10 לזמן שאחזור למרכז ואוכל סוף סוף לעלות על אופנוע ספורטיבי יותר – כראוי לרכיבה ראשונה עם הקסדה המסקרנת.

אגב, התמונות שאצרף כאן הן של הקסדה בצביעת הקרבון + אדום של חבר. במקרה, יש עליה גם דיבורית מדגם פאקטוק פרו של קארדו, עליה נעשה סקירה נפרדת בהמשך.

אז המתנתי בסבלנות עוד כמה ימים אבל סוף סוף הגיעה העת ואני עולה עם ה- R10 על הפניגאלה V4S שלי. כידוע, רושם ראשוני הוא חשוב, והדבר הראשון שאני מרגיש אחרי שאני חובש אותה ומתפנה להתבונן לצדדים – פרט למשקלה הקל – הוא ששדה הראייה שלי נפתח לצדדים ומעלה בצורה פנומנלית (וארחיב על כך בהמשך). אציין למען הדיוק שמשקלה של הקסדה לא באמת שונה מהותית מקסדות טופ אחרות שבדקתי, ואם יש הבדל מדובר בכמה עשרות גרמים לפה או לשם, וכמובן שהתקנת דיבורית מוסיפה עוד כמה גרמים לקסדה. עם זאת, היא באמת מרגישה קלילה. המשך…

ישראל של שנות האלפיים לא שונה מזו שמלפני 2000 שנה. גם אז, כמו היום, רצו היהודים החכמים את הדגם הכי משוכלל והכי חזק של החמור שהיה נמכר אצל היבואן האזורי. בעוד שניתן היה לרכוש לא מעט סוגי ודגמי חמורים ממודלים חדשים יחסית בתמורה לשק מטבעות לא גדול, היהודי החכם שיודע יותר טוב מכולם התעקש דווקא על הדגם המחוזק, זה עם הטורבו, זה עם האוזניים הזקופות ביותר והזנב הארוך ביותר.

למה? איש לא יודע. אולי זה גנטי, אולי אלה האיומים מבית ומחוץ שגרמו לנו לנסות להגיע לטופ מהר ככל שניתן (פן יסתיימו חיינו באבחת חרב רומאית או משהו כזה).

אז מה השתנה מאז? לא הרבה, חוץ מהעובדה שהחמורים הוחלפו באופנועים והרומאים כבר לא כאן, אבל במקומם יש לנו לא פחות פקקי תנועה. היהודי המודרני עדיין מחפש את החמור הכי מהיר בשוק, רק שהפעם הוא מגיע על שני גלגלים ועם מנוע שמרעיד את הלב (ואת השכנים). היום יש אופנועים עם יותר מחשבים מהחללית שנחתה על הירח. אבל זה לא אומר שאתם תדעו איך להשתמש בהם.

אבל רגע, בואו נעצור לרגע ונחשוב – האם באמת צריך להתחיל עם אופנוע עם מנוע 4 בשורה בנפח של 1000 סמ"ק ובהספק של מיליון כוחות סוס (או חמור) כשאתם בקושי יודעים איפה נמצאת ידית המצמד? זה כמו לנסות לרכב על דינוזאור כשאתם בקושי מסוגלים לשלוט בחתול שלכם. או שמא זה יהיה חכם יותר להתחיל עם אופנוע בעל מנוע צנוע יותר, אולי כזה שמפיק הספק צנוע כמו 40-50 כ"ס (כזה התואם רישיון A1), ורק אחרי צבירת מספיק ניסיון עליו – שידרוגו לאופנוע בעל הספק מעט גבוה יותר, וממנו שוב שידרוג לאחד חזק יותר וכן הלאה.

העלייה המדורגת בנפח המנוע וההספק היא כמו דיאטה – אנחנו לא אמורים להתחיל עם צום של שבוע… קודם כל בואו נפסיק לאכול שוקולד בארבע בבוקר. באותו אופן, אנחנו לא מתחיל עם אופנוע מפלצתי שיכול להגיע למאדים תוך שניות. אלא עם משהו שלא יגרום לנו להתגעגע לימים הטובים של החמור.

לעלייה מדורגת בנפח ובהספק המנוע יש מספר יתרונות. הנה כמה שחשבתי עליהם תוך כדי שאני בוחר את האופנוע הבא שלי:

שליטה

לא, לא בהקשר של BDSM… תתרכזו. אנחנו לומדים לשלוט באופנוע, לא האופנוע שולט בנו. צחוק צחוק בצד, אבל באמת, זוהי אולי הסיבה החשובה ביותר להתחלה הדרגתית. קשה מאוד להתחיל ברכיבה על סוסי פרא ולצפות לא ליפול ממש על השניות הראשונות. אופנוע הוא אמנם לא סוס פרא אבל הנפילות יכאבו לא פחות ואולי יותר, מה גם שיש סיכוי שזו תהיה הנפילה האחרונה שלנו. עדיף תמיד ללמוד לשלוט מעולה על אופנוע חלש יחסית ואז לעבור עם אותו סט של כישורים לאופנוע הבא, מאשר לשלוט באופן חלקי על אופנוע חזק מאוד שמנסה בכל כוחו – באמצעות בקרות – למנוע ממך מלעשות טעויות קטלניות.

המשך…

אופנוע ה- Multistrada של דוקאטי הוא – כפי ששמו מרמז – אופנוע שאמור להיות כולבוייניק, מולטי-סטרדה, 4 אופנועים באחד, רובוטריק שמחליף זהויות בלחיצת כפתור. ומי שראה את התוכנית "תעשיות על" בנשיונל ג'יאוגרפיק ראה כמה הם גאים בכלי הזה: אופנוע עם סט-אפ ספורטיבי, מכלולי קצה איכותיים במיוחד, עם מנוע אגרסיבי המכוון להספק גבוה מצד אחד ולגמישות תפעולית מצד שני, לעשות הכל בלי למצמץ, ובגדול כלי עם אוריינטציה של אופנוע שיכול לבלות כל היום על הצד ובידיים הנכונות לבייש לא מעט רוכבים ספורטיביים. בניגוד להרבה כלים שנמצאים בסגמנט האדוונצ'ר (וצריך להגיד – זהו סגמנט שבו קיימים שחקנים רבים אבל כולם יודעים על מי מונח צלב המטרה) – דגמי המולטיסטרדה מאפשרים לרוכב לבחור באופנוע שה- DNA שלו הוא על הצד היותר ספורטיבי/רגיז של הספקטרום. מה שנקרא לאגף את מוביל הקטגוריה מימין.

ואכן, המולטיסטרדה הוא כלי שבאמת מתאים לכל תוואי שטח וסוג רכיבה:
אם אתה רוכב המשתמש בכלי לרכיבות בינעירוניות או רוכב בזוג בטיולים ארוכים ובא לך סט ארגזים מאחורה עמוס בכל טוב? סע בכייף שלך במצב טורינג.
ואם אתה רוכב שנכנס לתנועה עירונית צפופה ואתה צריך – בכניסה לעיר – לנסוע על קטנוע מפנק, נמוך, לא מאיים, שיאפשר לך להתפתל בין הרכבים בפקק? סע במצב אורבן.
ומה אם מתחשק לך לרדת לאיזה שביל לבן ולהריח חרציות? סע במצב אנדורו.
ואם בא לך לעלות למסלול או לאיזה פס בכביש מגניב ולהתפרע עם חבר'ה ספורטיביים?אין שום בעיה. תעבור למצב ספורט ותן בראש כאילו אין מחר…
והכל בלחיצה פשוטה על כפתור על כידון שמאל: כל האופנוע משתנה – לא רק תגובת המנוע, אלא סט-אפ מלא קומפלט – הבולמים משתנים בהתאם למצב, כל האופנוע נדרך או משתחרר, הוא עולה או יורד בגובה כדי להתאים למצב שבחרת, ולא פחות חשוב מזה – גם מערכות הבטיחות מתאימות את עצמן למצב שבחרת, וזה ביחד עם שינוי תגובת המנוע ושליטה על שיא ההספק נותנת חוויה של "הרבה אופנועים באחד".

כמו שאתם יודעים (או לא) משפחת המולטיסטרדה מורכבת ממספר תתי-דגמים, כשחלקם מותאמים יותר למצב ספציפי מבין ה-4. כך למשל דגם ה- V2 משמש כדגם הכניסה עם מנוע וי-טווין בנפח 937 סמ"ק המפיק כ- 113 כ"ס, אבל דגם ה- V4 הבכיר משדרג את חווית הרכיבה באמצעות מנוע בתצורת וי-ארבע עוצמתי יותר בנפח 1,158 סמ"ק המפיק 170 כ"ס. עליהם תוסיף את דגמי ה- S בשני האופנועים, דגמים המשדרגים את הרכיבה עם מגוון רחב של מערכות אלקטרוניות, בולמים חשמליים ואביזרים נוספים כמו רדאר קדמי ואחורי (ב- V4S) ועוד. מעל כולם נמצא דגם הפייקס פיק שמציג התנהגויות ספורטיביות שבאמת לא מביישות אופנועי ליטר-ספורט ואיתו זכתה החברה מספר פעמים במירוץ ה-פייקס פיק בקולורדו שעל שמו הוא נקרא. המשך…

בעקבות פניות שקיבלתי בנושא בפרטי ובדף הפייסבוק שלי, החלטתי להקדיש קצת זמן כדי לחקור, לתאר ולדון בנושא הלכאורה פשוט כל כך אבל שהוא למעשה הרבה יותר מורכב ממה שחושבים – מערכות בלימה באופנועים, כמו שעשיתי בעבר עם מערכות פליטה ועוד. המטרה היא לייצר מאמר שמדבר בקצרה על כל רכיב במערכת ומסביר קצת על המושגים השונים.

מפה לשם קצר זה לא, אבל אני חושב שהוא יכול לשפוך קצת אור על הנושא. תזרמו איתי, וכרגיל אשמח לקבל תגובות או הערות/הארות בחלקו התחתון של העמוד.

מערכת הבלימה מחולקת למספר חלקים המצויינים כאן בסדר יורד ממקומם על האופנוע:

• משאבות בלם שאליהן מחוברות ידיות בלם
• צינורות בלימה בהם זורם נוזל בלם שמעביר את עוצמת הבלימה
• דיסקי בלימה שמולם מתחככות רפידות הבלימה
• רפידות בלם שמתחככות מול הדיסקים כדי לייצר את כוח העצירה
• קאליפרים בהם מותקנות רפידות בלם הלופתות את דיסקי הבלימה
• מערכות ABS ממוחשבות כאלה או אחרות ששולטות על נעילת גלגלים ועוד

לפני שנתחיל – חשוב מאוד להוסיף הערת אזהרה: מערכת הבלימה היא לא משחק ילדים. לא נוגעים במרכיביה אם אתם לא עוסקים בתחום ואם אין לכם הכשרה של מכונאי רכב/אופנועים ואת הידע המתאים. אתם לא רוצים שרכיב כלשהו יקרוס לכם בדיוק ברגע שאתם צריכים אותו, ואתם בטח לא רוצים לרכוב על אופנוע שמי שטיפל לו בברקסים עשה זאת עם אטב כביסה, חתיכת פסטרמה, ותרסיס שמן – כשהוא חמוש בידע נרחב אחרי צפייה בסרטון שצולם הועלה על ידי דביל ביוטיוב או טיקטוק. זה לא משחק!

יאללה נתחיל מלמעלה:

משאבות בלם

ברובם המכריע של האופנועים ידית הבלימה השולטת על הבלם הקדמי נמצאת על הכידון בצידו הימני, ואילו הרגלית השולטת על הבלם האחורי נמצאת באזור הרגלית הימנית, לשימוש באמצעות רגל ימין. בקטנועים לעיתים המיקום של דוושת הרגל מועתק לידית האחיזה השמאלית, כך הרוכב מפעיל את הברקס הקדמי באמצעות הידית הימנית, ואילו את הברקס האחורי באמצעות הידית השמאלית.

כאשר הרוכב רוצה לעצור, הוא צריך למעשה להפעיל חיכוך של רפידות בלם על גבי דיסק הבלימה, וככל שהחיכוך הזה גדול יותר כך עוצמת הבלימה גדלה (עד לגבול מסויים). לשם כך הוא לופת ולוחץ על ידית בלם (או דורך על דוושה). הידית הזו מחוברת למשאבת בלם (באנגלית – Master Cylinder), והכוח המופעל עליה עובר בצורה הידראולית דרך צנרת בלימה אל הבוכנות בקאליפרים. תוצר נלווה של פעולת הבלימה הוא חימום משמעותי של מרכיבי מערכת הבלימה – דיסקים, רפידות, קאליפרים ונוזל בלם.

יש מספר סוגים של משאבות בלם:

באופנועים פשוטים יותר באופנועים "של פעם" מותקנת לרוב משאבת בלם אקסיאלית – או צירית – רגילה, שלרוב מספקת כוח בלימה סביר אבל מה שהיה טוב לאופנועי ספורט של שנות ה- 90 שהחזקים בהם הוציאו 100 כ"ס ושקלו מעל 200 ק"ג, פחות טוב לאופנועים של ימינו שמוציאים מעל 200 כ"ס, שוקלים 180 ק"ג ונוסעים הרבה יותר מהר… במשאבה זו הלחיצה על ידית הבלם מפעילה כוח ב- 90 מעלות מכיוון הלחיצה, במקביל לקו של הכידון לעבר הבוכנה, ולכן לרוכב יש תחושה פחות מדוייקת של עוצמת הבלימה בעת בלימה חזקה מאוד. משאבת בלם צירית אמנם עובדת לא רע, אבל היא נחשבת פחות "מקצועית" (ויש שיגידו פחות חזקה) ממשאבת בלם רדיאלית שעליה נדבר מיד.

לדוגמה – משאבת בלם קדמי אקסיאלית. ראו את החיצים:

בימינו, באופנועים בעלי אופי ספורטיבי (ולרוב גם כאלה ממותגים יקרים יותר), מותקנות משאבות בלם מסוג רדיאלי שנחשבות להרבה יותר מקצועיות מאשר משאבות ציריות עליהן דיברנו הרגע. במשאבות רדיאליות כאשר הרוכב לוחץ על הידית, הלחץ על המשאבה מגיע בקו ישיר עם תנועת הידית, ובעצמה ישירה לעוצמת הלחיצה של הרוכב, מה שבתורו נותן לרוכב המיומן תחושה טובה יותר של הכוח שהוא מפעיל על הידית בכל טווח הבלימה. בנוסף, בגלל שמדובר בטכנולוגיה שהיא יחסית חדשה בעולם הדו-גלגלי, המבנה והחומרים מהם עשויות משאבות בלם רדיאליות הם ממילא טובים יותר מאשר משאבות אקסיאליות "פשוטות" של פעם (מה שלרוב מתורגם למחיר יקר יותר של כל מערכת הבלימה).

לדוגמה – משאבת בלם קדמי רדיאלית. גם כאן ראו את החיצים:

המשך…

מעת לעת קופצים לי פוסטים ישנים יותר שכתבתי. אז הנה, הזדמנות גם עבורכם, לקרוא את מבחני הדרכים שלי ל- 5 אופנועי השרירים החזקים ביותר, הברוטאליים ביותר, הבריונים ביותר – שנסעו על כבישי ישראל.

תנו בראש.

מיצו רוכב על Triumph Rocket 3R – מפלצת בריטית לא מנומסת בכלל עם מנוע 3 בוכנות מוגזם בנפח 2500 סמ"ק, עם 165 כ״ס ב-6,000 סל"ד ומומנט דבילי של 22.5 קג"מ ב-4,000 סל"ד שעליו נכתבה הקלישאה השחוקה "עוקר סלעים". היתרון: אין כאלה דברים, נקודה. החיסרון: המשקל והחום.

מיצו רוכב על Harley Davidson Sportster S – אחד הכלים מהדור "החדש" של היצרן האמריקאי ממילווקי, עם מנוע בנפח 1250 סמ"ק המפיק לשם שינוי כ- 121 כ"ס ו- 12.7 קג"מ ב- 6000 סל"ד. מודרני (יחסית), חזק (יחסית), פחות כבד (יחסית), ואפשר להתווכח על היופי שלו. החיסרון: עדיין גוש מתכת כבד, עדיין חם, עדיין הארלי.

מיצו רוכב על Harley Davidson FXDR 114 – מפלצת אמריקאית עם מנוע וי-טווין עצום בנפח של מעל 1800 סמ"ק שאמנם מפיק רק כ- 90 כ"ס אבל עם 16.3 קג"מ בשרניים המגיעים בחלקם הגדול כבר ב- 3,500 סל"ד. היתרון: מנוע מוצלח מאוד של הארלי, עם מומנט גדול מסל"ד אפסי, ופלטפורמת שיפורים אינסופית. החיסרון: גם כאן – המשקל, החום, הארלי.

המשך…

מאז 2016 – בפעם התשיעית – אנחנו יוצאים שוב לרכיבה בהפתעה. ולמה קוראים לזה רכיבה בהפתעה? כיוון שכמו בכל שנה מאז – זו תהיה רכיבה אל יעד בלתי נודע שיתגלה לרוכבים רק דקה לפני שמניעים את הכלים ויוצאים לדרך עצמה.

חשוב מאוד לציין: הרכיבה בהפתעה איננה רכיבה למצדה. מי שרוצה לרכוב עם החברים שלו למצדה מוזמן לעשות זאת באהבה, רק בבקשה תשמרו על עצמכם.

השנה – הרכיבה בהפתעה תצא לילה אחד לפני ערב ראש השנה, כלומר בלילה של ה- 1.10.24
(השנה זה יוצא בלילה שבין יום שלישי ליום רביעי וטכנית התאריך כבר יתחלף, אבל אני שומר על התאריך הזה כדי לא לבלבל את המשתתפים).

עידכון: עקב המצב הבטחוני ומתקפת הטילים הבליסטיים מאיראן – הרכיבה בהפתעה נדחתה בשלושה ימים והיא תצא בלילה בין יום שישי ה- 4.10 ליום שבת ה- 5.10.

המשך…